חסר רגשות [1]

פרק 31

תודיעו לי אם יש טעויות בפרק כי כתבתי ממש מהר, תהנו💕

נקודת מבט סקיילר

הרגשתי את כל גופי נוקשה וקפוא, פקחתי את עיניי וקלטתי במטושטש שאני שוכבת על מיטה בתוך חדר המלון שלי.
הרגשתי שמישהו עומד ממש לידי ומביט בי, כנראה שזה קאי.

״את בסדר, סקיילר?״ שמעתי קול במעומעם וקלטתי במטושטש את הפנים מתקרבות אליי קצת, בהיתי בפנים האלו והרגשתי כאילו אני הוזה, כאילו שכל זה חלום.

״מה לעזאזל?!״ הפה שלי הצליח לדבר סוף כל סוף ועברתי בחדות למצב ישיבה, מתעלמת מהכאבי ראש ומהחולשה שתקפו את גופי, עיניי לא עצרו לרגע מלסרוק את הדמעות שהופיעה מולי.
לא יכול להיות שזה אמיתי, לא יכול להיות שהוא כאן.

״היי, קטנה.״ אוליבר נראה כל כך שונה מהפעם האחרונה שראיתי אותו, השיער השופע והשטני שלו נעלם והותיר רק קוצים קצרים, את פניו החלקות מילאו זיפים רבים ועיניו הירוקות נראו תשושות מעט.

״אבל- אבל-״ התחלתי לדבר אבל לא הצלחתי אפילו להשלים משפט אחד. הם אמרו לי שהוא מת, הם נתנו לי הרגשה שהוא כבר לא כאן יותר!

״דיי, בבקשה תישארי רגועה.״ אוליבר אמר בטון שקט ומרגיע, ממש כמו פעם. אבל לא הרגשתי כאילו זה אחי התאום, הרגשתי כאילו הכל זר, הכל מזויף.

״אנחנו נסביר לך הכל.״ קולה של ג׳ניפר נשמע והפניתי את ראשי אל כיוון הדלת, היא התקרבה אל כיווננו ונעמדה ליד אוליבר, הדבר הבא שקרה הותיר אותי הרבה יותר המומה, שניהם החזיקו ידיים ואני כבר הבנתי מה בדיוק קורה פה.

נקודת מבט קאי

וכל הימים הולכים ככה.
קם בבוקר, מתארגן, חדר כושר, מקלחת, ישיבת צוות, חדר כושר, מטווח וללכת לישון.
כל יום מזדיין שכזה רק גרם לי להתפלל שהנקמה כבר תסתיים והמאפיה השולטת בכל העולם תהיה המאפיה שלנו.

מה שכן זה שלא משנה איפה הייתי, המוח שלי לא הרפה מהמחשבות על סקיילר, אתמול היא הייתה במצב נוראי, דומה אפילו להתקף חרדה ואז היא התעלפה וכרגע היא בחדרה, עדיין ישנה.
וכל זה באשמתי.
באותו הרגע ששלחתי את ג׳ניפר להרוג את אוליבר, לא היה לי אכפת, כל מה שהיה בתוכי היה כלום, הייתי חסר רגשות.
אבל עכשיו אני הייתי עושה הכל בשביל להחזיר את הגלגל לאחור.

״אתה בכלל מקשיב למה שאני אומר?!״ ניקולאס הטיח את ידו בחוזקה על השולחן וגרם לו לרעוד.