[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו.
שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן.
הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו.
הוא הפך לסג...
לאחר שהגעתי לביתי הוצאתי את הבחור הפצוע מהמכונית והשכבתי אותו על הספה בסלון.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(ביתו של ג'ונגקוק)
טיפלתי בו וחבשתי לו את הפצעים.
מיד לאחר מכן עליתי לחדרי והשארתי אותו שם עד שיתעורר.
נקודת מבט טאהיונג:
התעוררתי בבית לא מוכר כשכולי עם תחבושות.
לא זכרתי מה קרה.
זכרתי רק שגנבתי אוכל משני בחורים, הם התחילו להרביץ לי ואז ראיתי דמות מטושטשת ואיבדתי את ההכרה.
זהו.
משם אני לא זוכר כלום.
פחדתי.
לא ידעתי איפה אני ולמה אני נראה ככה.
רציתי לברוח.
לא רצית להישאר פה.
לא אכפת לי שאני חסר בית ואין לי בדיוק לאן לברוח.
ניסיתי לקום וכל גופי התחיל לכאוב. לא ויתרתי והתחלתי ללכת.
פתאום הרגשתי כאב חד בראשי ונפלתי.
שמעו חבטה חזקה ואיבדתי את ההכרה שוב.
נקודת מבט ג'ונגקוק:
העייפות השתלטה עליי, כמעט נרדמתי ולפתע שמעתי חבטה חזקה.
קמתי מהר וירדתי לסלון, ראיתי את אותו בחור על הרצפה מחוסר הכרה.
רצתי אליו והרמתי אותו כמו שמרימים כלה בחזרה לספה, הוא לא היה כבד הוא היה ממש רזה כאילו הוא לא אכל המון זמן.
קצת התחלתי לדאוג, אם הוא ימשיך לנסות לברוח הוא יעשה לעצמו נזק יותר גדול.
לא האמנתי שאני דואג למישהו, זה לא קרה מאז שאמא שלי נפטרה, מהר הרחקתי את המחשבה הזאת מהראש 'אני לא צריך לדאוג לאף אחד, אף פעם לא דאגו לי אחרי מה שקרה, הייתי לבד אז אני צריך להפסיק לדאוג, זה לא מתאים לאישיות שפיתחתי' אמרתי לעצמי בלב.
הכנתי לו אוכל ושמתי בצלחת, אני לא כזה עצלן אני לא אוהב שעוזרים לי יש לי רק מנקה וזהו.
את הצלחת שמתי על מגש עם מכסה ובצד פעמון ומעל המגש כתבתי לו פתק.
כשהוא יתעורר הוא יקרא את הפתק ויבין.
_______________________________________ פרק 3!!!
הוא פרק קצר סורי, אני אשתדל שהפרק הבא יהיה ארוך יותר.
