*תשמעו את השיר בזמן הקריאה*
נקודת מבט טאהיונג:
ברגע שהסתיימה ההקלטה, דמעותיי הישנות התחלפו בחדשות.
אני לא יודע אם זה בכי של עצב או בכי של אושר, זה מעורבב ביחד.
מצד אחד, אני בוכה מהכאב שאולי אני לא אראה את קוקי, מצד שני אני בוכה מהשמחה שקוקי שלי אמר את זה, ששמעתי שוב את קולו המלאכי.
המשפטים שהוא אמר שם, הדהדו במוחי בלי הפסקה.
"הוא אף פעם לא יבין" אמרתי בבכי.
"מה הוא לא יבין?" ג'ימין שאל וליטף גבי בזמן שקברתי את ראשי בין ידי.
"הוא אף פעם לא יבין שכל פעם אני מחזיר לו טובה, זה על כל יום שעובר, כל יום שהוא עושה משהו בשבילי, על זה שהוא מטפל בי כשאני לא מרגיש טוב או נפצע, ואני מרגיש אשמה על זה שהוא עושה בשבילי הכל ואני לא עושה בשבילו כלום" אמרתי בבכי.
הוסוק וג'ימין חיבקו אותי משני צדדיי ואני המשכתי לבכות בשקט.
לפתע רופא אחד יצא ועמד מולנו.
פניו היו עצובות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, הרי קוקי שלי חזק, נכון?
הוא יצליח לעבור את זה, נכון?
"איך ג'ונגקוק?" ג'ימין שאל ואני הסתכלתי עמוק בתוך עיניו של הרופא.
"אחמ... אממ... אני מצטער" הרופא התחיל להגיד ואני פערתי את עיני.
"לא הצלחנו להציל אותו, זה היה יותר מידי בשבילו והוא לא הצליח להתמודד עם זה, אתם מורשים להיכנ-" הרופא לא סיים את דבריו ואני כבר הספקתי להיכנס לתוך החדר בריצה.
"קוקי!!!" צעקתי את כולי.
המכונה שהייתה מחוברת לגופו השמיעה צפצוף ארוך שהודיע על פטירתו.
ברגע שראיתי אותו ושמעתי את המכונה, אני נשברתי, לא יכולתי להחזיק את הבכי שלי יותר.
בכיתי כל כך חזק שכנראה כל הקומה שמעה אותי.
הלב שלי, הלב שלי כאב כל כך שאיבדתי את אהבת חיי.
איבדתי את האחד שגרם ללב שלי לדפוק רק מהקרבה אליו.
האחד שאיתו הייתה הפעם הראשונה שלי.
האחד שהציל את חיי.
"קוקי שלי!!! קוקי שלי תחזור בבקשה!!!" צעקתי עליו וחיבקתי אותו כל כך חזק.
לפתע הרגשתי חיבוק אחורי, הסתובבתי וזה היה ג'ימין.
"טאהיונגי, אני כל כך מצטער" ג'ימין אמר והתחיל לבכות.
כולם נכנסו אחריו ונעמדו משני צידי המיטה.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
