המניאק מספר אחת שלי

פרק 50

-ראיין-

"אז מה רואים?" שאלתי.
"לא סרט אימה." הודיעה אווה באזהרה.
"למה? מפחדת?" שאלתי בחיוך וקירבתי את פניי לפניה במבט מפחיד.
גבה נצמד לספה בניסיון ליצור בנינו מרחק ולבסוף היא הדפה את פניי לאחור.
צחקתי ואז תפסתי בידה ומשכתי אותה שוב לישיבה.
כמובן שקרוב יותר מהנדרש.
היא יצרה בנינו מרחק קטן ואני צמצמתי אותו במהירות, ותליתי את ידי על כתפה כדי להבהיר לה שהקרב הזה אבוד.
היא נאנחה וגם מבלי להסתכל יכולתי לנחש שהיא מגלגלת עיניים.

"אתם בטוחים שאתם לא ביחד?" שאל פול שבדיוק התיישב על הספה לידי ובידו קערת פופקורן.
"אתם ממש מתנהגים כמו זוג."
חייכתי לעבר אווה והרמתי את גבותיי בשעשוע.
"אנחנו מ-" התחילה למחות אבל סתמתי את פיה בידי וחייכתי לכיוון פול.
"כן. אנחנו ביחד," הצמדתי אותה אליי יותר, הבטתי בעיניה ונשכתי את שפתי התחתונה.
"למעשה אתה די נדחפת לנו לדייט.."
אווה נשכה את ידי והזזתי אותה מפיה מיד.
"נראה אותך מנסה לסתום לי את הפה עוד פעם אחת."
"פאק מותק..." הבטתי בפניה הזעופות.
"כבר דיברנו על זה.. את מוזמנת לנשוך אותי אבל לא ביד-"
"חתיכת מניאק!"
צחקתי והידקתי את אחיזתי בה כשניסתה להשתחרר.

"אוקיי.. אז מה אתם רוצים לראות?" שאל פול.
"אם אני חייבת לשבת ליד ראיין, אני בוחרת סרט." אמרה אווה והושיטה את ידה לעבר פול.
הוא נתן לה את השלט והביט בי בשעשוע.
"אני רואה שחברה שלך אוהבת לש-"
"סתמו שניכם." אמרה.
"הנה. בחרתי סרט."
"פלונטר?" גיחכתי.
כמובן שזה מה שהיא תבחר.
"תשתוק."
"שותק."
"יופי. אה, ותעבירו לי את הפופקורן."

פחות מחצי מהסרט עבר כשסיימנו את כל הנישנושים שהיו לנו.
לא התעניינתי בסרט, במיוחד מאחר וראיתי אותו יותר מידי פעמים.
מה לעשות שלאווה היה קטע עם הסרט הזה ובכל פעם שהמשפחות שלנו היו נפגשות זה מה שהיינו רואים.
התעסקתי בטלפון כשפתאום הרגשתי את מבטה של אווה עליי.
לא הייתי צריך להרים את ראשי כדי לדעת זאת.
במיוחד כשישבה כל כך קרוב אליי.
חייכתי לעצמי בזמן שעדיין הבטתי בטלפון.
"הסרט נמצא שם, נסיכה." לחשתי והטתי מעט את ראשי לכיוונה.
היא הסמיקה בשנייה ופתחה את פיה כדי להגיב.
לא התאפקתי וליקקתי את שפתיי לפני שסובבתי את פניה לכיוון הטלוויזיה באצבעותיי.
"שלא תפספסי שום חלק חשוב." לחשתי לאונזה והתענגתי על פעימות ליבה המהירות שידעתי שהאיצו בגללי.
לעזאזל איתה.
הבחורה הזאת הטריפה אותי, ולא במובן הטוב של המילה.

~•••~

כשנגמר הסרט אווה החליטה ללכת הביתה.
לא ממש הספקנו להתקדם עם הפרויקט, אבל זה לא באמת שינה לי.
ספרות זה גם ככה לא מקצוע חשוב.

"ללוות אותך הביתה?" הצעתי כשעמדה בפתח ביתי והתכוננה לעזוב.
היא גיחכה.
"אני יכולה ללכת כמה רחובות לבד, תאמין לי."
"את יכולה אבל אני לא רוצה. אני מלווה אותך הביתה." קבעתי.
יצאתי החוצה והתחלתי ללכת לכיוון ביתה.
"מה, לא. ראיין, אני לא צריכה שתלווה אותי-"
"אווה..." הסתובבתי לאחור ושלחתי לעברה מבט מזהיר.
"ראיין." היא שילבה את ידיה על חזהה.
שילבתי את ידיי גם אני, והבהרתי לה במבטי שזה לא יעזור לה.
לאחר כמה רגעים שבהם התנהל בנינו קרב מבטים, היא נאנחה והתחילה ללכת.
חייכתי מרוצה והלכתי לידה.
כמובן שגם כרכתי את ידי על מותניה.