Larry Stylinson- I'm drowning 2

I'm drowning - 26

נק׳ מבט הארי :

התעוררתי לצד גופו הקטן שעטוף בין זרועותיי , זה מרגיש כמו שתי חלקי פאזל שהתחברו ומתאימים בצורה מושלמת , לא רציתי לקום אך גם לא יכולתי פשוט לשכב כך כל היום . עצמתי את עיניי ונישקתי לראשו , ליטפתי את שיערו וניתקתי את אחיזתי ממנו באיטיות , הסתכלתי עליו והיה לי חיוך מפגר שמיהרתי להוריד . יצאתי מהחדר בזמן שהתמתחתי ופיהקתי , ירדתי במדרגות וראיתי את נוי יושבת ברצפה ומסרקת את הכלב שלה טוי עם המברשת שלי . גלגלתי את עיניי בכעס וצעדתי לעברה חוטף את זה מידה בהפתעה
״הי !״ היא כעסה
״זה שלי . חוץ מזה הוא לא צריך שיער חלק״ אמרתי , היא קמה מהרצפה ועמדה בשילוב ידיים
״טוי צריך להיראות יפהיפה , ושיער זה החלק הגדול ביופי . אנה תמיד אומרת לי שאני יפה ושהשיער שלי נראה מדהים״ נוי אמרה בחיוך והצטמררתי כשאמרה ׳אנה׳
״אז.. אנה הזו..״ מלמלתי וגירדתי בעורף ״העין השלישית שלה..״ המשכתי ״מה הקטע של זה ?״
״שום קטע , היא מדהימה . אז מה אם יש לה עוד עין ?״ נוי שאלה בחיוך , אני לא שופט בגלל המראה שלה . היא גם נראתה כמו חולת נפש ומפחידה
״עד כמה טוב את מכירה אותה ?״ שאלתי מסקרנות
״מאוד טוב . כולם בים מכירים את אנה ! אם אתה צריך עצה אתה הולך אליה .״ היא סיפרה ״אתה יודע שלפני שפגשתי את לואי היא אמרה לי לשחות לאמצע האוקיינוס ? ככה בדרך פגשתי את לואי והגעתי הנה . כי אנה יודעת דברים וכך היא מכוונת אותך״
״הדבר היחידי שהיא אמרה לי הוא שאני יפה..״ מלמלתי בזלזול , היא כנראה אומרת את זה לכולם ״איך בכל אופן הגעת לים ?״ שאלתי מסקרנות , לואי לעולם לא סיפר לי על התהליך הזה
״ובכן.. כמו שהבנת שבירח מלא לוקחים בני אנוש לאגם הקטן שבתוך המערה ושם הכל קורה״ היא משכה בכתפיה ״אבל לא כל בן אנוש .. לואי לקח אותך כי יש לו קשר טוב איתך , הוא לא יכל לקחת כל בן אנוש... הוא לא היה מרגיש צורך לעשות את זה״
״את מתכוונת שרק בגלל הקשר הטוב בינינו הוא ניסה להפוך אותי לאדם דג ?״ שאלתי
״לא , בערך . לרוב לוקחים ילדים קטנים , כי הם תמימים מדי ואם הם רואים משהו חדש הם הולכים לעברו , הקשר מיד נוצר בין הבתולת ים לבן אנוש והיא לוקחת אותו , שאותי שינו זה קרה כשהייתי ממש קטנה כך שאני לא זוכרת דבר..״ היא מלמלה , הם פשוט חטפו פאקינג ים ילדים ?! לואי שהיה ילד- לא הודיעו על כך בחדשות ? ילד נעדר או תינוקת שנעדרת ?! מה זה הבולשיט הזה ?! פאק זה.. זה הורס משפחות לקחת ילד מהוריו
״לואי לא סיפר לי את זה״ אמרתי , היא זקפה את גבותיה והביטה בעיניי עם עיניה החומות והגדולות
״הוא עדיין בתול ים נכון ?״ היא שאלה והנהנתי , היא שיחררה אנחה וחייכה
״ידעתי את זה !״ היא קראה
״אז למה לא סיפרת לי ?!״ שאלתי , היא משכה בכתפיה
״מכיוון שהוא לא סיפר לך , אולי הוא רצה לשמור את זה לעצמו״ היא אמרה
״איך את ידעת שהוא עדיין ככה ?״ שאלתי מסקרנות
״הציפורניים שלו עדיין כחולות , אני לא יכולתי להרגיש את מה שהוא מרגיש , זה כלכך ברור״ היא אמרה
״את יכולה להרגיש רק בני אדם ?״ שאלתי מכווץ את עיניי
״כן , בכל אופן אם הוא יהיה בן אנוש סביר להניח שיהיה לו את המראה הפשוט שלכם..״ היא מלמלה ואני גיחכתי
״מראה פשוט ?״ שאלתי זוקף את גבותיי
״כן . אוזניים רגילות , ציפורניים רגילות , מראה רגיל״ היא אמרה . שהיינו במערה המוזרה הזו- הוא רק רגע !
״נזכרתי במשהו !״ צעקתי והלכתי לשולחן , פתחתי את המחברת וחיפשתי את הציור
״אתה לא חייב לצעוק עמדתי ממש לידך״ היא אמרה ובאה בעקבותיי , הראיתי לה את הציור והיא הסתכלה מבולבלת
״מה ?״ שאלה והביטה בי , הצבעתי על השרשרת של הדמות בציור ונוי לקחה את המחברת מידיי והביטה מקרוב יותר
״זה זהה לתליון שהיה לך .. לא ?״ היא שאלה והנהנתי ״זה אבל על בתולת ים.. מה זה אומר ? כתוב פה משהו בכתב אנושי ?״
״לא, יש רק את הציור״ אמרתי ונאנחתי , סוגר את המחברת ומניח בשולחן ״מה את חושבת שזה ?״
״אני לא ממש יודעת אבל אני חושבת שזאין יידע , הוא מלכתחילה ידע שהתליון נותן כוח ולא לוקח , הוא רצה את זה לעצמו״ היא אמרה ״אבל אני לא יכולה להבטיח שהוא יהיה כנה.״
״מה- את תביאי אותו הנה ?״ שאלתי מופתע מהספונטניות הזו
״נראה לך ?!״ היא התפרצה וגלגלה את עיניה ״אני אפילו לא מכירה אותו , תבקש מלואי.״ היא אמרה
״הוא יבקש הסברים״ אמרתי בתסכול והיא הנהנה בחצי חיוך
״אז פשוט תסביר לו״ היא אמרה ״ואל תאמין לכל מה שזאין יגיד לך״
״אוקיי״ פלטתי , מביט מסביב ושומע את השקט
״אתה יודע מה זה איפור ?״ לפתע נוי שאלה ״זה משהו שבנות צובעות על הפרצוף שלהן , זה כלכך מוזר ! בשביל מה צריך את זה ?!״
״בשביל.. אני לא יודע״ מלמלתי , זה לא קשור לנושא שלנו.. מאיפה היא הביאה את הנושא הזה ?
״ואתמול לא עשינו ריצה !״ היא התלוננה
״לא היית פה !״ צעקתי חזרה
״זה לא קשור !״ היא אמרה ופשוט הבטתי בה מבולבל כי אני לא מבין לאן השיחה הזו הולכת
״בוקר טוב !״ נייל צעק , אף פעם לא הבנתי איך יש לו כוח לצעוק בבוקר
״בוקר טוב..״ מלמלתי והקשתי עם אצבעותיי על השולחן שלידי , הוא התמתח וצעד לעברנו , לבוש בבוקסר ירוק ומטופש עם ציור של דרקון , זה כמו של ילדים ״נייל למה לכל הרוחות השארת את המחברת פה ?!״
״הכל טוב אחי..״ הוא מלמל והסתובב לעבר המטבח באדישות
״מ-מה פאקינג טוב ?! אתה יודע שלואי ראה את זה ?!״ צווחתי , זה הדבר האחרון שרציתי להראות לו , זה אכזרי מדי ואני לא יודע איך זה ישפיע עליו
״הכל טוב״ נייל אמר ופתח את המקרר ואז הביט בי והרגשתי את ראשי קודח מכעס , כי זה פשוט מרגיש מעצבן לצעוק על מישהו שמתנהג בכזו אדישות ״למה אין אוכל במקרר ?״ שאל.
הסתכלתי על נוי שליטפה את הכלב שלה שהתגלגל על גבו ״לא הלכת אתמול עם ליאם לקניות ? ראיתי אתכם יוצאים מפה״ אמרתי
״כן , הלכנו לאכול״ היא אמרה ופשוט הרגשתי שנמאס לי מהבית הזה , אני היחידי שאכפת לו ?אוקי . לקחתי נשימה עמוקה ועצמתי את עיניי , פותח אותם באיטיות
״אלך היום עם לואי״ אמרתי , נייל הנהן וחזר לחדרו והסתובבתי לנוי , שילבתי את ידיי והיא הרימה את מבטה לעברי ״יש לך כלים לעשות״
״אדוארד אני עסוקה ! טוי צריך את תשומת הלב שלי כרגע וחוץ מזה ליאם אמר שאתה מנצל אותי״ היא אמרה ופרעתי את עיניי , זה מה שהמזדיין הזה אמר לה ?!
״כל אחד תורם משהו בבית המזויין הזה ! ואם את לא מתכוונת לעשות את הכלים אז..״ עצרתי את עצמי , אין לי שום איום . היא קמה וצעדה לעברי , נעמדת מולי ומרימה את ראשה ואז מוציאה לשון כמו ילדה קטנה בכעס ופונה ללכת למדרגות ״תזכרי שעשית את זה ! את כלכך הולכת לשלם על כך !״ צעקתי , רואה אותה עולה במדרגות בזמן שלואי יורד , הם שולחים חיוך לאחד השני וממשיכים , הוא לבוש בבוקסר דק על גופו הקטן והפרצוף שלו מעט נפוח ויפה , שיערו מבולגן ושפתיו יבשות
״הי״ הוא לחש בחצי חיוך וצעד לעברי , עומד על קצות אצבעותיו ומנשק לשפתיי
״בוקר טוב״ לחשתי בחיוך והוא חייך את חיוכו הקטן לעברי
״תודה״ אמר כמו תמיד ״היילי אמרה לא לצאת עד שתיים , אני לא יודע מה זה אומר אז אנחנו בשתיים ?״ הוא שאל והנחתי שהתכוון לשעה , הבטתי לקיר לעבר השעון שהראה שתיים וחצי , באמת כלכך מאוחר ? כמה זמן אנחנו יושנים ?
״שתיים וחצי״ אמרתי לו והוא נאנח ונשען עם גבו כנגד השולחן
״אוקיי... נמתין לשתיים בדיוק״ הוא אמר , הסתכלתי עליו וראיתי שהוא רציני , צחקתי והנעתי את ראשי
״עבר שתיים״ אמרתי , הוא זקף את גבותיו וחייך חיוך רחב , רץ לעבר הדלת מציץ החוצה עם ראשו ואז מביט בי
״הם סיימו !!״ הוא צווח ורץ לעברי בהתרגשות , מושך אותי מהיד ופתח את הדלת לרווחה , הבטתי בדוכן ולבי נחת והתכווץ כמו מיליון סכינים , זה כמו לראות חושך או מבוך ללא סוף . על הגג יש מן גלידה ענקית מפלסטיק והגג עצמו בצבע תכלת , שלט ענק שרשום ׳הארולד לואי והדגים׳ , הקירות בצבע וורוד ו-ולעובדים יש מדים ? מה לכל הרוחות היילי וניק לובשים ?! חולצה ירוקה שרשום עליה ׳הארולד לואי והדגים׳ . לא.. פאק זה כלכך הרבה צבעים , גלגלתי את עיניי לעברו , לא מסוגל להוציא מילה כרגע
״מה אתה חושב ?!״ הוא קרא בהתרגשות וחיוכו רחב , אצבעותיו משולבות באחת השנייה והוא מקרב אותן לחזה שלו , עיניו הכחולות גדולות ומתחננות . הבטתי לעבר הדוכן שנראה כמו בית שלקוח מעמי וטמי , הוא צבעוני מדי... ולמה הם הוסיפו את הגלידה הענקית מפלסטיק על הגג ? למה לעזעזל הרשיתי את זה ? ״הארולד .. נו , מה אתה חושב ?״ הוא שאל שוב , הסתכלתי עליו וסגרתי את פי שהיה פעור
״אני אוהב את זה״ אמרתי והוא מיד קפץ עליי בחיבוק חזק וחייך
״ידעתי שתאהב !!״ הוא צעק ונישק לשפתיי , זה כלכך מטופש לשקר לו בשביל שהוא לא ירגיש רע , אני מתכוון... הדעה האמיתית שלי על הדוכן היא שזה נראה יותר מדי , זה מוזר והצבעים הללו מסנוורים לי את הפאקינג עיניים , אלוהים . אהבתי כשהוא נראה מיושן וחסר צבעים
״תתלבש ונלך לשם״ הוא אמר והלך למדרגות בהתרגשות , גלגלתי את עיניי וסגרתי את הדלת , מביט בו עולה במדרגות ונראה כמו ילד קטן ושמח , אוקיי אולי אחרי הכל זה היה שווה את זה .