*סליחה סליחה סליחה שלא העלתי אתמול.
לא הייתי בבית ולא היה לי זמן, אני אביא לכם עוד פרק כפיצוי*
(ה.כ – הפרק אולי יראה לא משהו בהתחלה אבל הוא מאוד חשוב לסיפור)
נקודת מבט ג'ונגקוק:
התקשרתי לג'ימין, ביקשתי ממנו ללכת לטאהיונג וללמד אותו עכשיו והוא הסכים.
בינתיים יצאתי מהבית לכיוון החנות הכי קרובה, לא רציתי ללכת למקום יותר גדול, זה רק חלב וגם אני לא רוצה להשאיר את טאהיונג יותר מידי זמן לבד.
מי יודע מה ג'ימין יעשה לטאהיונג?
נכנסתי למכולת הקטנה שנמצאת 2 רחובות מהבית שלי.
לקחתי את החלב והלכתי לקופה.
"שלום לך בחור צעיר" המוכר אמר לי.
"שלום גם לך, כמה זה החלב הזה?" שאלתי אותו והנחתי את החלב על השולחן של הקופה.
"זה שישה שקלים" הוא אמר.
הוצאתי את הארנק, הבאתי לו את הכסף ועמדתי לצאת.
"חכה" הוא אמר והסתובבתי.
"כן?" שאלתי.
"אתה כבר הכרת את הבת שלי?" הוא שאל ובדיוק יצאה מישהי מהמחסן של החנות.
היא הייתה יפה, אבל לא יותר מטאה שלי.
"אממ... לא, היי" אמרתי.
"היי" היא אמרה או יותר נכון ניסתה לומר בקול סקסי.
נאאא, הקול של טאה יותר יפה.
"אני צריך ללכת, מחכים לי" אמרתי.
"מי מחכה לך?" המוכר שאל.
"בן הזוג שלי" אמרתי.
"אה, הילד הזה" הוא אמר.
"הוא ממש לא ילד, הוא בחור" אמרתי, אני לא מתכוון שיתייחסו אליו ככה.
"כן כן מה שתגיד" הוא אמר.
"תנסה להכיר את הבת שלי, היא ממש ילדה טובה, היא יותר טובה מבן" הוא הוסיף.
"מה?" שאלתי.
"אתה לא מתכוון לזרוק אותו אחר כך? הבת שלי יותר טובה ממנו, אתה לא צריך בנים, אתה צריך בנות, אתה לא חוש-" "סליחה?" הוא אמר ואני קטעתי אותו.
"מי אתה שתגיד לי עם מי אני צריך להיות? אני ממש לא מתכוון להפרד ממנו.
הדבר היחיד שיפריד אותנו זה המוות, הבנת?" שאלתי אותי.
"חתיכת חוצפן, אני יותר גדול ממך אתה צריך לכבד אותי" הוא אמר.
"אני לא מכבד אנשים שלא מכבדים אותי" אמרתי.
התכוונתי לצאת ואז הרגשתי יד תופסת אותי.
"בבקשה תעזבי אותי" אמרתי לבת שלו ונאנחתי.
VOCÊ ESTÁ LENDO
הצלת את חיי
Fanfic[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
