פרק מס' 2

14.6K 569 18
                                    

אמא של הדר לא שאלה יותר מדי שאלות, היא יודעת בדיוק מה קורה אצלי בבית. היא הייתה עדה לזה שנים.

אני מכניסה את הדברים שלי לחדר של הדר ונזרקת על הכורסא שהייתה בצד החדר, אוחזת בראשי שעומד לקרוס מעומס המחשבות והדאגות. "את בסדר?" הדר שואלת בדאגה. "אני אהיה בסדר" אני מבטיחה לה. "אני אחפש לי דירה.. אפילו לא אכפת לי שכל הכסף שלי ילך עלייה" אני מוסיפה בעודי מביטה לרצפה. כן אכפת לי שכל הכסף שלי ילך עלייה. אבל אין לי ברירה, ואני מעדיפה את השפיות שלי על פני הכסף. "את יכולה להישאר אצלי, את יודעת נכון?" היא שואלת. "ברור שאני יודעת הדרי, אני גם מעריכה אותך ואוהבת אותך מאוד! אבל אם כבר עשיתי את הצעד הזה, אני חייבת להתמודד בעצמי, אחרת זה לא יהיה שווה כלום" אני עונה באפיסת כוחות, כל האנרגיה שלי הלכה על הריבים היום בבית. רציתי להירדם ולהתעורר למציאות אחרת. "איך אמא שלך הגיבה?" היא שואלת בסקרנות, כמעט וצוחקת. אני מחייכת אליה וכמעט פורצת בצחוק בעצמי. "את יכולה לצחוק, אנחנו לא באבל או משהו" אני מגחכת והיא פורצת בצחוק גדול ומתגלגלת על המיטה. "אם היית רואה את הפנים שלה כשיצאתי עם המזוודה.. היא בטח בוכה לאבא שלי עכשיו שאני עושה לה בושות ושכל השכנים יגידו שהיא הבריחה אותי" אני מספרת. איזו מין אמא זאת?! "אבא שלי כמובן שחוץ מלשבת ולהיות בהלם לא מסוגל להגיד שום דבר" אני מוסיפה בגיחוך. "מעניין מה אלון יגיד.." הדר תוהה לעצמה כנראה בקול רם מדיי. "לא אכפת לי מה אלון יגיד" אני מגיבה בכעס. "אלון לא יכול להביע את הדעה שלו בכלל, אין לו זכות. כל הריבים שלי איתם תמיד באשמתו. שימשיך בחיים שלו ושלא יתקרב אליי" השם של אלון לאחרונה גורם לי להתקפי זעם. "רוצה לשתות משהו?" היא משנה את הנושא בחשש לאחר שתיקה ארוכה. "נס וסיגריה?" היא מוסיפה בחיוך כשרואה שאני נרגעת. "נס וסיגריה" אני עונה לה חזרה בחיוך. זה הדבר שבאמת יכול לעודד אותי קצת ברגעים כאלה.

"את עובדת מחר?" הדר שואלת כשאנחנו יושבות בגינה האחורית של הבית שלה. "לא" אני עונה ולוגמת מהקפה שהיה רותח. אני מדליקה סיגריה ונשענת על הכיסא אחורה בתחושה של שחרור. "לפחות אני יכולה לעשן כמו בן אדם, מבלי שאמא שלי תוקעת לי פרצופים ומאיימת עליי שהיא תוריד את הסיגריות שלי באסלה" אני צוחקת והדר מיד אחריי. "אל תשכחי שגם אמא שלי לא מתה על זה שאנחנו מעשנות, אבל היא לפחות לא מאיימת להטביע אותם באסלה" אנחנו ממשיכות לצחוק. "נצא היום? יש לך כוח?" היא שואלת אחרי כמה רגעים של שקט. "תמיד יש לי כוח לצאת" אני עונה ולוקחת שאיפה מהסיגריה. אני צריכה את האוורור הזה, בילויים זה המפלט הכי טוב בעולם. שלחנו הודעה לבנות בקבוצת הוואטצאפ שלנו, ומיד נענינו בחיוב. כאילו שיש מישהי מהחברות שלי שלא רוצה לצאת להנות ביום חמישי בלילה. הדר נכנסה להתקלח ראשונה ואני מיד אחריה. לבשתי שמלה שחורה צמודה, בעלת שרוולים ארוכים. אזור המחשוף של החזה היה חשוף בבד שקוף מעליו. מעליה ענדתי שרשרת אבנים גדולה בצבע כסף. את השיער החום שטני שלי השארתי פזור והתאפרתי בעדינות כפי שאני תמיד מתאפרת. "תתלבשי כבר" אני מאיצה בהדר, שהייתה כ"כ איטית. "נכנסת להתקלח לפניי, איך זה שעדיין לא סיימת?!" אני משתגעת ממנה, כמו בכל פעם. "מה? הנה אני מתלבשת" היא אומרת באדישות ומוציאה שמלה כחולה מהארון. היא מתאפרת בזריזות, אנחנו נועלות עקבים, לוקחות ארנקים, ויוצאות.

אהבה קצרהWhere stories live. Discover now