המניאק מספר אחת שלי

פרק 26

-ראיין-

ביום שלישי בבוקר התעוררתי לקול אחי הגדול.
"יאללה קום. יש בית ספר."
פאק. שוב הגיע הבוקר.
אחרי שאתמול חשבתי שיהיה רעיון טוב ללכת לישון בשלוש..
יצאתי מהמיטה ופתחתי את הארון.
הוצאתי מכנסיי טרניג ולבשתי אותם.
מה יש בבוקר? היסטוריה? אלוהים אין לי כוח לזה.
ויותר אין לי כוח לקרב שהולך להתחולל בין האקסית שלי לבין אווה גרין.
ברור שהיו צריכים להושיב אותן אחת ליד השנייה.
צחצחתי שיניים, שמתי דיאורדורנט ולבשתי חולצת בית ספר.
גרבתי גרביים ומעל נעלתי נעליי ספורט.
"פול, יש או- אה, היי אנני."
הופתעתי לראות כאן את חברתו של אחי.
הם כמובן היו יחד הרבה, ובכל זאת.
"היי ראיין."
היא ענתה לי בחיוך והושיטה לי סנדוויץ'.
הרמתי גבה בהפתעה.
היא צחקה.
"אוכל. פול אמר שאתה אוהב אבוקדו."
"אני... אני לא אוהב אבוקדו, אבל תודה.."
לקחתי מידה את הסנדוויץ' ונגסתי בו.
אוקיי, איכס.
תזכירו לי לא לאכול יותר דברים שאני יודע שאני שונא.
"ישנת פה?" שאלתי את אנני בניסיון כושל להשמע תמים, בעודי לועס את הסנדוויץ'.
היא הטתה את ראשה וגלגלה את עיניה, ופול שלך לי מבט האומר-'תזהר'.
הרמתי את ידי במגננה.
"רק שאלתי.."
ברור שהם ישנו יחד.
לאמא לא אכפת מזה, אבל כשאני מביא חברים אחרי אחת עשרה זה פשע.

"יאללה נוסעים," החליט פול.
"איפה התיק שלך מאמי?"
"בחדר שלך. דקה."
אנני נגשה לחדרו של פול וחזרה עם תיק בידה.
"קדימה."
יצאנו מהבית ונכנסנו לאוטו של פול.
"אז מה ראיין? יש חברה באופק?"
שאלה אנני ממקום הנוסע שליד פול.
גלגלתי את עיניי בתגובה.
"מאמי.. ניראה לי שזה נושא קצת רגיש. בדיוק זרקו אותו..."
"אוי! סליחה ראיין.."
"סתום מניאק, לא זרקו אותי, אני זרקתי אותה."
"שלב ההכחשה.." לחשה אנני לפול, כאילו שלא שמעתי.
"איזו הכחשה אלוהים? יצאנו יומיים. מטומטמים."
"שיהיה." אמר פול.
"טוב אפשר לנסוע כבר?" שאלתי אותו בעצבנות.
"נוסעים, נוסעים."
"תודה באמת."

הגעתי לבית הספר אחרי שיחה מתישה עם שני ההזויים האלה.
הייתי גמור מעייפות אחרי שאתמול במקום לישון חשבתי על אווה.
ניסיתי להבין מה קרה שם אתמול בדיוק.
אני לא בטוח מה זה היה, אבל אני יודע בוודאות שהיא רואה אותי באור שונה עכשיו.
זה היה ממש שקוף.
בדרך כלל כשאני מתקרב אליה היא מיד מעיפה אותי, באופן מוזר אז זה לא קרה.
וראיתי שהיא הסתכלה עלי.
ראיתי את המבט בעיניה.
אותו המבט שהיה לי בעיניים.
התקדמתי לכיתה ובלי לשים לב נתקעתי בה.
ממש משמיים.
היא פשוט עומדת שם? בפתח הכיתה?
"בוקר טוב נסיכה."
ניסיתי למשוך את צומת ליבה.
היא לא הגיבה, אבל הרגשתי שהיא נדרכת.
היא מתכננת להשאר שם לנצח?
"את מתכוונת לעמוד שם כל היום או גם לתת לי לעבור?"
היא הסמיקה.
ידעתי את זה.
היא הסתובבה אליי לאט עד שמבטי פגש במבטה.
ליקקתי את שפתיי וקרצתי לה.
נשימתה נעתקה.
ידעתי..
גיחכתי בלב.
אז... היא לא מתכוונת לזוז.
התכופפתי אליה.
"אני צריך לעבור." אמרתי בחיוך.
ראיתי את הרגע שקלטה שהיא חוסמת את המעבר.
היא זזה הצידה מיד.
צחקתי.
אם רק תמיד הייתה עושה מה שאני אומר לה..
"תודה נסיכה."
"סתום. מניאק." שמעתי אותה ממלמלת מאחורי.
ואז המורה להיסטוריה נכנסה לכיתה.
איזה כיף לי.
הוצאתי ציוד מהלוקר והתיישבתי במקומי.
ראיתי את שרלוט שולחת לעברי מבטים מאיימים פעם ב..
אבל כמעט כל דקה בשני השיעורים, היא הציקה לאווה.
היי חמודה, זה התפקיד שלי.
"זונה מלוכלכת." שמעתי אותה לוחשת לאווה, ואווה בתגובה ניסתה לנשום עמוק.
ראיתי שזה שימח את שרלוט.
בת זונה.
"כולנו יודעים מי הזונה האמיתית פה שרלוט, וזו לא אווה."
לחשתי לה באוזן.
היא האדימה מכעס, אבל לא ענתה לי.
מצוין.
זה גם השתיק אותה לכמה זמן.
ככה שכל פעם שחזרה לקלל את אווה, אמרתי לה משהו והיא הפסיקה.
הנחתי שאווה שמעה את זה.
פשוט קיוויתי שלא תסיק מזה איזו שטות.