חסר רגשות [1]

פרק 29

נקודת מבט קאי

ועוד אימון הסתיים לו בהצלחה.
אימון שבגללו כל השרירים שלי נושרים וכל חלק קטן בגוף שלי שורף.
התאבקתי מול אחד המאמנים הכי חזקים וקשוחים והתמודדתי עם זה יפה, אבל זה שום דבר לעומת מה שבאמת הולך לקרות לי בזמן הקרוב, בנקמה שאנחנו מתכננים מול המאפיה הברזילאית.

״האף שלך מדמם.״ ג׳ניפר אמרה בעודה זורקת לעברי מגבת ניגוב, ״קאי, היית די טוב מולו.״ היא הוסיפה לדבריה בעודי מנגב את אפי.

״אני יודע.״ אמרתי בעודי מתנשף, ״אז שנלך לאכול ארוחת ערב עם חמישים גרם חלבון?״ שאלתי בעודי כורך את ידי סביב עורפה.

״דוחה אחד, איכס!״ היא דחפה אותי קלות, ״כולך מזיע י׳חתיכת מגעיל, תלך להתקלח קודם.״ היא אמרה עם מבט נגעל ואני צחקקתי בתגובה.

״בסדר, בסדר, אז התפקיד שלך זה לבקש מהטבחים שיכינו לנו עשרים פנקייקים מפוצצים בחלבון.״ אמרתי לה והיא גלגלה את עיניה.
יצאתי מאולם ההתמעלות והתכוונתי ללכת לחדרה של סקיילר לפני שאני אלך להתקלח, לא ראיתי אותה במשך כל היום.
אבל ליקום היו תוכניות אחרות כי נתקלתי באייזק, הוא היה לבוש בגופיית ספורט וכדור היה בידו.

״משחק?״ הוא שאל בטון שהיה קשה לפענח.

״התאמנתי כל היום, אחי, אין לי כוחות.״ מלמלתי בעייפות והמשכתי להתקדם אל עבר המעלית.

הוא כדרדר מאחוריי את הכדור, ״זה מה שתגיד בזמן המלחמה עם המאפיה הברזילאית? שאתה יותר מידי עייף?״ הוא מסר לי את הכדור בחוזקה כזאת שכמעט גרמה לי ליפול למרות משקלי.

עיניו נראו קודרות למרות שהוא חייך חיוך קטן וצדדי.

היססתי לרגע, כי הבנתי שהוא צודק במה שהוא אמר, אני חייב לתת לא מאה אחוז ממני, אלא אלפיים. ״בסדר, עד עשר.״ אמרתי במשיכת כפתיים.

״עשרים.״ הוא הדגיש בהחלטיות והתקדם אל עבר האולם בצעדים גדולים.

התקדמתי אחריו בחוסר חשק ולגמתי את כמות המים הקטנה שנשארה בבקבוק שלי, זה אולי הבקבוק העשירי שלי להיום.
התחלנו במשחק, הפעם האחרונה ששיחקתי עם אייזק אחד על אחד בכדורסל הייתה לפני חמש שנים בערך.

-

19-19

האמת הייתה לי הרגשה שאייזק יתן פייט, הוא אומנם חנון אבל הוא בין האנשים הכי טובים בכדורסל שאני מכיר לפחות.

כמה אנשים התחילו להתקבץ סביבנו ולצפות במשחק.
אייזק ניסה לזרוק לסל אך חטפתי ממנו את הכדור עוד לפני שהוא הספיק למצמץ, רצתי אל עבר הסל וכשבאתי לקלוע הוא דחף אותי בעדינות והכדור התחמק לי מהידיים.

״אז בהכל אתה חייב לנצח, אה?״ שמעתי אותו אומר מבעד לכל הקולות באולם.

״מה?״ כיווצתי את גבותיי בבלבול בעודי מכדרר את הכדור.

״תמיד היית כזה, זה שמנצח בתשומת הלב מאבא ואמא, זה מה שמנצח באהדה מהאחים שלו, זה שיכול לקבל כל אחת שהוא רק רוצה. אבל ישר כשיש משהו שאייזק רוצה, גם את זה אתה לוקח. רק שתדע שאני לא הולך לוותר על סקיילר.״ עיניו התכהו ואני נעמדתי בו מבט מבולבל. ובדיוק ברגע זה הוא רץ לכיווני, חטף את הכדור ממני ובזריקה זריזה מאוד הוא קלע אל תוך הסל.

כולם מחאו כפיים והריעו לאייזק בעוד שאני נשארתי לעמוד במקומי כמו בול עץ. ״זה אבוד בשבילך, אייזק.״ אמרתי לו והוא הפנה את ראשו אליי באגרסיביות.

״אתה בטוח?״ הוא שאל עם חיוך מעט ערמומי.

״כן.״ אמרתי בשיא הביטחון, ״היא בחרה בי, תמשיך הלאה ותשכח ממנה.״ הוספתי לדבריי בקרירות.
חשבתי שהמילים האלו יגרמו לו להתרגז אבל במקום זה קיבלתי רק חיוך רחב וזחוח ממנו.

״יש לי קלף נגדך, קלף שאני אעדיף לא לחשוף בינתיים.״ הוא זרק את הכדור אל בטני וגרם לי להתקפל, עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא עזב את המקום והותיר את כל האנשים להסתכל עליי במבטים המומים.

״the show is over, מטומטמים. תחזרו לעבודה שלכם מיד!״ הרמתי את קולי בזעם וכולם מיהרו לעשות את מה שביקשתי.

איזה קלף יש לאייזק מולי? איזה קלף יש לאידיוט הזה שכל מה שמעניין אותו זה משוואות במתמטיקה? הוא היה כמה שבועות רחוק מאיתנו, אז שלא יעז למכור את האיומים הזולים שלו לי.

עזבתי את האולם, בזמן שכולי ספוג בזיעה. הגעתי אל חדר האוכל ומצאתי את ג׳ניפר יושבת שם ונועצת בי מבט רגזני, ״לקח לך שעה לבוא ואפילו לא התקלחת?!״ היא צעקה עליי.

הפלתי את גופי בייאוש על הכיסא מולה ונעצתי מבט מלא בתאווה בפנקייקים, ״מצטער, אייזק החליט לקחת אותי למשחק אחד על אחד רק בשביל לאיים עליי בנוגע לסקיילר, הוא לא מת על הקשר שלנו ועדיין חושב שהוא יכול לזכות בה.״ הסברתי לה בקצרה והתחלתי לחתוך בעזרת הסכין את ערימת הפנקייקים שמהם נזל רוטב מייפל.

״אז שיקפוץ לנו כי אין מצב שאתה תוותר על סקיילר. אגב, ראית אותה היום?״ היא שאלה אותי בסקרנות בעודה תוחבת חתיכת פנקייק לפיה.

״לא.״ השבתי, ״אני אעשה את זה אחרי שנסיים לאכול.״ הסברתי בפה מלא, הטעם המדהים של הפנקייקים התמוסס בתוך פי והרגשתי כאילו אני בגן עדן, אחרי קריעת התחת היום זה בהחלט מגיע בשבילי ובשביל ג׳ניפר.

״אתה אוהב אותה, קאי?״ ג׳ניפר שאלה והפסקתי ללעוס את הפנקייקים, הרמתי את ראשי אליה ונאנחתי.

״אהבה זאת מילה גדולה עדיין, אני רק יודע שבזכותה אני יודע מה זה להרגיש סוף כל סוף.״ הסברתי לה וג׳ניפר נראתה מרותקת עד שעיניה השתהו על נקודה מאחוריי.

״חבל שלא דיברנו על מיליון דולר.״ היא חייכה חיוך שבע רצון ואני סובבתי את ראשי במהירות לאחור, קלטתי את סקיילר. היא עמדה יחסית רחוק מאיתנו וסרקה את המקום עד שעיניה נתקלו בי, התמלאתי בהרגשה טובה. אבל ההרגשה הזאת התנפצה ברגע שקלטתי את עיניה האדומות והנפוחות.

היא התקדמה לעברי, אפילו כמעט רצה. ואז קרה הדבר שעוד יותר לא ציפיתי לו, היא סטרה לי בחוזקה ואני לא הצלחתי להבין מה לעזאזל קרה.

״אתם רצחתם אותו! אתם רצחתם את אח שלי!״ היא צרחה בבכי מר.