פרק 55

2.4K 123 50
                                    

נקודת מבט סקיילר

התעוררתי, עיניי בוחנות את החדר הזר שבו הייתי.
שתי ספות עור בצבע לבן התפרשו מולי, שולחן ענק שעליו היו מגזינים של ספורט ובקבוק קולה באמצע שלו.
המקום הזה היה נראה יוקרתי.
המשכתי לבחון ונשימתי נעצרה כשקלטתי שהחלון משקיף אל הים.
התרוממתי במהירות מהספה ורצתי אל עבר אותו החלון הגדול, אני ביאכטה שנמצאת עכשיו בתזוזה.
לא ראיתי שום דבר מלבד שמיים שמתחילים להחשיך והמים הבהירים.

התמלאתי בדאגה, בעיקר כי לא זכרתי מה בכלל קרה וכמה זמן אני כבר כאן.
התיישבתי במהירות על אחת מהספות וניסיתי לנשום כמו שצריך.
התרוממתי על רגליי שוב והתחלתי לצעוד אל עבר המסדרון החשוך, הלכתי בחשש עד שהגעתי אל הדלת היחידה שהייתה מולי.
פתחתי אותה ועיניי נפערו כשקלטתי את אוליבר, הוא ישב על מיטה בחדר שינה שכולו היה לבן.

״אוליבר?״ שאלתי כלא מאמינה והוא קם ממיטתו והתקדם אליי כשהבעה מבוהלת על פניו.

״סקיילר, התעוררת.״ הוא אמר לי וחייך כנרגע.

״מה קורה פה?״ שאלתי אותו בבלבול.

אוליבר החזיק את ידי, עורו היה חיוור אפילו יותר מבדרך כלל, ידעתי שיש לו חדשות לא טובות אבל כשהוא דיבר הבנתי שהחדשות האלו הן איומות.

״אייזק חטף אותנו.״ אוליבר אמר והתיישב על המיטה, ״הוא משוכנע ששניכם תתחתנו ואפילו- אפילו תביאו ילדים ותחיו זה עם זה, הוא משוגע עליך, סקיילר.״ הוא אמר לי בטון שקט.

העפתי את ידו של אוליבר מידי ונאנחתי בזעם, ״אני שונאת אותו!״ צעקתי בתסכול.

״שקט, סקיילר, בבקשה תקשיבי לי!״ אוליבר לחש לי.

הבטתי על אוליבר עם עיניים זועמות, בחיים שלי לא כעסתי ככה כמו שאני כועסת עכשיו.

״נראה לך שאני מפחדת מהאידיוט הזה? אנחנו נברח מכאן, אני נשבעת לך.״ הבטחתי לו והתכוונתי לצאת מהחדר ולהתחיל לחשוב על דרכים.

״סקיילר, חכי.״ אוליבר אמר בייאוש ואני הסתובבתי אליו בחוסר סבלנות, אוליבר היה נראה כל כך מוטרד ולחוץ, למרות שאני חיה איתו 17 שנה מעולם לא ראיתי את האח הקול והרגוע שלי במצב כזה. ״הוא אמר שאם לא תסכימי להתחתן איתו, הוא ילחץ על הכפתור.״ אוליבר הרים את ידו וחשף בפניי משהו שנראה כמו- פצצה?

דמעות התחילו לעלות בעיניי ואוליבר מיהר להגיע אליי ולחבק אותי, ״אני לא יודעת איך הכל הסתבך ככה, אוליבר.״ בכיתי אל כתפו בצער עמוק, ״מה אני אעשה? אני לא אוכל לחיות עם עצמי בידיעה שלקחתי את חייך.״ הוספתי.

אוליבר הידק את החיבוק, ״את לא אשמה בשום דבר, זה הכל בגללי. אני זה שהכריח אותך לבוא איתו למסיבה הזאת, אני זה שהתווכח איתך, הכל בגללי.״ הוא לחש לי באשמה.

חסר רגשות [1]Where stories live. Discover now