Powerful hate [6]

פרק 5 - המילה הקובעת:

נקודת מבט ג׳וליה:

אני מספיקה להגיע אל הלובי הגדול של הבניין לפני שהמאבטחים הדפוקים של רומיאו חוסמים לי את הדרך החוצה. כשאני מסתובבת לאחור, אני נתקעת בגופו הגדול והקשיח.

הוא מביט בי מלמעלה במבט לא מרוצה כלל, תופס במותני וזורק אותי על כתפו. אני לא טורחת להילחם באחיזתו, מבינה שבשביל לברוח אני צריכה קצת יותר משתי רגלים.

אנחנו מגיעים אחרי דקה שקטה במעלית אל הפנטהאוז שלו שוב והוא מניח אותי על הספה השחורה. על השולחן הקטן מונחת ערכת עזרה ראשונה שבה הוא משתמש כדי לטפל בפצעים שהוא גרם להם.

״אני יוצא, את נשארת בפנטהאוז לבד לשעות הקרובות. יש מאבטחים מחוץ לדלת הזאת, אל פאקינג תנסי אותי אוצר״ הוא מאיים כשמסיים לטפל בי ״אין לך שום דרך ליצור קשר עם הסביבה בכל מקרה״ הוא מגחך כאילו צוחק עליי ״נתראה עוד כמה שעות״

אני ממשיכה לבהות בקיר, לא מגיבה למילותיו כשהוא מתקדם אל הדלת שמאחורי. אני שומעת התעסקות של מפתחות ולאחר מכן הדלת נטרקת.

הראש שלי מסתובב לאחור כדי לסרוק את הסביבה, רומיאו לא נראה באזור. תודה לאל, אני סוף סוף לבד. לפי המילים שלו אפילו הבחור בעל העיניים החומות לא כאן איתי.

אני צריכה לעוף מכאן, יש לי הרגשה שהפסיכי הזה רק התחיל להתעלל בי ואני ממש לא מתכוונת לגלות מה הולך להגיע בהמשך.

אני מתקדמת במהירות אל המטבח, פותחת מגירה אחר מגירה ומוציאה את כל תכולתה, מחפשת אחר סכין כלשהי שפאקינג לא נמצאת בשום מקום.

חמש דקות לאחר מכן המטבח נראה כמו זירת מלחמה ואני ממשיכה אל האזור הבא בבית. אני הופכת כל מגירה, כל מדף, כל ארון שיש בתוך הפנטהאוז הדפוק שאני מוחזקת בו. לא היה חדר אחד שהשארתי מסודר, לא היה מקום אחד שלא חיפשתי בו.

לעזאזל, האדיוט לא השאיר שום דבר מאחור.

אבל אם יש משהו שאני מכירה בחיים שלי, זה גברי מאפיה. אין סיכוי שהוא לא השאיר משהו לתגבורת, למקרה שבו יתקפו את הפנטהאוז והוא יצטרך להגן על עצמו.

אני נשכבת על הרצפה ובוהה בתקרה, מנסה לחשוב על מקום אפשרי שבו יוכל להחביא נשק, כשהעיניים שלי נתפסות על המנורה הגדולה בצורת צלחת שנמצאת במרכז הסלון. המנורה מחוברת אל התקרה, אך לא מספיק גבוהה כדי שלא יהיה ניתן להגיע למה שנמצא מעליה.

אני גוררת כיסא גבוה מפינת האוכל ומציבה אותו מתחת למנורה, מטפסת עליו ושולחת את ידי למעלה. היד שלי משוטטת כמה שניות עד שפוגעת בחפץ חד.

לאחר שאני עומדת על קצות אצבעותי, אני מצליחה לאחוז בחפץ ומורידה אותו מעל המנורה. סכין חדה וארוכה נגלית לעיני, גורמת לחיוך רחב להתפשט על פני.

בינגו. עכשיו נותר לי רק לחכות.
_____________________________

נקודת מבט רומיאו:

״האישה הזאת פסיכית לגמרי״ ג׳ייס מגחך בזמן שאנחנו מתקדמים אל הבניין של ההורים. אני מניד בראשי בהרמת גבות ״פיקפקתי באישיות הלוחמנית שלה ללא ספק״

״מי יכל לדעת שהיא כזאת? אני מתכוון.. עשינו מחקר של חודשים שלמים סביבה. היא התנהגה כמו נערה עשירה טיפוסית. הסתובבה מחנות בגדים אחת לאחרת, בתי קפה, מסיבות וברים מאחורי הגב של האחים והקאפו שלה. כל המראה החיצוני שלה צועק נסיכה מפונקת. לעולם לא הייתי מעלה בדעתי שהיא הולכת להילחם בך במקום לפחד״ ג׳ייס אומר כשאנחנו נכנסים אל תוך המעלית.

״אולי אני מאבד את אפקט ההרתעה שלי״ אני מחייך חיוך אכזרי כשהוא פורץ בצחוק ״אחי, אתה גורם לכל הפסיכים שפוגשים אותך להשתין בתחתונים. אני בספק אם הנערה הזאת לא תפחד ממך בשלב מסוים״

המעלית נפתחת ואנחנו נכנסים אל הפנטהאוז ששייך למשפחת בונאנו, כשדמות מתולתלת נכנסת לשדה ראייתי וסוטרת לי בחוזקה.

״חטפת בחורה?! ילדה?! השתגעת לגמרי?!״ הקול של ליילה נשמע. אני מסובב את ראשי בחזרה קדימה עם מבט מאיים רק כדי לפגוש את מבטה הרצחני.

״גטינה״ לוקאס מסנן כשהוא תופס במותניה ומרחיק אותה ממני. לאחר מכן הוא מהנהן אליי בכבוד ואני מחזיר לו את אותו הנהון.

״אל תגיד לי גטינה לוקאס! הוא השתגע לגמרי!״

״ההוא שאת מדברת עליו, זה הקאפו שלך״ אני מסנן. ג׳ייס שולח מבט מזהיר לעברי ואני מגלגל את עיני. כאילו שאני אי פעם אוכל לפגוע בליילה. האישה הזאת הייתה לידי כל הילדות שלי, היא כמו אמא שנייה בשבילי.

אמא. לעזאזל המילה הזאת גורמת לי לרצות לרצוח.

״אני מצטערת שפגעת ברגשותיך קאפו״ היא מחייכת חיוך מזלזל ״אני עדיין לא מבינה איך אדריאנו פשוט העביר לך את התפקיד הזה בגיל כל כך מוקדם. ידעתי שזה יביא רק צרות״

״זה לא שלך להתערב בו״ אני מסנן ״את יודעת בדיוק למה התפקיד המזוין הזה עבר אליי כל כך מוקדם״ נהמה נפלטת מפי.

פניה של ליילה מתרככות והיא נאנחת, מסיטה את מבטה ממני לרגע לפני שמתקרבת אליי וכורכת את ידיה סביבי לחיבוק.

אני מחזיר לה אחד, פוגש את מבטו של לוקאס. מבטו קפוא בעוד שעיניו מסגירות את המחשבות שעוברות בראשו ברגע זה.

״אני יודע מה אני עושה ליילה״ אני אומר אחרי שהיא מתנתקת ממני ״אני נוקם את הנקמה שמגיעה לי״

״אל תלך לאיבוד בנקמה הזאת״ היא אומרת בדאגה ״אל תפגע באישה חפה מפשע שלא עשתה שום דבר למשפחה שלנו..״

״היא עשתה״ אני נוהם ״היא אשמה בדיוק כמו האחים שלה. היא פאקינג ולנטה והיא המפתח לעינוי שהם יקבלו לשארית חייהם״

ליילה בולעת את רוקה אבל מהנהנת בהסכמה. מה היא כבר יכולה לעשות כדי למנוע את זה? אני הפאקינג קאפו שלה.

המילה שלי היא הקובעת.