חסר רגשות [1]

פרק 43

נקודת מבט סקיילר

חיכיתי בחדר הזה שעות, הרגשתי שהפה שלי מתייבש לחלוטין, שהקיבה שלי זועקת לאוכל ושאני חייבת ללכת לשירותים. ״יש לי פיפי! תן לי לצאת!״ דפקתי על הדלת בחוזקה שוב, אבל לא היה מענה וזה גרם לי לרצות לבכות.

קלטתי את הידית יורדת מטה וליבי התחיל לפעום במהירות, אייזק הופיע מולי, עיניו היו נפוחות והוא הסתכל עליי במבט שלא הצלחתי לפענח, ״את יודעת משהו?״ הוא התקרב לכיווני, ״אני הבנתי שיש רק דרך אחת לגרום לך להישאר איתי.״ הוא חייך בערמומיות ואני התרחקתי ממנו עד שגבי נצמד אל הקיר, ״את הולכת להתחתן איתי.״

ליבי נפל לרצפה, הבטתי בפסיכופת הזה בתיעוב. ״זה לא הולך לקרות!״ צעקתי עליו והתרחקתי ממנו עוד, ״אתה לא יכול להכריח אותי!״ המשכתי באותו הטון.

אייזק צקצק בלשונו בבוז, ״צודקת. אבל אם לא תעשי את זה, אני אשלח את כל העובדים שלי להרוג את אוליבר.״ הוא חייך אליי חיוך רחב שגרם לי לרצות להקיא.

הדמעות עלו בעיניי והנדתי בראשי במהירות, ״לא, לא, לא, זה סיוט, זה לא אמיתי.״ הרגשתי חוסר אונים, אני לא יכולה להתחתן איתו, אבל אני גם לא יכולה לסכן את אוליבר.

״זה לא סיוט, סקיילר.״ אייזק חסם אותי ונצמד אליי, גורם לנשימתי להיעצר. ״אנחנו נועדנו להיות ביחד, שנינו אוהבים זה את זה.״ הוא הסיט קווצת שיער מפניי ואני דחפתי אותו ממני.

״דיי! תעזוב אותי! אני לא אוהבת אותך ובטח שלא רוצה להתחתן איתך!״ צעקתי עליו את נשמתי ולהפתעתי הוא לא נראה בכלל מאוכזב אלא מאושר.

״קאי שטף לך את המוח, אל תדאגי, החתונה תגרום להיגיון שלך לחזור אליך.״ אייזק הסתובב והתחיל ללכת, ״היא תתרחש מחר.״ הוא הטיל את הפצצה ונעל אותי שוב בחדר.

״לא! תן לי לצאת! תשחרר אותי!״ דפקתי על הדלת בחוזקה, אך זה היה חסר סיכוי. אני אצטרך להתחתן עם אייזק בכפייה, אני אצטרך לחיות עם הבן אדם החולה נפש הזה לנצח, זה הסוף של החיים שלי.

-

כל כך קיוויתי שהשעות לא יעברו, אבל זה לא עזר. השמש שקעה והלילה הגיע, לא הצלחתי לעצום עין לשנייה. בחנתי כל פינה ופינה בחדר, אך לא מצאתי שום דבר שיעזור לי לברוח או להילחם באייזק. ואז השמש התחילה לצוץ ואני רק קיוויתי לעזרה, שמישהו יחלץ אותי מהמצב הזה.
אבל אני לא מעניינת אף אחד.

הדלת נפתחה בשעות הבוקר המוקדמות, עיניי היו נפוחות ואדומות. ראיתי בחורה אדומת שיער שנראית בסביבות גילי, היא החזיקה בשמלת כלה שגרמה לי להתפרץ בבכי.

״בבקשה, תני לי ללכת, אני מתחננת בפניך.״ ביקשתי ממנה בבכי.

הבחורה נראתה מבוהלת, ״אני- אני מצטערת, אייזק הבוס אמר לי לא- לא לתת לך.״ היא אמרה לי בצער.