נקודת מבט ג'ימין:
"ג'ימין? מה אתה עושה פה?" שמעתי מישהו קורא לי וסובבתי את ראשי.
"ג'יניונג ויונגי?" שאלתי בחיוך.
"היי ג'ימין" יונגי אמר וראיתי שג'יניונג סוחב אותו על כיסא גלגלים.
קפצתי על ג'יניונג בחיבוק ואז על יונגי.
"ג'ימין! אתה! חונק! אותי!" הוא אמר והתחיל להשתעל.
"סליחה, אני מצטער" אמרתי והתרחקתי ממנו.
"מה אתם עושים פה בשעה כל כך מאוחרת?" שאלתי לא מבין.
"ג'יניונג אמר שהוא רעב" יונגי אמר ואני הנהנתי בהבנה.
"ומה אתה עושה פה?" הוא הוסיף בשאלה.
'שיט שכחתי להגיד להם' חשבתי.
"אממ... תקשיבו" אמרתי והשפלתי את ראשי.
"מה קרה? מי נמצא פה?" יונגי שאל בדאגה.
"אז ככה..." אמרתי והתחלתי להסביר לו על כל מה שקרה מאז שהם היו בדייט שלהם ועד שהוא חזר מהניתוח.
"איזה חדר הוא עכשיו?" יונגי שאל.
"חדר 117, אבל אל תלכו עכשיו, נחכה שכולם יגיעו ואז נלך, אני רוצה להשאיר את ג'ונגקוק וטאהיונג לבד" אמרתי.
"אתה בטוח?" יונגי שאל.
"כן" אמרתי והנהנתי.
"הזמנה מספר 278! הזמנה מספר 278!" המוכר צעק.
התקדמתי מהר למוכר, לקחתי את האוכל ושילמתי בקופה.
התיישבתי בשולחן וחיכיתי שיונגי וג'יניונג יקנו את האוכל.
אחרי שהם קנו הם התיישבו לידי ודיברנו.
לאחר 10 דקות בערך נאמג'ון, ג'ין והוסוק הגיעו.
"איפה ג'ונגקוקי?" ג'ין שאל בדאגה.
"בחדר מספר 117" אמרתי ונתתי נשיקה להוסוק על השפתיים.
"בואו, הולכים אליו עכשיו" נאמג'ון אמר.
נכנסנו כולם למעלית ולחצנו על הקומה המתאימה.
"כמה זמן לקח לכם להגיע?" שאלתי את הוסוק.
"זה באשמת ג'ין, נאמג'ון התנגש במכונית ממש בקטנה בגלל שג'ין שיגע אותו.
הוא היה צריך לקחת פרטים והכל" הוסוקי שלי אמר.
"היייי זאת ממש לא הייתה אשמתי!" ג'ין צעק.
"צודק, זאת הייתה אשמתי" הוסוק אמר בסרקסטיות (בציניות).
"נכון" ג'ין אמר ושילב ידיים.
"אני הייתי ציני" הוסוק אמר באדישות.
"בסדר נו, אני אשתגע אם ג'ונגקוק לא יהיה בסדר" ג'ין אמר בזמן שיצאנו מהמעלית לכיוון החדר שטאהיונג וג'ונגקוק נמצאים.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
