Powerful hate [6]

פרק 37 - בגד ים ורוד:

נקודת מבט רומיאו:

במקום לחזור אל הפנטהאוז, לקחתי את האוצר הקטן אל אחוזת נופש מרוחקת מכל הבלאגן שבתוך שיקגו. קרב היריות התברר מהר מאוד כהסחת דעת שנועדה להסתיר את המתקפה הגדולה של האויב.

וגאס העלו הילוך בניסיון שלהם לחלץ את הנסיכה מהשבי והתחילו להעלות את כל שיקגו בלהבות. המלחמה עלתה עוד מדרגה, ואף אחד מהצדדים לא מתכוון לוותר.

לוקאס הרחיק את ליילה בינתיים מהעיר, אבא שומר עליה בבית מוגן שרק שלושתם יודעים היכן הוא נמצא. לא רציתי לדעת את המיקום שלו, העדפתי שלוקאס יהיה היחיד שנמצא איתנו ויודע מהסיבה הפשוטה שלא משנה איזה עינוי יעבור הוא לעולם לא יוציא מפיו את המיקום.

ג׳וליה לא מודעת לשום דבר, בטוחה שהחלטתי לקחת אותה לכאן בגלל שפרצה שריפה בפנטהאוז. אני מניח שהיא חושדת במשהו, מאחר ויש כמות נכבדת של שמירה סביבנו והחיילים שלי מדווחים לי בקצב מסחרר על הפעולות של וגאס.

לעזאזל, ידעתי שהייתי צריך לירות במאסימו המזוין באותו יום שבו יריתי באבא הדפוק שלו. לאף אחד מהם לא מגיע לנשום עוד רגע אחד על כדור הארץ.

״האזור הדרומי של העיר עולה בלהבות, הם הצליחו להשתלט על חלק ממנו. אנחנו חייבים להחזיר את השליטה שם״ ג׳ייס אומר בזמן שאנחנו יושבים בשולחן הגדול שבחוץ, מפה גדולה של העיר פרוסה עליו.

״בני זונות״ לאונרדו מסנן ״אנחנו נוריד אותם אחד אחד כמו זבובים. מריו אמור להיות כאן בכל רגע כדי שנוריד לו את הפקודה״

מריו ריצ׳י, אחד מסגני הבוס שלי שאחראי על דרום שיקגו היה האיש המושלם למשימה. הוא אכזרי, קר, מחושב. בדיוק האדם שאני סומך עליו כדי להיפטר מהאורחים הלא רצויים שחדרו לתוך הטריטוריה שלנו.

״מצוין, אני רוצה את העבודה הזאת מהירה ונקייה״ אני אומר בטון קר, מרים את מבטי מהשולחן ומביט על שניהם. ג׳ייס בוחן את פני לרגע לפני שפותח את פיו ״אתה יודע שיש דרך הרבה יותר קלה לגרום להם לסגת״

המבט שלו נודד לעבר החלון העליון באחוזה, שם נמצא החדר שבו ג׳וליה ישנה. הלסת שלי ננעלת כשאני מבין את כוונותיו ״לא יקרה ג׳ייס״

חיוך מתגרה נפרש על שפתיו, אך לפני שהוא מספיק להוציא מילה מפיו מריו יוצא אל החצר, מתקדם לעברינו ומהנהן לעברי בכבוד ״קאפו״

״מריו, אני שמח שהצלחת להגיע בהתראה קצרה״ אני אומר והוא מהנהן ״הבעיות התפרצו אצלי. אני הולך למחוק אותם מהאזור כמה שיותר מהר קאפו, הם ישלמו על כך״

״אין לי טיפה של ספק״ אני אומר ומחווה בידי לעבר הכיסא שלצידי, מורה לו להצטרף אלינו לתכנון. הוא מתיישב לצידי ואנחנו ניגשים ישירות לעניין.

עשר דקות לתוך התכנון והדמות של ג׳וליה נכנסת לשדה ראייתי, מתקדמת מתוך האחוזה לעבר הבריכה כששמלת חוף לבנה לגופה, חושפת את בגד הים הורוד והקטנטן שלה מתחתיה.

לאונרדו וג׳ייס יושבים בגבם לבריכה, אבל מריו המזוין מקבל את אותה ההצגה בדיוק כמוני, והמבט המזוין שלו מוצא אותה מהר מאוד.

פאק ג׳וליה, אני הולך להרוג אותך.
______________________________

נקודת מבט ג׳וליה:

השיעמום כאן הורג אותי. אם המטרה של רומיאו הייתה לגרום לי לרצות לקפוץ מהגג של האחוזה מרוב שהשיעמום משתלט עליי, הוא כמעט ומצליח.

אז החלטתי לצאת אל הבריכה, מאחר שחם ואין לי משהו יותר מעניין לעשות. אולי אפילו אצליח לתפוס קצת צבע.

מה שלא ידעתי, הוא שרומיאו החליט לעשות ישיבה בשולחן הגדול שצופה על הבריכה הגדולה, יחד עם לאונרדו, ג׳ייס וגבר לא מוכר שאלוהים יעזור לי הוא אחד הגברים היותר חתיכים שאי פעם ראיתי.

היססתי לרגע לפני שיצאתי החוצה, לא בטוחה שלמעשים שלי לא יהיו השלכות. אני בטוחה שרומיאו ישנא את העובדה שאני מבלבלת את אחד מהחיילים שלו בזמן שהוא מנסה לשחק איתו במאפיה, אבל לבסוף החלטתי שזאת הבעיה שלו בלבד.

יש לו יותר מידי חדרים באחוזה הגדולה ואם זה מפריע לו כל כך, הם יכולים להיכנס פנימה. אני לא חוזרת לשיעמום הזה שוב, עד שכבר מצאתי משהו לעשות עם עצמי.

אני בוחרת את אחד מכיסאות השיזוף שנמצאים בקו ישר עם רומיאו והבחור החתיך שבהחלט מסתכלים לכיוון שלי, מתנהגת כאילו לא הבחנתי כלל במבטים שלהם ופורמת את קשר שמלת החוף הלבנה שלי ממותני.

לסתו של רומיאו ננעלת והוא מסיט את מבטו ממני לכיוון לאונרדו שנמצא בגבו אליי ולא מודע בכלל לנוכחות שלי יחד עם ג׳ייס שיושב לידו.

השמלה יורדת מגופי, חושפת את בגד הים הורוד הקטנטן שבחרתי לשים. כן, ידעתי שאולי אפגש ברומיאו. כן, החלטתי להתגרות בו בכוונה. לא, לא ידעתי שזה יכלול עוד גבר חתיך בסיטואציה. אבל אני לא מתלוננת.

המבט של רומיאו שוב עובר אליי, הוא סורק את כל גופי בעיניים רעבות מכף רגל ועד ראש בזמן שהבחור שלידו עושה בדיוק את אותו הדבר. גיחוך נפלט ממני ביחד עם חיוך מתגרה בזמן שרומיאו שולח לעברי מבט מזהיר.

לאונרדו, שכנראה הבחין במבט הרצחני של אחיו הגדול, מסובב את ראשו לעברי ומבחין בי. עיניו נפערות בדיוק כשאני מחליטה להתגרות בקאפו האדיוט עוד קצת.

אני לא חושבת שיש משהו שאני אוהבת יותר מאשר להטריף את ילד האימו עד שהוא מאבד את השליטה לחלוטין.

רגלי נושאות אותי לכיוון שפת הבריכה, מתעלמת מהמבטים של ארבעת הגברים על גופי וקופצת קפיצת ראש מושלמת לתוך המים הקרים שעוטפים את גופי ומקררים אותו לגמרי.

לאחר כמה שניות מתחת למים אני מוציאה את ראשי מתוכם, מעבירה את ידי הימנית בשיערי ומושכת אותו לאחור כשעיני נפתחות ופוגשות במבטו הזועם של הקאפו.

לסתו נעולה ואני בטוחה שידיו קפוצות לאגרופים. הוא בהחלט לא אוהב את המופע הקטן שהרמתי מול החייל החתיך שלצידו.

אני מחליטה להמשיך את ההופעה ושוחה לכיוון קצה הבריכה, מניחה את ידי על הרצפה החמה בגבי אליהם ומושכת את גופי למעלה באיטיות, עד שיוצאת לחלוטין מהבריכה.

נהמה נשמעת מכיוון השולחן אבל אני מתעלמת ממנה, נשכבת עם גבי על מיטת השיזוף, עוצמת את עיני ומניחה לשמש לחמם את גופי.

קוסטלו, אתה חושב שאתה היחיד שיכול לנצל את המשיכה שיש לי אלייך כדי להתגרות בי?

תחשוב שוב.