אהבה קצרה

פרק מס' 28

ההרגשה, כשהעיניים הכי יפות בעולם מסתכלות עליי וכשהזרועות החסונות שלו עוטפות אותי אליו, היא פחד. פחד להרגיש משהו כ"כ עצום כלפי הבן אדם הזה. אני לא יודעת עד כמה הרגשות שלו כלפיי זהות לשלי, מה שאני כן יודעת זה שאני מאוהבת בו קשות. אני מפחדת להתעורר ולגלות שהכל היה חלום, או יותר גרוע מזה - שהכל בינינו יגמר בפיצוץ אחד גדול ומטורף. התרגלתי במשך כל השנים האלו לחיות בידיעה שהוא תמיד נמצא אי שם, מרחף סביבי ודואג לי בסתר. אם זה לא ילך בינינו, רוב הסיכויים שהוא כבר לא ישאר בסביבה. אני חייבת לחשוב איך אני מספרת לאלון. כבר בגיל צעיר יחסית, הוא תמיד היה דואג שכל החברים שלו ושאר הבנים בסביבה ידעו שאני מחוץ לתחום. זה המשיך ונהיה רציני יותר כשגדלתי והתפתחתי. תמיד היו חברים הלא כל כך קרובים שלו שניסו את מזלם והתחילו איתי, אבל כמובן שאלון דאג לזה שהם אפילו לא יצייצו או יביטו בי יותר. אני חושבת שאלון  ידע שהייתי מאוהבת בעידן, אבל עכשיו הוא כבר בטוח שזה משהו שחלף עם השנים. אח שלי הוא בן אדם מיוחד. אם הוא אוהב אותך, הוא יעשה את הכל בשבילך! אי אפשר לצפות את התגובות שלו, עכשיו הוא ממותן יותר בגלל שהוא התבגר וכבר לא נער. אבל אני יודעת שברגע שאספר לו על עידן הוא יקח את זה קשה. הוא יפגע מכך שהסתרנו את זה ממנו כל התקופה הזו. עידן ואלון הם בלתי נפרדים, אני לא יודעת איך אני אגיב בעצמי, אם הם יריבו ואני אצטרך לשאת את האשמה בליבי.

"על מה את חושבת?" עידן שואל בקול עייף. אני מרימה אליו את עיניי ונושקת על שפתיו ברכות. "סתם כזה. על הכל ועל כלום" הנחתי את ראשי בחזרה על החזה שלו וליטפתי אותו. הוא לא נתן לי לשקוע במחשבות נוספות והוא הפך אותי על גבי. גופו העירום נצמד לשלי והרגשתי איך הוא שוב מתעורר אליי.
***"הלילה אתה לא נח" אני מקניטה אותו. הוא משתיק אותי בנשיקה לוהטת ורטובה, ובבת אחת מפשק את רגליי וחודר אליי בתנופה חזקה. אני גונחת בקול וכורכת את רגליי סביב מותניו, הוא ממשיך לחדור לתוכי והפה שלו מנשק את שקע צווארי, יורד אל השדיים שלי ומטפל בכל אחת מהן. אני צריכה להודות להילה מחר, על זה שאלון לא בבית הלילה. הוא אוחז במותניי והופך אותנו כך שהוא על גבו ואני יושבת בפישוק עליו. הוא סורק אותי בעיניים הרעבות שלו עובר על כל חלק בגופי שבוער מתשוקה. אני מביטה בו בעיניים מאוהבות. הוא גורם לי להרגיש הבחורה הכי סקסית והכי יפה בעולם. הוא מעביר את השליטה לידיי ואני ממשיכה בקצב המהיר שהוא התחיל איתו, דוהרת עליו ומרגישה שבעוד רגע אני מתפוצצת לחלקים. הוא אוחז במותניי, משתלט על הקצב שלי, מנסה להאט אותו. "אני אוהבת אותך" אני לוחשת לו בעוד הוא מוצץ את הנקודה הרגישה בצווארי. "אני אוהב אותך יותר, כואב לי הלב מרוב אהבה אלייך" הוא אומר ברצינות. העור הדביק שלנו ממשיך להיצמד, הזיעה שלנו מתערבבת ולא אכפת לי מזה. אני מגיעה אל השיא בצעקה של שמו. אני מתכווצת סביבו. "את סוחטת אותי" הוא גונח בקול. הוא ממשיך לחדור לתוכי כשאני מעליו עד שהוא גומר בתוכי בשאגה קטנה.***

"הרגת אותי הלילה, וואו" אני ממלמלת כשהוא עדיין פועם בתוכי, וקורסת עליו. הוא צוחק ומלטף את גבי בדרך שמעבירה בי צמרמורות. אני מטורפת עליו!

כשאני מתעוררת בבוקר, קשה לפקוח את העיניים. אבל יש לי דברים לעשות ואין לי כל כך ברירה. הידיים של עידן כרוכים סביבי ופניו קבורות בתוך צווארי. אני מתנתקת ממנו בזהירות והוא ממלמל מתוך שינה. אני מחייכת למראה פניו השלוות והכ"כ יפות. אני מכסה אותו ונושקת בעדינות על מצחו. היד שלו תופסת בי חזק ומושכת אותי אליו חזרה. "תפסיק" אני צוחקת ומנסה להשתחרר מהאחיזה החזקה שלו בי. "אני עוד מעט אחזור" אני מבטיחה ומתנתקת מידיו. הוא מנסה לפקוח את עיניו אך ללא הצלחה, זה גורם לי לפרוץ בצחוק. "תמשיך לישון" אני מדביקה לו נשיקה קטנה על השפתיים ויוצאת במהירות מחדרו. אני כ"כ צמאה ועוד לפני שאני בכלל הולכת לשטוף פנים ולהתפנות אני הולכת לשתות כוס מים. "אמאלה" אני קוראת בבהלה כשעיניי פוגשות באלון שיושב על הספה כמו זומבי. עיניו מעט אדומות, ונראה שהוא שיכור. עיניו פונות להביט בי. אלה לא העיניים הירוקות והאוהבות של אלון שמביטות בי. אני מתכווצת במקומי. חולפים בראשי מיליון תרחישים, אחד מהם זה שהוא יודע. "למה אתה יושב פה ככה?!" הקולי שלי יוצא שקט, אני מבוהלת. הוא ממשיך להביט בעיניי במבט מפחיד וקר. "אלון" אני קוראת בקול חזק יותר, אך הוא לא עונה. אני רוצה שיגיד משהו. שיגיד שהוא לא יודע שום דבר.

אני נגעלת מעצמי. איך אני יכולה בכלל לחשוב על עצמי? הרי זו בגידה כפולה עבורו. הוא מתרומם ממקומו כשהוא מעט מתנדנד ויוצא אל המרפסת מבלי לומר מילה. הלב שלי דופק בקצב מטורף ואני מרגישה שהאדמה מתחתיי רועדת ועומדת להחריב את הכל! אני כמעט ורצה אל המקלחת על מנת לצחצח שיניים ולשטוף פנים. אני אוספת את שיערי שלי לקוקו גבוה ויוצאת אל המרפסת. "אלון, תדבר איתי" אני יורדת על ברכי ומתחננת אליו בפעם השלישית. "תסתמי כבר" הוא מבקש בכעס וגורם לי כמעט ולפרוץ בבכי. "למה?" הוא שואל בקול כואב. "למה ככה? מאחורי הגב שלי כמו.. אני לא יודע מה" הוא מסנן בקול כועס, כואב ושואף מהסיגריה שלו חזק. "כמה זמן זה כבר נמשך? ואל תגידי לי שזה מאתמול כי אני אולי מטומטם אבל לא עד כדי כך" הוא יורה את הדברים בקול כ"כ קר שהדמעות כבר עומדות בעיניי. "לא הרבה זמן" אני מצליחה להוציא את המילים, שיוצאות חנוקות. "כדאי לבן זונה הזה להמשיך לישון, כי כשהוא יתעורר זה יהיה הסוף שלו!" הוא יורה בקור. אני מנסה לגעת בידו, אך הוא מעיף אותה ממנו במהירות. "את מתנהגת כמו זונה, בדיוק כמו שאמא אמרה לי אז" הוא אומר בגועל ובארס ואני פורצת בבכי חזק. אני מנסה להסתיר את הדמעות ממנו. אני יודעת שהוא שיכור ושאלה מילים שהוא זורק מבלי לחשוב, זה המנגנון שלו. אבל לשמוע את זה מאח שלי, זה כאילו מחררים את הלב שלי פעם אחר פעם. "אני מצטער" הוא אומר בחרטה אחרי כשתי דקות של שקט, הדמעות ממשיכות להציף את פניי ללא הפסקה ואני קוברת את פניי בידיי. "עידן רצה לספר לך, אני זו שדחיתי את זה מתוך פחד. אני כל כך מצטערת" אני בורחת פנימה ונתקלת בגופו של עידן שמסתכל עליי בעינים כחולות צלולות, לא כל כך מבין מה קורה סביבו. "הוא יודע, אלון יודע" אני מתייפחת ונופלת על החזה שלו, מתנחמת בין הזרועות החמות שלו. מי יודע אם אוכל בכלל להמשיך לעשות את זה בקרוב?!