חסר רגשות [1]

פרק 63

נקודת מבט סקיילר

סגרתי את המזוודה שלי, אוליבר נעמד בפתח הדלת והמתין לי.

״אני לא מצליחה לקלוט את זה.״ מלמלתי.

אוליבר הנהן, ״גם אני לא מצליח לקלוט את העובדה שמחר נראה שוב את המורה שלנו במתמטיקה.״ הוא צחקק וגרם גם לי לצחוק, אבל כשנזכרתי בקאי שוב פעם הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת.

״אני עדיין מתלבטת, אוליבר.״ אמרתי לו והשפלתי את ראשי לרצפה, ״אני אוהבת אותו, אני לא מוכנה להיפרד ממנו.״ הוספתי לדבריי בעצב.

הרגשתי את ידו של אוליבר מושכת אותי לחיבוק. ״אני יודע, אבל את צריכה לחשוב גם על הצדדים האחרים.״ הוא אמר לי בטון שקט.

-

״את מוכרחה להתקשר אליי בשיחות סקייפ כל יום!״ ג׳ניפר צעקה לי כשהיינו בדרכנו למטוס הפרטי של המאפיה, ״ואם את מוצאת את הבושם ההוא של ג׳סטין ביבר-״ היא דיברה בהתרגשות.

״אז לקנות לך אותו. כן, כן, הבנתי.״ קטעתי אותה, ״ג׳ניפר.״ נעצרנו והבטתי לה בתוך העיניים התכולות, ״בחיים לא הייתה לי חברה טובה כמוך, את כל כך חשובה בשבילי, אני מעריכה ואוהבת אותך הכי שיש.״ חיבקתי אותה בחוזקה.

ג׳ניפר החזירה לי חיבוק, ״דיי, אני לא רוצה לבכות עכשיו.״ היא מלמלה בטון מאוכזב.

״אני הולכת להתגעגע אליך מאוד.״ לחשתי לה בכאב.

״את לא! אנחנו נדבר בשיחות בסקייפ, את אפילו לא תרגישי שאנחנו לא זו עם זו.״ היא התנתקה מהחיבוק והסתכלה עליי במבט רציני.

״ברור.״ אמרתי לה עם חיוך רחב, מנסה להתאבק בדמעות שכמעט זלגו מעיניי, ״עכשיו תלכי להיפרד מאח שלי.״ דחפתי אותה אל עברו של אוליבר שהיה נראה מופתע.

הסתכלתי על שניהם במבט מעריץ, שני האנשים האהובים עליי היו ביחד וזה העציב אותי שהם נפרדים בגלל הנסיבות האלו.

״אני מפריע?״ שמעתי את הקול שהעביר בי צמרמורות בכל הגוף.

סובבתי את עיניי שנתקלו בעיניים הכחולות שלו ובחיוך השובה לב הזה, שיערו השחור היה פרוע ונפל על מצחו בצורה מושכת והוא היה לבוש בחולצה מכופתרת בצבע לבן שהייתה מופשלת והבליטה את ידיו החסונות.

״אני לא מאמינה שזאת פעם אחרונה שאני אראה אותך.״ מלמלתי בעצב והתקרבתי אל כיוונו עד ששפתינו נפגשו.
הנשיקה הייתה שונה מבדרך כלל, זאת הייתה נשיקה מלאה ברגש של עצב.

״אני מסרב לעכל את זה, אבל-״ הוא לקח נשימה והסתכל עליי במבט כנה, ״אני יודע שרק כך את תהיי מוגנת, שאת תוכלי לחיות את החיים שאת רוצה.״ הוא אמר לי בעודו מסיט קווצת שיער מפניי.

חיוך עצוב עלה על פניי, ״ומה אם אני רוצה לחיות את החיים שלי איתך?״ שאלתי אותו בחשש.

קאי הרים את גבותיו, ״את צריכה לחשוב בדיוק מה את רוצה, סקיי. כי אם את שואלת אותי, ברור שאני אעדיף אותך לצידי.״ הוא ליטף את הלחי שלי.

חיבקתי אותו, עטפתי את צווארו בעזרת ידיי ואצבעותיי התחפרו בשיערו. הוא הידק את אחיזתו במותניי ושאף את הריח שלי.

״הכל מוכן לטיסה, אנחנו מוכרחים לצאת לפני שמזג האוויר הסוער יתחיל.״ שמעתי את קולו של הטייס מאחוריי ונאנחתי בתסכול.

סובבתי את ראשי וקלטתי שאוליבר כבר עומד במדרגות המטוס ומביט בי בציפייה, החזרתי את מבטי אל עבר קאי ושוב המלחמות בין הראש שלי לבין הלב שלי התחילו.

הראש אומר לי ללכת עם אוליבר, לחזור לחיים המשעממים שלי שם בעיירה, להיות עם הוריי וללכת לבית ספר כמו כולם.
אבל הלב שלי אומר לי להישאר עם קאי, להתעלם מכל הסיכונים ופשוט להיות איתו, לחוות את האהבה שלנו בצורה טובה יותר ולבלות גם עם החברה הכי טובה, ג׳ניפר.

אני חושבת שעמדתי שם למשך כמה דקות.
ג׳ניפר, קאי ואוליבר הביטו בי עם מבטים מתוחים.

ואז כשקיבלתי את ההחלטה הבנתי שאני לא הולכת להתחרט עליה.

הסתכלתי קודם כל על ג׳ניפר, היא הביטה בי במבט חסר סבלנות. הסתכלתי על אוליבר שהביט בי עם מבט מודאג.
ולאחר מכן על קאי, שהסתכל עליי עם חיוך קטן, עיניו הבורקות הדגישו לי את האהבה הגדולה שלו כלפיי וליבי התחמם.

״החלטתי ש-״ התחלתי לדבר ולקחתי נשימה עמוקה, ״אני חוזרת עם אוליבר.״

וזאת הייתה ההחלטה הסופית שלי.