המניאק מספר אחת שלי

פרק 4

-אווה-

כשסוף סוף מר קופר סיים לדבר ונשמע הצלצול, הסתובבתי לכיוון תיקי שהיה מונך על הכיסא, הוצאתי ממנו ספר והתחלתי לקרוא.
אהבתי לקרוא.
זו הייתה הרגשה של תרפיה.. כאילו כל העולם נעצר ורק אני והספר נשארים.
אהבתי כל מיני סגנונות. פנטזיה, מתח אפילו תעלומות רצח אבל בעיקר רומנטיקה.
עכשיו קראתי על ספר רומנטי.
הוא היה בסיגנון 'שונאים לאוהבים'. שני אנשים שלא סובלים אחד את השנייה אבל בסופו של דבר הם מתאהבים.
לא לגמרי קשור למציאות.. אבל מעניין.
בעודי קוראת בעיון את הספר תהיתי אם גם לי יצא מתישהו להתאהב במישהו.
ועוד במישהו שאני שונאת.
פאק.
לא.
ברגע שהמחשבה הזאת עברה בראשי סילקתי אותה מיד.

מאחורי הרגשתי אותו מתקדם לכיוון היציאה מהכיתה, ומיד אחריו ראיתי ילד שאני חושבת ששמו אליוט יוצא במהירות.
כניראה מנסה להשיג אותו.
המשכתי לקרוא.
"בו!"
קפצתי בבהלה. "את. לא. נורמלית!" סיננתי לעבר קיארה שלא הפסיקה לצחוק.
"סליח...ה סל...י..חה" היא פלטה תוך נסיון להפסיק את הצחוק המתגלגל.
"לא ראיתי אותך איזה מאתיים שנה!" היא צווחה אחרי שהתעשתה והתנפלה עליי בחיבוק.
"חצי שנה למען האמת." תיקנתי אותה בחיוך.
"אהא.. ואני רואה שלא השתנת בכלל.."
היא אמרה ברוב חוצפתה.
הרמתי גבה לעברה. "המ... מה את אומרת?"
היא צחקה. התגעגעתי עליה.
למרות שלא היינו חברות כל כך קרובות תמיד, אחרי שלא רואים מישהו כמה חודשים כניראה שמתגעגעים בכל זאת.
"אז מה קורה??" היא שאלה, עדיין אוחזת בכתפיי ומביטה בפניי בצפייה.
"אמ.. בסדר ניראה לי. רוצה ללכת לעשות משהו? כשסוף סוף הפסקה." "ברור! תקראי לפיבי ונלך לחטוף את הבנות?"
"על זה." עניתי בחיוך.
הסתובבתי לקרוא לפיבי שמקומה בקצה הכיתה, אבל היא לא הייתה שם. הסתובבתי בחזרה אבל היא לא הייתה גם בשאר הכיתה.
"מוזר.." מלמלתי. "פיבי לא פה אני אתקשר אליה."
אמרתי לעבר קיארה שהתעסקה בנייד שלה בעודה מחכה לי.
"אוקיי."
התקשרתי לפיבי וחיכיתי לתשובה.
"היי."
"היי פיבי איפה את?"
"הלכתי לשירותים. למה?"
"אה, לא, סתם. אני בדרך אליך."
"אוקיי. ביי."
"ביי." אמרתי וניתקתי את השיחה.
"טוב אה, פיבי בשירותים אז אני קוראת לה ודקה חוזרת." "בסדר. אני בינתיים אקרא לבנות."
ניפרדנו והלכתי למצוא את פיבי.

בדרך ראיתי אותו חוזר מהשירותים. המשכתי ללכת מתעלמת ממנו לחלוטין.
הוא לא שווה את הזמן שלי.
"מה קורה, נסיכה?" ברור. הוא היה חייב להתחיל לדבר.
לא עניתי והמשכתי בדרכי.
הוא חייך משועשע. הוא ידע שזה יוציא אותי מהכלים, לכן הוא עשה את זה.
הוא בהחלט הצליח במשימתו כי זה לגמרי גרם לי להגיב.
"סתום. ואל תקרא לי נסיכה יותר בחיים שלך."
"אה וואו, סליחה. לא התכוונתי לעצבן את הוד רוממותה על הבוקר. מה קרה את.. בזמן הזה בחודש?"

לא הוא לא.
הוא פאקינג לא שאל את זה עכשיו!
שלחתי לעברו מבט שיכול להרוג.
מה שגרם לו לחייך ולהתרחק בעודו מרים את ידיו כחף מפשע. הוא לגמרי לא חף מפשע.
"אני מבין שהתשובה היא כן, לכן אני אברח עכשיו!" הוא צעק בעודו נס על נפשו.
או, הוא בהחלט צריך לברוח.
אבל לא בגלל שאני עומדת לרדוף אחריו. אני ממש לא אבזבז עוד דקה מההפסקה שלי עליו, אלא כי אם הוא היה נשאר בשדה הראייה שלי עוד עשר שניות לכל היותר אני הייתי צריכה לשבור את הדבר הראשון שהייתי רואה כדי לרסן את עצמי.
פאק!
אני שונאת את זה שהוא משפיע עליי ככה ובעיקר שהוא יודע בדיוק מה להגיד כדי להצליח לעשות את זה.
ועוד יותר אני שונאת כשהוא משתמש במה שהיה אז. בתקרית המאוד מצערת מבחינתי, והמאוד משמחת מבחינתו. מאז כל פעם שהוא ראה אותי הוא דאג להזכיר לי את זה בדיבורים השוביניסטים עד מוות שלו על מחזור.
ומה שהיה הכי גרוע בכל הסיפור הזה היה שבאמת הייתי במחזור.
זה סבל והוא פשוט יודע בדיוק איך לעשות את הימים האלה אפילו עוד יותר קשים!
אחחח אני כל כך פאקינג שונאת אותו!
הרגשתי איך כל הפרצוף שלי מאדים משנאה רק מהמחשבה עליו.

"אווה?"
"מה?" הסתובבתי בבת אחת.
פיבי עמדה מולי ולידה קיארה, נעמי ולידיה.
"חיפשנו אותך."
"כבר הספקתי לקרוא לכולן כולל פיבי בזמן שאת.. עמדת ו... אממ מה בדיוק עשית כל הזמן הזה?" קיארה הסתכלה עליי במבט בוחן.
"כלום!" עניתי בביטחון. "סתם אה..שכחתי את הדרך לשירותים." לידיה הרימה גבה.
"מה?"
"לא. סתם. לא ידעתי שכל כך מהר אפשר לשכוח את הדרך אבל.. מי אני שאשפוט?"
היא הרימה את ידיה כשואלת.
ציניות בהחלט היה הצד החזק שלה.

~•••~

אחרי שנגמר היום כבר הייתי גמורה מעייפות.
לא שלמדנו הרבה ביום הראשון, פשוט מהרגע שקמתי כבר הייתי מתה לחזור לישון, ואחרי שמונה שעות לימודים הייתי הרוסה כפליים.
ישבתי על ספסל מחוץ לשער בית הספר כשחיכיתי לאבי שיגיע לאסוף אותי.
כל מה שרציתי עכשיו היה להגיע הביתה לשים נטפליקס ולהרדם מול הטלוויזיה.
מאחוריי שמעתי קולות שיחה של כמה בנים.
הסתובבתי למראה חברי נבחרת הפוטבול של בית הספר.
היו שם אותו כמובן... את נייט בראון מי'3 אם אני לא טועה, וגם את אליוט הילד מהכיתה שלי, אני חושבת שלשאר קוראים.. ג'סי, ג'וש, מארק או מייק, איזה ילד בשם אש ועוד אחד בשם הייל? אני לא בטוחה. אבל אלו היו היחידים שידעתי בערך את שמם. חוץ מהם היו שם עוד כמה ילדים.
הם דיברו על בנות. כמובן. לא הופתעתי.
וגם לא התעניינתי בשיחתם אז חזרתי להביט בנייד שלי, מסתכלת על סטורים של נעמי עם החבר החדש שלה.
הוא ניראה נחמד.
רגע. הסתובבתי חזרה לחבורת הבנים. כמובן! זה ג'וש הארטלי. ידעתי שזיהיתי אותו!
יפה לה.
חשבתי בעודי בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש.
הוא נראה טוב.
נקווה שלא יעשה לה בעיות אחרת אני אתלוש לו את הביצים.
ולא מקבלים אצלי הנחה בגלל מראה חיצוני.
חוץ מזה הוא אולי נראה טוב אבל לא בדיוק הטיפוס שלי,
אז יהיה קל יותר לנקום בו אם הוא יתנהג בטיפשות לחברה הכי טובה שלי.