*פרק ארוך מאודדדד*
נקודת מבט ג'ימין:
טאהיונג סימן לי שהוא לא הבין מה קרה לג'ונגקוק ולמה הוא מתנהג ככה.
נראה לי שהוא משקר, אני חושב שהוא לא רוצה לגלות לי מה באמת קרה.
אבל אני לא אשאל אותו יותר מידי שאלות, אני לא רוצה לגרום לו לאי נעימות או משהו.
אני לא אעשה את זה, לא עכשיו.
"טוב, אז טאהיונג, מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי אותו.
"בא לי לשחק" הוא אמר בהתרגשות ומחא כפיים.
"מה אתה רוצה לשחק?" שאלתי אותו בחיוך.
"מחבואים?" הוא חצי אמר וחצי שאל.
"אי אפשר לצאת מהחדר הזה" אמרתי והוא נאנח.
"אבל המקום הזה מספיק גדול ויש בו מספיק מקומות מחבוא" אמרתי, הוא מחא כפיים וחייך.
'יאלה, למה יש לו חיוך יותר יפה משלי? במה נדפקתי? למה הוא גבוה יותר? למה אני נולדתי נמוך? רגע מה? איך הגעתי לזה?' חשבתי והגעתי למסקנה שאני חייב להפסיק לחשוב לעצמי, אני בסוף אפול לדיכאון עם המסקנות שאני מגיע אליהן.
"יאייייייי" הוא צרח.
"שקט טאהיונג" לחשתי לו.
"סליחה" הוא לחש.
"זה בסדר טאהיונג, תדבר רגיל, רק אל תצעק, זה מקום מכובד שעובדים בו אנשים תרבותיים" אמרתי לו.
"אז איך אתה עובד פה?" הוא שאל וחייך חיוך ממזרי.
"מה הבעיה?" שאלתי לא מבין.
"וואי אתה קולט בדיליי" הוא אמר בייאוש ורק אז הבנתי.
"הייייייי, אני אדם תרבותי מאוד ומכובד מאודדדד" צעקתי.
"אם אתה מתכוון לתרבותי בזה שאתה זה שצועק עכשיו ומכובד בזה שאתה עובד במזכירות, אז אתה לגמרי צודק" הוא אמר וסתם את אוזניו.
שמתי את ידי על הפה שלי ופערתי את עיני.
"אופס, רק שלא יכעסו עלי" אמרתי בלחץ.
פתאום נכנס מישהו עם חליפה, הוא היה נראה עצבני מאוד, הבנתי שזה אחד השומרים של הלקוחות שלנו שבפגישה.
"היי אתם, תסתמו את הפה שלכם, יש פה פגישה חשובה מאוד" השומר צעק.
"זה נקרא לא תרבותי" טאהיונג אמר לי והצביע עליו.
"מה זה? מה אמרת?" השומר אמר והתקרב לטאהיונג באיום.
"אמרתי שאתה לא תרבותי" טאהיונג אמר בתמימות.
"איך אתה מעז לדבר אלי ככה!!!" הוא צעק עליו ותפס בחולצתו.
"תעזוב אותו" צעקתי על השומר.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
