אהבה קצרה

פרק מס' 14

אני שמחה, אני בטוחה שזו השתייה שעשתה את העבודה שלה נאמנה. אני חוששת מעט. זה לא נראה לי שפוי שפעם אני בשיא האושר שלי ורגעים לאחר מכן אני כבר בתחתית של העצב - והמסקנה שאליה הגעתי היא שהכל מוביל לעידן. הוא יכול לשלוט במצב הרוח שלי משלט רחוק. רוב הזמן, שנאתי את ההרגשה הזו אבל היום הוא נתן לי להרגיש אחרת, הוא הרגיש אמיתי יותר ויכולתי לחוש שמשהו בו משתנה לטובה, ואולי סוף סוף תהיה לי הזדמנות. הזדמנות שחיכיתי לה שנים. אני בוחנת אותו מהשיער הכהה שלו ועד לנעליים החומות שנעל. אני מנסה לפענח בראשי מה אני באמת מרגישה אליו, ואני מבינה שבעצם במשך כל הזמן הזה לא הפסקתי לאהוב אותו. אהבת נעורים, אהבת ילדות, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות. אבל אני כבר לא ילדה, וזה עדיין נמשך. אז איך קוראים לזה עכשיו? כל השנתיים האלה רבנו כמו חתול ועכבר, התווכחנו שעות על גבי שעות על כל שטות וקינאנו אחד לשנייה בלי סוף. במבט לאחור כשאני חושבת על כל מיני רגעים שהיו, אני מבינה שעידן הרס לי לא מעט "מפגשים חברתיים".

העיניים שלי עברו להביט באלון - האח המושלם שלי, שמחייך ונראה שמח יותר מאי פעם. אני שמחה שהילה עושה אותו מאושר יותר. תהיתי מה הוא יאמר על כל זה. הם זה יהרוס את החיוך היפה שהוא לובש כרגע על פניו? אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל אם יש לאלון קווים אדומים בחיים - זה אחד מהם. איך הוא יגיב לכל הסיפור עם עידן, אם הוא ישמע שהכל התחיל עוד ממזמן, ואפילו לא היה לו מושג? ומה פתאום הוא בטוח שעידן חולה לי על התחת? מה הוא יודע, ולמה אני ועידן אף פעם לא ידענו על זה שום דבר. צלצול הטלפון שלי מעורר אותי מהמחשבות המטרידות שלי, וזכיתי לראות את המבט הבוחן של עידן כשהרמתי אותו מהשולחן וגיליתי שדור הוא זה שמחפש אותי. "אל תגיד כלום" אני מבקשת מעידן, שהמילים כבר יושבות לו על קצה הלשון. "היי מאמי" אני עונה לשיחה ומתרוממת מהספה, מחפשת קצת פרטיות ולכן הולכת אל החדר שלי. הספקתי לשלוח לו הודעה, אבל לא עדכנתי אותו יותר בשום דבר. "את לא באה אליי בסוף?" הוא שואל, מתבאס. "לא, הסתדר לי בסוף. חזרתי לאלון" אני עונה בקול שמח יותר. "אני מתגעגע אלייך, אהבתי את זה שהיית אצלי בדירה רוב הזמן" הוא אומר בעצב ואני יכולה לשמוע את הרעש שהחברים שלו עושים ברקע. "גם אני אליך. אתה המלאך השומר שלי אתה יודע את זה נכון?" אני נאנחת לרגע ואז מוסיפה "אני רואה שאתה עם החבר'ה שלך. אז תמסור להם ד"ש. נפגש כבר ביום אחר, בסדר?" אני מנסה לא להישמע יותר מדיי רגשי, גם ככה אני נופלת עליו כל הזמן. והוא עכשיו מבלה עם חברים. אני אוהבת אותו, מאוד! אבל אני לא יכולה להשאר תלויה בו כל החיים. התרגלתי לזה שהוא שם תמיד בשבילי. איך אני אמשיך בחיים ואתפתח באופן עצמאי כשאני יודעת שאני יכולה לרוץ אליו בכל פעם שאני צריכה? אמא שלי כנראה צודקת, אני תלותית מדיי. "הכל בסדר נסיכונת שלי, נכון?" הוא שואל ומוודא. "בטח, הכל מעולה!" אני עונה בחזרה. "טוב, אז נדבר כבר מחר! לילה טוב אהבה שלי" אני מחייכת למשמע הקול האוהב שלו, ומנתקת את השיחה. אני שוכבת במיטה מחוייכת ומביטה לתקרה, האור כבוי והחדר חשוך. זה קצת הרגיע אותי. לאחר מספר רגעים הדלת נפתחת ואני יכולה לראות את הצל של עידן שעומד בפתח. "מה, מה הוא רצה?" הוא שואל בהיסוס ונכנס אל החדר. "למה בחושך?" הוא שואל לא מבין ומדליק מיד את האור, הוא הרס את האווירה שהחושך הקנה לי. הוא סוגר אחריו את הדלת ונשכב על ידי במיטה. "סתם. לדבר, לשאול שהכל בסדר" אני עונה בחיוך קטן. הוא בחן אותי בעיניו הכחולות. "הוא מאוהב בך קשות מה?!" הוא אומר, קצת בכעס. "כן, ואני אוהבת להרגיש נאהבת" אני מחזירה לו בחיוך חולמני, הכוונה הייתה יותר לעקוץ אותו באמצעות המילים האלה. הוא מניח את הסנטר שלו על הבטן שלי ועיניו מופנות אל עיניי. "מה אתה מסתכל עליי ככה?" אנע צוחקת. "את עוד לא יודעת מה זה להרגיש נאהבת ילדונת" הוא אומר וגורם לי לפרוץ בצחוק, אני יודעת בדיוק על מה הוא מדבר. "כנראה שלא" אני עונה בציניות והוא מתרומם מעליי ורוכן אליי. "אני מבינה שלא אכפת לך שחברים שלך פה מחוץ לחדר, ושאלון יכול להכנס כל רגע?!" אני אומרת בקול מעט מפוחד, פוחדת מההרגשה הזו שיש לי בכל פעם כשהוא מתקרב שגורמת ללה שלי להאיץ את פעימותיו. הרגשתי שהנשימה שלי מתחילה להיות כבדה. "לא, לא אכפת לי" הוא אומר בתעוזה. עיניו מסתכלות על שפתיי. "את רוצה אותו עדיין?" הוא שואל לפתע, ועולה עם עיניו אל עיניי. "מה זאת השאלה המפגרת הזאת?" אני שואלת בגיחוך, הוא עדיין מדבר על דור. איזה אידיוט. "תעני" הוא אומר בגסות ונלחץ אל הגוף שלי עם גופו. "אני לא יודעת שום דבר" אני הודפת אותו קלות, אבל זה לא מונע ממנו להצמד אליי יותר ולהתקרב אליי. "אני חייב לדעת שזה שווה את זה לפני שאני הורס את הקשר שלי עם אלון וחוטף ממנו מכות" הוא אומר ובבת אחת אני מתרוממת ומביטה בו במבט מופתע. "מה? מה זאת אומרת?" אני שואלת. מצד אחד מופתעת ולא מבינה, ומצד שני מבינה מאוד. "זאת אומרת שאני ואת צריכים להבין לאן כל זה מוביל לפני שאנחנו הורסים את הכל" הוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי. מרפרף עליהן ואז נושך את השפה התחתונה שלי. אני אוהבת את המגע שלהן, את הריח שלו - אני בגן עדן. שוב שכחתי שאנחנו נמצאים בדירה שלו ושל אלון, ושכל רגע מישהו יכול להיכנס ולראות אותנו. "אני לא רוצה לראות שגברים אחרים נצמדים אלייך. את שלי" הוא אומר ברוכשניות מיד לאחר שהתנתק מהנשיקה הלוהטת שלנו. העיניים שלו משדרות את הקנאה והרכושניות. "כל עוד נשים אחרות לא יצמדו אליך" אני אומרת בהתגרות ומצמידה את המצח שלי לשלו. "מקובל עליי" הוא אומר בחיוך קטן ומתרומם ממני. הוא קם מהמיטה, ובחיוך המיוחד שלו יוצא מהחדר. אני צוהלת מאושר, ושולחת מייד הודעה לבנות. אני יודעת שזה הולך להיות קשה, כי עידן הוא גבר לא פשוט, והוא לא היה במערכת יחסים ארוכה מעולם. זה הולך להיות סוג של אילוף, אבל אני מוכנה לנסות.