Powerful hate [6]

פרק 26 - מה אעשה עכשיו?:

נקודת מבט ג׳וליה:

לאורך כל הנסיעה הקצרה בחזרה אל הכלא שלי אני שותקת. ידיו של רומיאו מתהדקות סביב ההגה עד שהופכות ללבנות. השרירים שלו מתוחים ובולטים, המבט שבעיניו מפחיד.

אני לא יודעת מה קרה בסמטה ההיא, אני לא יודעת מה הכעיס אותו כל כך שהשתולל ככה. הוא אמור לשנוא אותי, הוא שונא אותי. אז מה גרם לו להתנהג בצורה כל כך מגוננת ולאיים אפילו על החיילים שלו שלא יפגעו בי?

בטח בכלל שהוא רוצה לקחת את הקרדיט על העינויים שלי לעצמו, הקול שבראשי אומר.

הדלת שלי נפתחת ורק אז אני מבחינה בכך שהגענו אל בניין המגורים של הקאפו. הוא מרים אותי בזרועותיו ונושא אותי כל הדרך אל עבר הפנטהאוז שלו. רק לאחר שהוא מניח אותי על הספה ונועל את הדלת, אני מתעוררת מהטראנס שבו שהיתי.

הגוף שלי פועל מבלי שאספיק לחשוב, אני מסתערת לכיוונו ותופסת אותו לא מוכן כשחוטפת את המפתח מידו. הוא פוער את עיניו באזהרה ושולח את ידו על מנת לתפוס את המפתח אבל אני מעבירה את ידי אל מאחורי גבי, מתקדמת לאחור כשהוא מצמצם את הפער במהירות.

״אוצר, תחזירי את המפתח עכשיו״ הוא מסנן בקול נמוך ואני מנידה בראשי לשלילה, ממשיכה להתקדם לאחור.

״פאק״ הוא נוהם ״אל תגרמי לי לקחת אותו ממך בכוח״

״תתרחק״ אני פולטת כשהוא מתקרב יותר מידי ולוקחת צעד גדול לאחור, מועדת כשנתקעת בספה ונופלת עליה. הוא עולה מעליי וחוטף את המפתח מידי, מניד בראשו בעצבים כשמתיישר לעמידה ומכניס את המפתח לכיס מכנסיו הקדמי.

״את בוחנת את הגבולות שלי יותר מידי״ הוא מסנן ״העונש שלך הוא מה שקרה בסימטה, אבל אל תתגרי במזל שלך, אל תגרמי לי להעניש אותך באמת״

״כאילו שאכפת לך ממה שקרה בסימטה״ אני אומרת בחיוך מזלזל ונתמכת בידי על מנת להזדקף מעט ולפגוש את מבטו ״אם הוא היה אונס אותי בטח היית קופץ משמחה״

״לא״ הוא נוהם עם מבט אפל בעיניו ״לא משנה כמה אני שונא אותך, אונס הוא לא משהו שאני אי פעם אאפשר לו לקרות בתוך הטריטוריה שלי. גם אם מדובר באישה שאני הכי שונא בעולם״

הכי שונא בעולם? וואו, איזה תואר קיבלתי בחודשיים שאני כאן. אני ממש מרגישה מיוחדת, תודה לך ילד אימו.

״זה לא משנה בכל מקרה״ אני מגחכת ללא הומור ״כל העולם בטוח כבר שנאנסתי אינספור פעמים. אבא שלי בטוח בזה במאת האחוזים״

״אבא שלך עושה הכל כדי להוציא אותך מכאן, אני בספק אם זה יגרום לו להפסיק״ הוא מגלגל את עיניו ואני פורצת בצחוק מתגלגל, מרצינה לאחר מכן.

הוא באמת חושב שאבא שלי הוא זה שמנסה? לא, אלה רק מאסימו וארס. אני בטוחה שהם עושים את זה מבלי שהוא יודע, או שהוא הטיל עליהם את המשימה הזאת להחזיר אותי הביתה כי מבחינתו אני כל כך חסרת חשיבות שאני נחשבת כמתה. הוא מחפש סיבה כדי לחזק את המוניטין שלו בתור קאפו והעובדה שהבת שלו מוחזקת בידיים של הקאפו משיקגו רק הורסת לו.

״לא יהיה אכפת לו אפילו אם אני אמות אתה לא מבין?! הוא ישמח שזה יקרה אפילו, כדי שהוא לא יצטרך להתמודד עם המוניטין ההרוס שלי ושלו. אם אני אמות תחת הידיים שלך, הוא יקח את זה בתור תירוץ למלחמה הטיפשית שהוא פתח נגדך. האחים שלי לא רצו שם קשר לדבר הזה מלכתחילה!״

״הם הרגו את אמא שלי! רצחו אותה בדם קר!״ הוא מרים את הטון שלו בדיוק כפי שעשיתי אני, הוורידים שבצווארו בולטים.

״ירית באמה! אשתו של אחי הגדול, הקאפו לעתיד! אתה הראשון ששבר את הקוד לגבי נשים רומיאו! מה היית עושה במקום אח שלי אם היו פוגעים באשתך?! לעזאזל אתה מפלצת לא פחות מכל שאר גברי המאפיה הבבונים האלה אז אל תיתמם!״ אני מנידה בראשי בכעס, נעמדת על רגלי ומביטה ישירות לתוך עיניו.

״אז מה את מצפה ממני עכשיו? אה? שאני ארגיש אמפתיה כלפי האחים הדפוקים שלך? שאני אפרוש מהנקמה על המוות של אמא שלי?״ הוא לוקח צעד לעברי, ידיו ננעלות לאגרופים לצד גופו.

״לא״ אני מנידה בראשי ומנמיכה את הטון שלי ״אני יודעת שאתה לא תוותר על הנקמה הזאת לא משנה מה יקרה״

״אז? מה לעזאזל את רוצה ג׳וליה?״ הוא יורק בזעם, עיניו נושפות אש כשהוא נעמד ממש מולי.

״שתפסיק להוציא את זה עליי לעזאזל!״ אני מאבדת את השלווה שלי שוב ״אני לא אשמה בהתנהגות הברברית של כולכם! אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה, לא אכפת לי אם זה מלווה במכות שאני מקבלת מאבא שלי על בסיס יומי, לא אכפת לי שהכל מסביבי מזויף ואין לי אפילו חברה אחת לסמוך עליה, לא אכפת לי שינסו למכור אותי לאיזה פוץ חי בסרט עם אגו בשמיים. אני רק רוצה לצאת מכאן!!״

אני מסיימת את המילים שלי בצעקה, הקול שלי נשמע מיואש יותר מאי פעם. המילים נפלטות מפי מבלי שאחשוב על כמה נקודות חולשה חשפתי מול האויב שלי כרגע, אני רק רוצה לשחרר את הכל מתוכי. המרחק בנינו מסוכן, סמטימטרים ספורים מפרידים את שנינו כשהנשימות הכבדות שלנו נשמעות בחדר, ממלאות את השקט שבו.

עיניו הכחולות מביטות אל תוך שלי במבט כל כך אינטנסיבי שאני מאבדת את כל המחשבות שלי לחלוטין.

״את כל כך סובלת כאן ג׳וליה?״ הוא שואל לבסוף בקול מסוכן, מרים את גבתו המושלמת לעברי ״כל כך רע לך להיות רחוקה מהאבא המכה שלך? מהניסיון שלו למכור אותך לכל המרבה במחיר? מהחברות המזויפות שלך?״

אני לא מוציאה מילה מפי, מביטה בו עם כל השנאה שאני מצליחה לגייס מתוכי.

״מהיום שבו הגעת לכאן, לא קיבלת מכה אחת. אחת ג׳וליה. אומנם את רחוקה מהאחים שלך, אבל את פאקינג מוגנת כאן. כי לא משנה מה אני עושה, המצפון המזוין שלי לא מאפשר לי להרוג אותך או לפגוע בך פיזית. אז תגידי לי לעזאזל, את כל כך סובלת כאן?!״

אני לא משיבה לו, הגאווה והאגו שלי לא מאפשרים לזה לקרות. אני ממשיכה להרים את ראשי בהתגרות לעברו, מביטה אל תוך עיניו בשקט מוחלט שאומר הכל.

הוא אומנם לא פגע בי פיזית, אבל נפשית אני לא מפסיקה להתרסק. אני לא יודעת עוד כמה פעמים אצליח לעמוד על הרגליים שוב.

רומיאו מתרחק ממני ומתקדם אל הדלת, יוצא מתוך הפנטהאוז לאחר שטורק אותה ונועל את המנעול הארור שוב.

אני קורסת אל הרצפה, הדמעות מתפרצות מתוך עיני כשההבנה נוחתת עליי סוף סוף. חזרתי אל הכלא הזה שוב, רחוקה מההגנה של האחים שלי, רגע לפני אונס של הומלס מסומם ובידיה של מפלצת מטורפת שהולכת להגביר את כל השמירה שלה סביבי.

מה אעשה עכשיו?