Larry Stylinson- I'm drowning 2

I'm drowning - 93

החזה שלי רועד ואני לא מסוגל לחשוב בהיגיון , הוא לא יכול למות... זה הארולד , האבא העתידי של אושן שלנו , הוא לא יכול לעזוב אותי , הוא לא מת , הוא לא . הפסקתי לשחות כשראיתי את הסלע של אנה ויצאתי עם ראשי והארולד בידיי , היא ישבה בסלע וחייכה
״אנה״ יבבתי בשקט , לא הצלחתי להירגע , כי אני לא הייתי מסוגל לחשוב על עצמי בלעדיו
״האסון התרחש״ היא לחשה , שפתי התחתונה רעדה , לא הרפיתי מהאחיזה שלי בו
״איך אני מציל אותו ?!״ שאלתי ישירות
״זה ירח מלא לואי״ היא חייכה , העין השלישית שלה עצומה
״אבל הארולד הוא... הוא...״ לא יכולתי לומר זאת , כי חלק בי האמין שהוא בסדר ואני אתעורר כל רגע ואגלה שכל זה סיוט , אבל זה לא פאקינג חלום
״איבד את נישמתו״ היא אמרה , הנהנתי
״חייבת להיות דרך , מיד באתי אליך... בבקשה תעזרי לי״ התחננתי בקול רועד וחנוק
״זה קורה לואי..״ היא חייכה
״אנה בבקשה״ אמרתי שוב
״אתה מוכן לזה ?״ שאלה , הנהנתי ללא ידעה על מה היא מדברת
״אני אעשה הכל״ אמרתי ללא היסוס מיותר
״זה ירח מלא לואי״ היא אמרה.. ירח מלא ? ירח.. הירח , ירח ! המערה !
״תודה אנה״ לחשתי ומיד נכנסתי למים , הייתי אסיר תודה שזה לא רחוק , אני מפחד להיות שם עם הארולד מכיוון שזה מסוכן במיוחד הליל , אבל אני אגן על שתינו , הוא יהיה בסדר , הוא חייב להיות בסדר ... הוא לא יכול פשוט ל-למות . אני לא מסוגל לחשוב על דבר נורא כזה , אני לא מסוגל לחשוב שהארולד לא יהיה יותר . אני אתרסק ואשבר , זה יהרוג אותי . ראיתי את האי ושחיתי עמוק לעבר פתח המנהרה , שהגענו יצאתי עם ראשי והרמתי את הארולד שיקח אוויר
״הכל יהיה בסדר הארולד״ לחשתי והנחתי את ראשי על כתפו , אני רוצה שיחבק אותי , אבל הוא לא זז.. ולמה הוא כלכך קר ?!
״לואי״ שמעתי את זאין ולבי נחת , הרמתי את מבטי וראיתי אותו יושב על הסלע שלו , רציתי לחשמל אותו , לפגוע בו , כלכך כעסתי
״זה אשמתך״ פלטתי בכעס , הוא רצה את הארולד מת . הוא חושב שזה יגרום לי לחזור לאוקיינוס אבל אני נשבע באלת הים שאם זה הסוף של הארולד אני אלך איתו .
״אתה בכית ?״ הוא שאל וקם , הסטתי את מבטי ממנו בגלל שהוא ערום וחשתי בחוסר נוחות
״הוא מת״ לחשתי בקול סדוק , זה היה קשה להחזיק את עצמי מלבכות למרות שידעתי שאני אשבר בכל רגע
״אני לא עשיתי את זה״ הוא אמר והרים את ידיו בכניעה
״לא פאקינג אכפת לי מי עשה את זה !״ בכיתי בקול ויבבתי על כתפו של הארולד ״אני רק רוצה אותו חזרה״ פלטתי בשקט ודמעה זלגה במורד הלחי שלי , חיבקתי חזק את הארולד וכלכך רציתי להרגיש את זרועותיו אוחזות בי , אבל הוא לא זז , אני מי שמחזיק אותו כרגע ״אני מחכה לירח״
״לא... לא לואי , אתה תאבד את הכוחות שלך , אתה לא תהיה בתול ים יותר , כל הכוחות האלה שיש לך עכשיו יעלמו״ אמר
״זה לא אכפת לי״ אמרתי , זאין נראה המום אך שתק
״מה אנה אמרה לך שיקרה ?״ שאל
״היא לא אמרה יותר מדי , רק הבנתי שאני יכול להציל אותו פה״ אמרתי , אני לא יודע מה יקרה לי , אם הכוחות שלי יעלמו , אני אקריב הכל למען הארולד
״אתה יכול למות״ הוא אמר , עצמתי את עיניי ומשכתי באפי ששרף מעט
״אני יודע את זה״ אמרתי
״אתה מוכן להפוך לבן אנוש או למות רק למענו ?״ הוא שאל , הסתכלתי עליו , אני לא ידעתי למה אבל אני מלא כעס , זאין לימד אותי שאהבה לא קיימת , אבל האהבה נמצאת כאן בין זרועותיי , וזה סיבה טובה מספיק בשביל להקריב את חיי , כי בלעדיו אני לא חי
״כן , ואם תעמוד בדרכי אני אלחם״ אמרתי , ניסיתי להישמע מאיים אבל לא נשמעתי כך
״לא התכוונתי לעמוד בדרכך . מכיוון שיש סיכוי צדפתי שתהיה בן אנוש אסור לי להיחשף בפניך״ אמר , הוא צעד לעברי וקפץ למים , הלב שלי דפק חזק ופחדתי שהוא יעשה משהו אך הוא רק חייך ושחה מפה , שיחררתי נשימה , הרמתי את ראשי וראיתי את את השמים
״נחכה לירח הארולד״ לחשתי , ליטפתי את שיערי והיד שלי נפלטה מעצב , השתנקתי בשקט ובכיתי , קברתי את פניי בחזה שלו ובכיתי , כי אני חייב לשמוע את הקול שלו , אני כלכך צריך לשמוע את קולו הצרוד ״הייתה לי הרגשה רעה לגבי השיט״ אמרתי , ביד אחת תפסתי באגנו ובידי השנייה ליטפתי את פניו , הראש שלו נופל על כתפו , לקחתי נשימה עמוקה , נשכתי את שפתיי התחתונה שרעדה , רעדתי בכל הגוף , הרמתי את ראשי וראיתי את קצה הירח , משכתי את הארולד אליי וחיבקתי אותו חזק , שתינו במרכז המים , עצמתי את עיניי והשענתי את ראשי על כתפו , יכולתי להרגיש זרמים במים , עצמתי חזק את עיניי , אם אתה לא תבוא אליי הארולד זה יקח אותי אליך . המים בעבעו חלש ולא פקחתי את עיניי , חיבקתי אותו חזק בלי להרפות , שמעתי את המים מבעבעים , פחדתי , הבטתי לעצמי שלעולם לא אהיה כאן עם בן אנוש , אבל עכשיו זה שונה , אני לא רוצה להפוך אותו , אני רוצה שהוא יחזור אליי . הרגשתי את המים מבעבעים סביבנו , נשמתי בקושי קל , פחדתי , כי לא ידעתי מה יכול לקרות לנו , זה יכול להרוג אותי . הרגשתי משהו באוזן ונגעתי שם , מרגיש שהאוזן שלי שונה... כמו של בני האנוש , הסתכלתי על הציפורניים שלי והם חסרי צבע , המים הפסיקו לבעבע , הסתכלתי על הארולד אבל לא חל שינוי , עליתי על רצפת המערה וקצת התקשיתי מכיוון שאני עם ג׳ינס והוא רטוב , המערה הייתה קצת חשוכה , משכתי את הארולד בכל הכח שיכולתי עד שהצלחתי להעלות אותו , הוא שכב על הגב , שום סימן שהוא בסדר
״הארולד ?״ קראתי וניערתי את כתפו , הוא לא זז ״אולי אני אמור לחכות , נכון ?״ שאלתי אותו , התיישבתי והסתכלתי עליו , חש את לבי פועם בחוזקה , נשמתי עמוק ושיחררתי ״אני שונא את השקט הזה״ אמרתי בשקט , אפשר רק לשמוע את הגלים מבחוץ ״אני אחכה פה עד שתתעורר״ אמרתי , אני לא יודע אם הוא שומע . בלעתי רוק שצרב בגרוני והרגשתי את הדמעות עולות ״שאמרת לי שאתה אוהב אותי...״ לחשתי , הרגשתי שהאוויר לא חודר לריאותיי ״אני לא אמרתי לך בחזרה , אני לא יודע למה אבל אם.. אם אתה... בשם אלת הים הארולד אני אוהב אותך , אני מאוהב בך שזה כואב , אני..״ בכיתי בשקט ״ אני לא רוצה להיות... אני לא רוצה להיות דבר בלעדיך , אני מעדיף לא להיות קיים , באמת.״ אמרתי , הידקתי את לסתי ״אני זוכר את הפעם הראשונה שמבטנו הצטלבו״ חייכתי , ליטפתי את פניו הקרות , החזקתי את הדמעות בגרוני ״הייתי מחוץ לחלון הספינה של אביך .. ראיתי אותך והייתי מודהם , היית כה יפה , אני חושב שהתאהבתי בך רק מהמבט הזה... וזה נשמע מעורבל . כל מה שחשבתי עליו היה..״ עצרתי את עצמי , בלעתי רוק ונזכרתי במה שחשבתי ״אני רוצה לשחות עם בן האנוש הזה כל הליל , אך לא העליתי בדעתי שארצה אותך לכל החיים שלי״ אמרתי , נשכתי את שפתיי , חיכיתי לתגובה כלשהי , החזקתי את התליון שלי ופתחתי אותו , הסתכלתי על התמונה הקטנה של שתינו והרגשתי את הדמעות הארורות מצטברות בעיניי וגורמות לי לראות מטושטש
״אני לא רוצה שתישאר כזיכרון.״ אמרתי , סגרתי את התליון ובלעתי רוק ״קדימה הארולד תקום..״ ביקשתי בשקט , החזקתי את ידו והיא הייתה כה קרה וזה גרם לי לחוש מועקה בבית החזה ״למה אתה קר ? ״אתה הבטחת שאתה תחזור והכל יהיה בסדר״ אמרתי , מרגיש את הדמעות הלחות בלחיי , לא יכולתי לדמיין לעצמי שלעולם לא אביט יותר בזוג עיניים ירוקות ואשמע אותו אומר ׳לילה טוב לו׳ , לא יכולתי לדמיין עתיד בלעדיו
״קדימה הארולד תתעורר״ אמרתי וניערתי את ידו ״תקום הארולד , ב-בבקשה תקום כבר״ אמרתי , הזזתי אותו ״הארולד תתעורר״ קראתי ״תתעורר הארולד !״ צעקתי בבכי ״הארי !״ צעקתי חש את הדמעות מתגברות , חבטתי בחזה שלו ״תתעורר כבר ! הארי , תתעורר , בבקשה אל תעזוב אותי״ בכיתי הצמדתי את פניי לחזה שלו , קימטתי את החולצה הרטובה שלו בכף ידי ובכיתי לתוכה ״אל תשאיר אותי לבד״ פלטתי בין היבבות החזקות וקולות הבכי , הגב שלי רועד ולא הייתי מסוגל לנשום ״אני מצטער..״ לחשתי , נשכבתי לידו וחיבקתי אותו , גופו קר אבל זה לא הרתיע איתי ״הכל באשמתי , אם לא היית מכיר אותי אולי היית בסדר עכשיו״ לחשתי , משכתי באפי ועצמתי את עיניי
״אני אשאר לצידך , לא אקום מפה עד שאתה תקום , ואם לא תקום אני אשאר כך עד שאמות לצדך״ אמרתי ״זו הבטחה״ לחשתי , נשכתי את שפתיי , חש איך איבריי קורסים בייסורים , בלעתי רוק שהתעקש להיבלע בגרוני , יבבתי בשקט ״תודה הארולד , על הכל. תודה שהיית חלק בחיים שלי... החלק הכי טוב בחיים שלי , אני אוהב אותך״ אמרתי בקול רועד וסדוק ״אני כלכך אוהב אותך״ לחשתי כמעט ללא קול ״והנצח שלנו מסתיים פה.״
שקט .
שמעתי רק את הגלים של האוקיינוס , אבל היה כלכך שקט וריק , כל מה שרציתי היה לשמוע אותו , את הקול הצרוד שלי , כי אני צריך את זה , אני צריך שהוא ירומם את מצב רוחי אבל הוא לא יכול , אני לבד... אני לא אשמע אותו צוחק יותר , אני לא אשמע אותו בכלל... כאילו והוא אף פעם לא היה ? זה.. זה לא יכול לקרות , אני לא רוצה אותו כזיכרון , אני לא רוצה לחיות... אני לא מסוגל לנשום בלעדיו , אני לא רוצה לחיות יותר , אף פעם לא הכרתי את ההרגשה הזו
״גרמת לי להרגיש שיש לי חשיבות , כי לך היה אכפת כשלאף אחד אחר לא״ אמרתי בשקט , בקול רועד ולב שבור ״לימדת אותי לאהוב , ואהבתי כלכך הרבה , אני עדיין אוהב אותך , ואני תמיד אוהב אותך .״ אמרתי , מרגיש דמעות מרטיבות את לחיי , אני רוצה לעצום את עיניי ולראות אותו , לראות אותו מדבר וצוחק , אני לא מסוגל לחשוב בכלל ש- פאק , לא... זה בלתי נסבל , זה מרגיש כמו חור שנמצא בבית החזה ורק מתרחב , מפזר כאב בכל גופי , הייתי חלש , זקוק לו . הוא העוגן שלי... אבל הוא לא מסוגל לתפוס אותי , זה כמו ללכת על קרקע פגומה שבכל רגע עומדת להתפרק , אני נופל , והוא לא יכול לתפוס אותי .
הרגשתי את הבטן שלו קופצת והתיישבתי מבהלה , רואה אותו משתעל ומים יוצאים מפיו , לבי פעם בחוזקה ודמעות חנקו את גרוני , הוא ירק המון מים והמשיך להשתעל
״זה בכיוון הזה מעורבלים״ שמעתי את קולה של נוי מרחוק , הארולד המשיך להשתעל , קפצתי עליו וחיבקתי אותו חזק , בכיתי בקול לתוך צווארו ולא חשבתי אם הכאבתי לו , רק חיבקתי אותו כלכך חזק ושכבתי על גופו , בכיתי חזק והרשיתי לעצמי להישבר , הרגשתי את היד שלו עוטפת אותי בחיבוק חם , החיבוק שהייתי צריך , הזרועות החזקות שלו , אלת הים , הצלחתי לעשות את זה , החזרתי אותו .