חסר רגשות [1]

פרק 65

נקודת מבט סקיילר

נרדמנו כולנו רק בחמש לפנות בוקר, אני ישנתי על מיטתי ליד לוסי בעוד שלוק ודין ישנו על המזרנים שעל הרצפה.
היה לי כיף איתם, שמחתי שלפחות יש פה משהו טוב, יש לי את המשפחה ואת החברים שלי, אני לא צריכה יותר מזה.

אבל לא הצלחתי לעצום עין לרגע, הרגשתי שאני עדיין לא מסוגלת להוציא את קאי מהראש שלי, בכל פעם שרק עצמתי את העיניים שלי ראיתי אותו בראשי, פחדתי שהוא יעלם מהזיכרון שלי בעוד כמה חודשים.

הבטתי בלוסי שישנה עמוק והתרוממתי בשקט מהמיטה, דילגתי מעל דין ולוק ויצאתי משם. הבנתי שאני לא אצליח לישון אז ירדתי למטבח, הוצאתי סוכר ואבקת קפה שחור והתחלתי להכין לעצמי קפה חזק.
בטח גם היום הזה הולך להיות עמוס וארוך.

״חשבתי שרק אני ער בשעות האלו.״ שמעתי קול לא מוכר וסובבתי את ראשי, קולטת בחור עם שיער חום כהה שנפל על מצחו, עיניים חומות ועצמות לחיים בולטות. גובהו התנשא מעליי והוא היה נראה לי מעט מוכר.

״אנחנו מכירים?״ שאלתי בבלבול אחרי שבחנתי אותו מספיק זמן.

״טיילר. החבר הכי טוב של אחיך מניו יורק, עליתי לטיסה בשלוש בבוקר ברגע ששמעתי על הבשורות.״ הוא סיפר לי בעודו לוגם מהקפה שלו.

״אה, אוקיי.״ אמרתי בעודי לוגמת גם מהקפה הרותח שלי, ״אתה רוצה לאכול משהו?״ הצעתי בנחמדות.

טיילר גיחך, ״רק אם גם את תצטרפי אליי, יש לכם אחלה של מרפסת שם למעלה.״ הוא אמר לי ואני צחקקתי, למרות שלא הייתי רעבה הרגשתי שזאת תהיה קצת חוצפה לסרב לו.

״אוקיי, אני אוציא את עוגת הלוטוס שאמא שלי הכינה אתמול, היא פוצצה אותנו אתמול באוכל.״ פתחתי את המקרר העמוס במתוקים והוצאתי משם את העוגה המגרה.

טיילר צחקק, ״החיטוב שלי הולך עכשיו לפח, אה?״

התקדמנו אל עבר המדרגות ומשם הלכנו אל המרפסת, כל הבית היה חשוך ושקט מלבד השמש בנכנסה דרך החלונות. כולם היו תשושים ועייפים מאתמול, גם אני הרגשתי ככה אבל הייתי חייבת בכל רגע נתון שמישהו יסיח את דעתי מהמחשבות ומהרגשות שלי.

התיישבתי בפינה הנחמדה שבמרפסת וטיילר התיישב מולי, הסתכלתי על האגם השקט והגדול שהתפרש מולי בעודי לוגמת עוד מהקפה.

״השתנית מהפעם האחרונה שראיתי אותך בניו יורק.״ הוא קטע את השקט.

הסתכלתי עליו במבט מבולבל, אני בקושי זוכרת אותו, אז איך הוא זוכר אותי?

״אז רוצה קצת מהעוגה?״ שיניתי את הנושא בעודי חותכת לעצמי חתיכה.

״אשמח לפרוסה אחת קטנה.״ הוא אמר לי והחזיר את עיניו הירוקות אל האגם, ״טוב, אני לא מנוסה בעניין הזה ואת נראית כמו אחת שלא בדיוק מבינה רמזים.״ הוא אמר ואני הסתכלתי עליו במבט לא מבין.

״אני מצטערת, אני פשוט עייפה מידי בשביל שטויות.״ אמרתי לו בגסות רוח. מעולם לא דיברתי ככה אל מישהו שאני בקושי מכירה, ככה שהתפלאתי מעצמי, כנראה שאני באמת צריכה להשלים שעות שינה.

הוא כיווץ את עיניו הירוקות והנהן, ״אוקיי.. אז אני אגיע לעניין, אני זוכר שכשהייתי גרים בניו יורק ואני הייתי מגיע הרבה לאוליבר, אני תמיד הייתי מנסה להרשים אותך, אבל את בחיים לא היית שמה לב.״ הוא גיחך בעודו תוחב חתיכת עוגה אל תוך הפה שלו.

מצמצתי, ״וואלה.״ זה כל מה שהצלחתי להגיד.

החזרתי את מבטי אל עבר האגם, המחשבות שלי שוב פעם נדדו לקאי. ואני הזכרתי לעצמי עוד הפעם ששום דבר לא יקרה בינינו יותר, הוא רחוק מכאן, הוא ימשיך עם המאפיה שלו, ימשיך עם החיים המטורפים האלו. בזמן שאני אהיה כאן, עם החברים והמשפחה שלי, אהיה שקועה בתוך הלימודים.

״את מקשיבה לי בכלל?״ טיילר שאל וניערתי את ראשי מהמחשבות.

״אני כל כך מצטערת.״ התנצלתי בפניו, ״מה אמרת?״

הוא הידק את לסתו והניד בראשו, הבעת פניו הייתה נראית מבואסת. ״לא משנה, תודה על העוגה.״ הוא התרומם על רגליו והתחיל לפנות אל היציאה מהמרפסת.

״חכה שנייה!״ קראתי והוא נעצר וסובב את ראשו אליי, סורק אותי עם מבטו. הבטתי לו בעיניים ולקחתי את כל האומץ והביטחון שלי, ״אני באמת רוצה לשמוע.״ אמרתי ורמזתי לו לשבת מולי שוב.

הוא משך בכתפיו, ״בסך הכל אמרתי לך שאני אשמח שתתני לי צ׳אנס, בסך הכל תצאי איתי לדייט קטן.״ הוא אמר לי בחשש.

ואז אמרתי את הדבר שהכי לא ציפיתי שיצא לי מהפה, ״אוקיי, אני מוכנה לנסות.״
ידעתי שהדרך היחידה שתגרום לי לשכוח את קאי לנצח, תהיה לצאת עם מישהו חדש.
וברגע זה, ידעתי באופן וודאי שהסיפור ביני לבין קאי נגמר.