Powerful hate [6]

פרק 55 - לבן:

נקודת מבט ג׳וליה:

מאסימו משלב את זרועו בשלי, מוביל אותי במורד השביל לעבר רומיאו שעומד ליד הכומר. הכנסייה כולה מלאה באנשי מאפיה המשתייכים לשיקגו ווגאס.

האווירה מתוחה, זה מרגיש כאילו כל רגע משהו עומד להתפוצץ. אני מתמקדת בעיניו של רומיאו, בטני מתהפכת כשאני מבינה שעוד רגע אחד ואהפוך לאשתו, למלכה של שיקגו.

ארס יחד עם אמה בצד, היא שולחת לעברי חיוך בעוד שהוא מביט בי באהבה. ארס לאט לאט התרגל לעובדה שאני מתחתנת עם האויב. הוא אומנם לא הראה זאת כלפי חוץ, אבל הכרתי את אחי מספיק כדי לדעת שהוא תומך באושר שלי, גם אם הוא לא מסכים איתו.

ג׳ייס ולאונרדו עומדים מהצד השני של השביל, בשורה הראשונה לצד אדריאנו, לוקאס וליילה. ליילה מחייכת לעברי בחמימות, אני שולחת לה חיוך חם בחזרה ועיני עוברות לרגע לאדריאנו. הוא מותח את שפתיו לחיוך צדדי קטן שמרגיע אותי.

מאסימו ואני מגיעים אל סוף השביל, שם מחכה רומיאו. המבטים המאיימים שעוברים בניהם גורמים ללב שלי לדפוק מהר יותר. אני כמעט ומתפללת בקול שהכל יעבור חלק. מאסימו לוקח צעד לאחור ומאפשר לרומיאו לאחוז בידי.

״תיזהר קוסטלו״ הוא מסנן לפני שתופס את מקומו לצד ארס ואמה. רומיאו סורק את דמותו במבט שהופך לי את הבטן. אני לוחצת את כף ידו האוחזת בשלי ומחזירה אותו אליי.

פניו מתרככות כשמביט בי ״את יפייפיה ג׳ולי, האוצר המושלם שלי״

החיוך תופס את מקומו על פני ואנחנו פונים לעמוד לצד הכומר, פנים אל פנים, מתעלמים מכל הסביבה שלנו ומתרכזים באהבה שלנו.

״רומיאו קוסטלו, האם אתה לוקח לך את ג׳וליה ולנטה לאישה ומבטיח לאהוב, להוקיר ולדאוג לה?״ הכומר שואל. עינו השמאלית של רומיאו נופלת לקריצה שגורמת לי להסמיק ״כן״

״ג׳וליה ולנטה, האם את לוקחת לך את רומיאו קוסטלו לבעל ומבטיחה לאהוב, להוקיר ולדאוג לו?״ הכומר פונה אליי. אני מביטה ישירות אל תוך עיניו של אהובי ומחייכת חיוך גדול ״כן״

״באמצעות הכוח שניתן לי בידי אלוהים והכנסייה, אני מכריז עליכם כעל בעל ואישה. אתה רשאי לנשק את הכלה״

רומיאו לא מבזבז רגע אחד כשתופס במותני ומושך אותי אליו. הוא מניח את אחת מידיו על גבי התחתון ומחבר את שפתינו לנשיקה. אני מרימה את ידי אל החזה שלו אוטומטית ומתמסרת לנשיקה, הולכת לאיבוד בתוך אלפי הרגשות שמציפים אותי.

מחיאות הכפים שממלאות את הכנסיה מעיפות אותי בחזרה למציאות, אנחנו מתנתקים מהנשיקה ואני מביטה בקהל כשסומק ממלא את לחיי. מאסימו וארס עוטים מבטים מגוננים על פניהם, מה שגורם לי לצחקק. אחים גדולים ישארו אחים גדולים.
_______________________________