פרק 12 - ההורים של ג'ונגקוק

1.5K 133 14
                                    

(ה.כ המודגש זה טאהיונג)

נקודת מבט טאהיונג:

כשסיימתי את הסיפור ירדה לי דמעה, זה היה קשה שלא לבכות מהסיפור חיים שלי.

אני באמת עברתי הרבה דברים אבל הצלחתי להתמודד עם זה.

ג'ונגקוק ראה את זה ונתן לי חיבוק, כשקלטתי את זה החזרתי לו חיבוק.

היה לו חיבוק חם, אני אהבתי את זה ולא רציתי שהוא יעזוב אותי.

פתאום הרגשתי מוגן בידיו החמות, הרגשתי שאם הוא יעזוב אותי אני כבר לא אהיה מוגן.

התחלתי לבכות על הכתף שלו בלי סוף.

לאחר כמה דקות הוא שיחרר את החיבוק, הרגשתי שחום הגוף שלו נעלם, שאני כבר לא מוגן יותר.

"אני מצטער, אני לא ידעתי שזה מה שעברת" הוא אמר.

"זה בסדר" אמרתי וחייכתי חיוך עצוב.

"זה מצחיק כי אני באתי כדי לנחם אותך ואתה זה שמנחם אותי, אני מצטער על זה" אמרתי עם צחקוק קטן.

"זה בסדר השכחת ממני טיפה את הכאב, אבל עכשיו נזכרתי בזה שוב" הוא אמר.

"אני שמח שזה טיפה השכיח ממך וסליחה על זה שהזכרתי לך את זה שוב" אמרתי.

"זה בסדר אתה עשית לי רק טוב מאז שהכרתי אותך" הוא אמר.

"מה זאת אומרת עשיתי לך טוב?" שאלתי ברצינות כי התעניינתי.

הוא שתק ולא ענה.

"אתה לא חושב שהם מחכים לנו? אנחנו צריכים ללכת" הוא אמר וקם, ניסה לשנות נושא.

"לא, אף אחד לא מחכה לנו אמרתי להם לא לחכות" אמרתי תוך כדי שמשכתי בידו כדי ישב לידי.

"עכשיו תספר לי מה קרה להורים שלך, אל תשמור את זה ככה בלב, זה לא טוב, אני סיפרתי לך את הסיפור שלי ושחררתי את זה ממני, היחיד שיודע את הסיפור שלי חוץ מהחלק שאני גרתי ברחוב, הוא החבר ילדות שלי, עכשיו תורך" אמרתי.

הוא נאנח והתחיל לספר.

"ההורים שלי היו מאושרים ביחד, הם אהבו אחד את השני.

במהלך השנים שאבא שלי ניהל את החברה והסתבך עם אנשים רעים.

תמיד היו לידו שומרים שיגנו עליו, הוא השקיע את כל חייו בעבודה הזאת ככה שיצא שבקושי ראיתי אותו.

הייתי רוב הזמן עם אמא שלי, היינו יוצאים לבלות כל הזמן, עד שהגעתי לגיל ההתבגרות וזה נהפך לפחות ופחות זמן איכות איתה.

אני עצוב קצת מזה שלא ניצלתי את הזמן איכות איתה מספיק.

עברו כמה שנים ואבא שלי ידע שהאנשים האלה עומדים לתפוס אותו ולהרוג אותו.

הצלת את חייOpowieści tętniące życiem. Odkryj je teraz