המניאק מספר אחת שלי

פרק 34

-ראיין-

כשנגמר שיעור גיאוגרפיה המאמן שלח בקבוצה הודעה לבוא לאימון.
כמובן שלא התלוננתי על ההזדמנות להפסיד שיעור מתמטיקה.
לקחתי את התיק וירדתי במדרגות הבניין לעבר המגרש.
רצנו מסביב למגרש כמה פעמים ואז התאמנו על התקפיות, הגנתיות ושליטה בכדור.

לקראת סוף האימון המאמן שוב הורה לנו לרוץ מסביב למגרש.
היה רותח בחוץ הזעתי בטירוף, על אף שהאימון לא היה קשה מידי, כי היינו צריכים לשמור כוחות למשחק.
פשטתי את החולצה תוך כדי ריצה עד שסיימתי להקיף את המגרש בפעם האחרונה.
כבר התחילה ההפסקה.
בזמן הזה היינו אמורים להתאושש ולהתכונן למשחק.

התיישבתי בכבדות על הספסל בחדר ההלבשה וריססתי על עצמי כמות נכבדת של דיאודורנט.
"תביא." ג'סי שישב בספסל מולי הושיט את ידו, ומסרתי לו את הדיאורדורנט.
"איזה חום..." התלונן נייט.
"קלטתם את הבנות האלה שהציצו לנו?"
מארק שאל בחיוך ממזרי.
כיווצתי את גבותיי.
"כן. חברה שלי. תתרחק." הזהיר ג'וש.
מארק הרים ידיים כחף מפשע.
חברה שלו?
נעמי וורנר.
החברה הכי טובה של אווה...
"מי עוד?" שאלתי בסקרנות.
"מי ניראה לך?" חייך אש ואישר את חשדותיי.
אז אווה מתצפתת עליי מתאמן בזמנה החופשי.
מעניין.
אני לגמרי הולך להשתמש בזה נגדה מתישהו.

המשחק התחיל והקבוצה היריבה הייתה בהתקפה.
הסנטר שלהם זרק את הכדור לאחור והקוורטבק תפס אותו והתחיל לרוץ לכיוון האנד זון.
נייט התנפל עליו וכמעט הצליח להפיל אותו על הקרקע, אבל הקוורטבק התחמק ממנו במהירות ומסר את הכדור לשחקן מאחוריו.
רצתי אליו והפלתי אותו על הדשא.
חטפתי מידיו את הכדור והתחלתי לרוץ לכיוון האנד זון של הקבוצה השנייה.
גם אליוט רץ לשם ומסרתי לו את הכדור בדיוק כשהצליח להגיע.
טאצ'דוון!
אליוט הבקיע לשער.
7-0 לנו.
אבל המשחק רק התחיל...

~•••~

ניצחנו וסוף סוף יכולתי ללכת לנוח.
נאנחתי בכבדות כשהתיישבתי שוב בחדר ההלבשה.
זה היה משחק טוב.
המאמן נכנס כשחיוך מרוך על פניו.
"כל הכבוד אלופים!"
כולנו מחאנו כפיים ושרקנו.
"לזה אני מתכוון כשאני אומר שכל האימונים משתלמים בסוף! על אף שלקח לכם קצת זמן להתאפס, ואני בטוח שבמשחק הבא לא תתנו להם את התענוג להוביל," כמובן. תמיד חייב להוריד.
"-אבל בכל זאת. זה היה משחק מצוין. אני גאה בכם. תשתו מים, תתאוששו ותחזרו לשיעורים שנשארו לכם."
ככה הוא סיים את דבריו ויצא מחדר ההלבשה.
"שיעורים?" נאנק ג'וש.
"ואני כבר חשבתי שמגיעה לנו מנוחה..."
"בכיינים." מלמלתי.
"סתום, מילר." אש דחף אותי הצידה.
"סתום אתה, תומאס." הוא גלגל את עיניו בתגובה.
שמעתי את הטלפון שלי מצלצל מתוך תיקי.
הוצאתי אותו והופתעתי לראות את שמה של אווה על המסך.
"הלו?"
"ראיין! אתה בסדר? כאילו... פשוט ראיתי את מה שהיה, ורציתי ללכת אליך אחרי המשחק, אבל הלכת לחדר הלבשה, אז אמרתי שאני אראה אותך אחר כך, אבל במקום זה החלטתי פשוט להתקשר."
חייכתי.
"את ממש דואגת לי אה, מותק?"
"סתום, וכן. מה אתה רוצה? הם ממש מחצו אותך שם!"
צחקתי בקול.
נייט הסתכל עליי וממבטו נשקפה הבנה.
גלגלתי את עיניי כשחייך בזימה.
"אני חי. זה מה שחשוב."
"אני לא מאמינה שאתה באמת משחק בזה להנאתך..."
"כן... תגידי מה עם- 'כל הכבוד על הניצחון', 'סחטיין על איך שבלמת כמעט את כולם שם' או- 'וואו ראיין היית ממש סקסי כשרצת בלי חולצה באימון קודם'..."
אמרתי את הסוף בקול פלרטטני.
ג'וש שבדיוק שתה מים, השפריץ אותם בשנייה לכל עבר.
כולם התחילו לצחוק.
"מה קרה?" שאלה אווה כשכניראה שמעה אותם.
"אל תתחמקי מהשאלה!"
תחמנית קטנה.
"מה?" היא שאלה בקול תמים.
חייכתי וגלגלתי את עיניי.
"אני יודע שהסתכלת עליי באימון."
לחשתי.
היא לא הגיבה.
"תמשיך לחיות בסרט." ענתה לבסוף.
גיכחתי.
"בסדר, בסדר."
אם הייתי צריך הוכחה שהיא הסתכלה עליי קיבלתי אותה עכשיו.

~•••~

"אז יש בוחן בגאומטריה ביום שלישי."

שכבתי על המיטה בחדרי בעודי זורק ותופס כדור פוטבול, ודיברתי עם אווה.
היא הנהנה.
הכדור התגלגל באוויר ונחת שוב לתוך ידיי.

אווה ישבה בכיסא ליד שולחני ושיחקה בעיפרון בין אצבעותיה.
זרקתי עליה את הכדור.
"אחח! אידיוט. טוב, אולי תבוא ללמוד איתי גם!"
היא זרקה עליי את הכדור בחזרה.
"אולי." תפסתי את הכדור וסיבבתי אותו על האצבע.
"אולי כן או אולי לא?"
"אולי." חזרתי ושלחתי לה קריצה.

היא גלגלה את עיניה והסתובבה חזרה לשולחן הכתיבה.
"אוף נו! זה לא כיף ללמוד לבד, בשביל מה נפגשנו בכלל?"
היא הסתובבה לכיווני שוב ושילבה את ידיה על חזה.
הפסקתי לסובב את הכדור והבטתי לעברה.
"מי אמר שחייבים ללמוד?" שאלתי בחיוך ממזרי.
היא נראתה מהססת אבל ידעתי טוב מאוד שזה לא ימשך זמן רב.
"מה אתה מציע?" שאלה בניסיון להשמע רצינית.
"אני מציע שתורידי חולצה, אבל עד שזה יקרה א-"
"חתיכת סוטה מזדיין!"
היא נעמדה מעליי, חטפה מידיי את הכדור וחבטה בעזרתו בראשי בחוזקה.
"אחחח! אלוהים..."
היא עטתה מבט זועף.
"דרמה קווין..." מלמלתי בעודי משפשף את המכה.
אני לגמרי הולך למות עכשיו.
כאב נוראי פילח את גופי.
אלוהים אדירים.
"את בעטת לי עכשיו בביצים?!"
"אתה אמרת לי להוריד חולצה!"
"את בעטת לי בביצים!"
"ואתה אומר שאני דרמה קווין."
"את כל כך פאקינג מתה!" סיננתי.
נעמדתי בכעס והתקדמתי לכיוונה.
"אל תתקרב." מלמלה אווה בעודה צועדת לאחור ונדחקת לקיר.
המשכתי ללכת עד שגבה היה לגמרי צמוד לקיר, ופניי היו ממש מול פניה.
הנחתי את ידיי על הקיר כך שהייתה
יד אחת מכל צד של ראשה.
הבטתי בעיניה במבט רצחני.
בעיניים החומות והכהות שלה.
בעיניים שרדפו אותי ימים ולילות...
"ראיין..." היא התנשמה.
קצב ליבה דהר והיא בלעה בקושי את רוקה.
מבטי נדד מיד לשפתיה התפוחות והאדומות.
"ראיין זוז." היא המשיכה בין נשימותיה הקצובות.
"מה אתה עושה?"
אין לי שום מושג.
"תן לי ללכת ראיין."
הבטתי שוב בעיניה.
שפתייה היו פסוקות מעט ומעיניה נשקף רעב אך גם זהירות.
הזזתי יד אחת ואפשרתי לה ללכת.
היא היססה מעט ואז בלעה שוב את רוקה והתרחקה מהקיר.
הסתובבתי אליה ושנינו נמנענו מלצור קשר עין.

"למה.." היא פתחה את פיה וסגרה אותו, אבל אז נראה ששינתה את דעתה ופתחה אותו שוב.
"למה אתה ממשיך לעשות את זה כל הזמן?"
היא שאלה בקושי והרימה את מבטה מעט.
"זה לא רק אני."
היא כיווצה את גבותייה בחוסר הבנה.
"צריך שניים בשביל טנגו."
הבנה ניצתה בעיניה והיא שוב השפילה את ראשה.
"זה... זאת הייתה טעות, אוקיי?"
היא מדברת על הנשיקה שלנו.
כמובן.
"לא, זאת לא, ואת יודעת את זה. את רצית את זה לפחות כמוני."
היא הסמיקה.
"למה את לא מוכנה להודות בזה?"
היא לא ענתה.
"לעזאל איתך אווה!" הטחתי את אגרופי בשולחן הכתיבה ואז יצאתי מהחדר מבלי להסתכל לכיוונה וטרקתי את הדלת בחוזקה.