המניאק מספר אחת שלי

פרק 64

-אווה-

ראיין שהגיע לביתי לפני מספר דקות, התחיל לדחוף אוכל ומים לתיקים.
אומנם התכוונו ללכת לאיזור עם אגמים שנוכל למלא מהם מים, אבל מים תמיד צריך.
וחוץ מזה, היינו צריכים את הבקבוקים.
"את מתכוונת לעזור לי, או רק לשבת ולבהות?"
הוא שאל בגבה מורמת, והביט בי כשישבתי ברגליים משולבות על הספה.
"לא יודעת.. הנוף מכאן דווקא די נחמד."
הוא גיחך וסגר את רוכסן אחד התיקים מבלי להתיק את מבטו ממני.
חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
במבט ששלח אליי לא היה מקום להתבלבל.
הוא ממש זיין אותי בעיניים.
ואשקר אם אומר שזה לא עשה לי את זה בטירוף.

"רק צחקתי, פשוט ראיתי שאתה מסתדר, אבל אם זה כל כך קשה לך, אני מניחה שאני יכולה לעזור לך.."
אמרתי בקול ציני ומתנשא והוא גלגל את עיניו בשעשוע.
"קחי." לקחתי את התיק שהושיט לי ודחפתי לתוכו את בקבוק המים שנח על השיש לידי, ואז סגרתי את הרוכסן.

לאחר שלקחנו מונית למקום שבו תכננו לטייל, (מאחר ולא התכוונו להשאיר את המכונית של ריקי שם), הוצאנו את התיקים מתא המטען ושילמנו לנהג, התחלנו בטיול.
הלכנו באיזור שופע אגמים וצמחייה, והנוף היה מהמם.
ברצינות.
כעבור כמה שעות בודדות, אני חושבת שכבר צילמתי כמה עשרות תמונות.
"יש פה תנינים, את יודעת." אמר ראיין כשהתקרבתי לאגם קטן בדרך, כדי לצלם מקרוב.
"טוב, אנחנו מטיילים בפלורידה, אז כן." עניתי בחיוך ונמנעתי מלהתקרב יותר מידי.
כשתנין קטן הציץ מהמים מיהרתי לצלם אותו.
ראיין צחק וחיבק אותי מאחור, כשראשו נשען על כתפי.
"חלק מהרעיון של הטיול, הוא שזה רק שנינו. הזדמנות להיות יחד בלי אנשים אחרים. אז בואי ננצל את זה כדי להיות ביחד, מה את אומרת?"
הסמקתי מקרבתו.
"אתה לא רוצה שתהיה לנו מזכרת?"
"אני מעדיף להינות מהרגע," אמר וסובב אותי אליו כשהוא מצמיד את מצחו למצחי.
"איתך."
חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
"בסדר.. אם זה מה שאתה מעדיף."
הוא חייך ונישק אותי נשיקה ארוכה, לפני שהתנתק ממני ומשך אותי לדרך.

"מה הדבר שאת הכי רוצה לעשות כשתהיי גדולה?"
שאל ראיין כשהמשכנו ללכת.
"הממ.." חשבתי על שאלתו לרגע.
"אני לא בטוחה. אני אוהבת לכתוב.. ו... טוב.. אולי משהו שיהיה קשור לזה?"
"את רוצה להיות סופרת?"
"כן? אולי? אני חושבת.. או לפחות זאת אפשרות. אני אוהבת לעשות עוד כל מיני דברים, אבל אני לא בטוחה עד כמה אני באמת טובה בהם."
"את? לא טובה במשהו?" הוא גיחך ודחף בכתפו את כתפי.
גלגלתי את עיניי וחייכתי.
"מה איתך? תן לי לנחש, אתה רוצה להיות נהג מונית!"
הוא הרים גבה.
"אתה יודע, מאחר ואתה כל כך אוהב לנהוג וכל זה.." התלוצצתי.
הוא צחק.
"ברור."
"או שאולי תעדיף להיות כוכב פורנו."
הוספתי והסמקתי ברגע שהמילים יצאו מפי.
הוא חייך אליי חיוך ממזרי, עקף אותי והלך לאחור כשהוא מביט בי.
"למה את חושבת?" שאל בחיוך.
"סתם.. שום סיבה מיוחדת."
"אהא.."
האדמתי ממבוכה.
מטומטמת!
"פשוט אתה כל כך אוהב לזיין בנות, אז חשבתי ש..."
קולי גווע כשראיין התחיל לצחוק.
"או שאת פשוט את חושבת שאני מזיין טוב?"
שאל והתקרב אליי.
ניסיתי להתחמק ממנו.
רצתי הצידה לפני שהוא יתפוס אותי, אבל הוא המשיך לרדוף אחריי.
צחקתי בעודי בורחת ממנו.
"היית מת!" השחלתי בין צחוק לצחוק.
"בטוחה בזה?" שאל מאחוריי ושמעתי אותו מתקרב אליי.
פאק.
"בטוחה מאוד! אההה!!"
התגלגלתי מצחוק כשראיין תפס אותי מאחור והתחיל לדגדג אותי בבטן.
"אידיוט! תעזוב אותי!" צחקתי.
הוא הצמיד את שפתיו לעורפי ונשך אותי.
"את יכולה להודות באמת, נסיכה.." לחש לעורפי.
"אתה תפסיק לדגדג אותי?"
"כן."
"פאק.. אוקיי, אוקיי, אתה מזיין מעולה!"
הצלחתי לפלוט.
הוא הפסיק לדגדג אותי אבל הידק את האחיזה בבטני וליקק את עורפי.
"באמת, אתה מזיין אלוהי."
אמרתי בגיחוך.
"מעולה, מדהים, הכי טוב שיש-"
הוא סובב אותי אליו והשתיק אותי בנשיקה.
"את מדברת יותר מידי, נסיכה."
נאנחתי לשפתיו.
"אני מת על השפתיים האלה.."
הוא השחיל את ידיו בשיערי.
גנחתי כשלחץ את זקפתו על איברי.
"ראיי-"
"שששש..."
תפסתי את גבו כדי להתייצב.
"לא המקום הכי טוב לעשות את זה בו, אתה לא חושב?" מלמלתי קצרת נשימה לתוך פיו.
הוא נאנק והתנתק ממני בחוסר ברירה.
הבטתי בו בהשתוקקות, ובשפתיים נפוחות.
כמה חבל שהיינו צריכים באמת לטייל, במקום פשוט להיות יחד כל היום, אבל זה בדיוק מה שההורים שלנו חשבו שנעשה.
לא.
אין סיכוי.
אנחנו באנו כדי לטייל, וזה מה שנעשה.
אבל... כשנהיה לבד בלילה באוהל... טוב, זה כבר סיפור אחר.