המניאק מספר אחת שלי

פרק 36

-אווה-

יום חמישי הגיע.
הייתי גמורה מעייפות כשדידיתי מהמיטה לכיור כדי לצחצח שניים.
סיימתי להתלבש ולנעול נעליים ואז הלכתי למטבח כדי להכין לי משהו לאכול.
"בוקר טוב מתוקה." "בוקר טוב אבא."
אבא שלי ישב על הספה בסלון- שהיה צמוד למטבח, ודפדף בעיתון.
"איך ישנת?" שאל והרים את מבטו אליי. "בסדר." פיהקתי, מה שלא חיזק את עמדתי.
אבא שלי הניח את העיתון, קם מהספה ונשק לקודקוד ראשי, לפני שהוציא מהמקרר שתי פרוסות לחם, וגבינה צהובה.
"רוצה גם?" חייכתי והנהנתי.
"תודה." אמרתי כשהושיט לי סנדוויץ' מוכן.
"איך.. מתקדם עם העבודה?" נשענתי על השיש והבטתי בו.
הוא נאנח.
"אני עוד אמצא משהו." הוא חייך כשאמר זאת אבל יכולתי לראות את העצב נשקף מעיניו.
"בוקר טוב." אמי, נכנסה למטבח ונשקה לאבי נשיקה קצרה.
"ממהרת לעבודה?" שאלתי כשראיתי אותה מתרוצצת בסלון.
"כן... ראיתם אולי את התיק שלי?"
היא נעלמה לרגע במסדרון ואז הופיעה שוב והתהלכה בסלון בחיפושים.
"הוא לא במתלה?" "לא... כבר חיפשתי ש- הנה הוא!" היא הרימה את התיק שהיה מאחורי הכריות בספה.
"טוב, אני ממש חייבת לעוף. ביי מותק, ביי חמודה, תהני בבית ספר."
לא הספקנו לענות כי היא יצאה במהרה מהבית וסגרה את הדלת.
"מה זה היה בדיוק?" פערתי את עיניי.
"את יודעת, אמא צריכה לעבוד קשה עכשיו כשרק היא המפרנסת בבית."
לעזאזל. איזה חוסר רגישות. מטומטמת.
"את צריכה שאני אסיע אותך?"
"לא, זה בסדר. אני הולכת עם נומי."
הוא הנהן בהבנה.
"תהני בבית הספר."
"אני בספק... אבל תודה. אוהבת אותך."
אמרתי כשיצאתי מהבית.
"גם אני אוהב אותך." שמעתי אותו קורא אחריי.

"אז לכבוד החודשיים שלי ושל ג'וש ביחד, החלטנו שנלך לחגוג בחדר בריחה! מה את אומרת?"
אני ונעמי בדיוק נכנסנו בשער בית הספר כשהיא שוב התחילה לדבר על החבר שלה.
"נשמע מגניב ממש! תצלמי לי הכל."
"ברור."
לפתע נעמי התרוממה באוויר ומאחוריה ג'וש שחזיק אותה נשק לראשה, ואז הוריד אותה בחזרה לרצפה.
"אלוהים ג'וש, הבהלת אותי." מלמלתי.
הוא צחק.
"מצטער. אז מה קורה, בייב? מתכננת את חגיגות החודשיים?"
"כן. בדיוק סיפרתי לאווה שאנחנו הולכים לחדר בריחה."
"את יודעת שלא חייבים לחגוג, נכון? כאילו... אנחנו באמת נחגוג כל חודש מעכשיו?"
"ג'וש!"
"אוקיי אוקיי, את צודקת. סליחה בייב."
הוא נישק אותה כמחוות התנצלות, ונראה שזה עבד.
היא התנתקה ממנו לרגע. "אני סולחת לך רק כי אתה חמוד." הדגישה ואז חזרה לנשק אותו.
צחקתי למראה השניים האלה.
"היי ג'וש, אתה בא למועדון בשבת?"
שאלתי כשהוא ונעמי סוף סוף התנתקו.
"אולי. אם מימי תכריח אותי."
נעמי חייכה בשביעות רצון.
"ראיין מגיע?" היא שאלה בחיוך זומם.
"כן." עניתי בפשטות.
"מעניין..."
"תזהרי ממני נעמי, הפעם אני רצינית!"
היא הרימה את ידיה במגננה.
"רק אומרת.." "נומי!" "הנה, אני סותמת!"

ישבתי בכיסאי בכיתה וחיכיתי שהשיעור יסתיים.
המורה לא הגיעה היום אז הביאו לנו מורה מחליפה.
אני שונאת כשמביאים מורים מחליפים והם פשוט נותנים דפי עבודה.
כמובן שסיימתי את הדף ראשונה והגשתי אותו למורה.
טוב... בערך ראשונה.
ראיין סיים באותו הזמן.
כמובן.
אבל הבעיה היא שהמורה לא נותנת לצאת עד שיש צלצול!
בדיוק באותו הרגע נשמע הצלצול ונשמתי בהקלה.
תודה לאל.
נעמי נכנסה לכיתה כעבור דקה והתיישבה על שולחני.
"מה קורה?" שאלה.
"האמת שאני ממש חייבת ללכת שירותים."
"רעיון טוב. בואי נלך."

"אוף נומי את לא מבינה איזה נורא היה לשבת היום ליד שרלוט. היא לא הפסיקה לנעוץ בי מבטים ולקלל אותי, כמו איזו סתומה אובססיבית!"
"מה אני יכולה לומר? היא אכן סתומה אובססיבית."
נכנסנו למבנה השירותים.
אני הלכתי לתא האחרון ונעמי לתא שלידי.
בדיוק כשסיימתי והתכוונתי לצאת נעצרתי.
"אני הולכת לנקום באווה גרין הזונה השקרנית הזאת, עד כדי כך שהיא תתחרט שאיי פעם פגשה אותו!"
שמעתי את קולה של שרלוט שנכנסה למבנה.
"רעיון מעולה, את צריכה להשפיל אותה. לגרום לה לבכות כמו הפחדנית המטומטמת שהיא."
שמעתי קולות צחוק.
לפחות שלוש בנות...
אלוהים.
קצב ליבי דהר.
שרלוט והחברות שלה מתכננות איך לנקום בי?
להשפיל אותי?
ואז נפל לי האסימון שגם נעמי שומעת אותן.
אוי ואבוי לי.
בדיוק כמו שחששתי היא יצאה מהתא.
"מה אתן חושבות שאתן עושות?"
פאק!
"מה את מתערבת?" שאלה שרלוט.
"אני אתערב כמה שבא לי." ענתה לה נעמי בהתרסה.
"מה את בדיוק? שומרת הראש שלה?" צחקה מישהי שלא זיהיתי את קולה.
"אני חברה שלה. ומי שרוצה לפגוע בה מבחינתי מתה."
פתאום שמעתי רעש של חבטה.
אוי לא...
יכולתי לדמיין בדיוק מה קורה שם.
שרלוט והכלבות שלה דוחפות את נעמי על הקיר ומאיימות עליה.
"את חושבת שאת יכולה לעשות לי משהו, חתיכת אפסית מזורגגת?! אני מבינה שחברה שלך פחדנית מכדי להגן על עצמה..."
ואז שמעתי קול של סטירה.
זהו זה.
עד כאן.
יצאתי מהשוק שהייתי שרוייה בו ומיהרתי לצאת מהתא.
ברגע שפתחתי את הדלת התנפלתי על שרלוט בלי לחשוב פעמיים.
"עופי ממני!!" היא צרחה והחברות שלה תפסו אותי וגררו אותי אחורה ממנה.
"מי ניראה לך שאת? תרביצי לחברה שלי??!"
סיננתי כשניסיתי להשתחרר מאחיזתן של החברות שלה.
רק אז קלטתי סימן של כף יד על לחייה של שרלוט.
זאת הייתה נעמי שסטרה לה.

חייכתי וכמעט התחלתי לצחוק.
"חושבת שאת גיבורה גדולה. מאיימת על בנות, אבל בכלל צריכה שפוטות מטומטמות שיעשו בשבילך את העבודה ועדיין, בסוף את זאת שחוטפת."
שרלוט הייתה עצבנית בטירוף.
"אני אראה לך מה זה לחטוף." היא התקדמה לעברי ואז סטרה על לחיי בכוח.
אלוהים..
זה פאקינג כאב!
אני הולכת להרגיש את הסטירה הזאת עוד הרבה.
"את מתה!" סיננתי.
נעמי הצליחה לשחרר אותי מאחת הבנות שהחזיקו אותי, ואז בעטה בה והעיפה אותה אחורה.
מהבחורה השנייה כבר הצלחתי להשתחרר לבד, ודחפתי אותה לכיוונה של שרלוט.
גם הבחורה ממקודם נצמדה לחברותיה, והן עמדו מולנו בכעס.
"אני מקווה שהבנת שזאת הפעם האחרונה שאת מתעסקת איתי או עם חברה שלי." ירקה לכיוונה נעמי.
"עוד נראה בקשר לזה." ענתה לה אחת הבנות, והן שלושתן הסתובבו ויצאו משם.
נשפתי החוצה את כל האוויר שאגרתי בתוכי, בשנייה.
"מה זה היה עכשיו?"
מלמלתי.
"תתעלמי מהן. סתם אפסיות."
הנהנתי ובלעתי את רוקי בקושי.
אז למה בכל זאת יש לי הרגשה ממש רעה בקשר לזה?