*לא יודעת מאיפה יש לי את התמונה הזאת*
*תשמעו את זה בזמן שאתם קוראים את זה*
נקודת מבט טאהיונג:
"קוקי! קוקי!" צעקתי.
"לא לא, זה לא קורה לי" לחשתי וליטפתי את פניו.
"ג'ימין!!! הוא איבד הכרה!!!" צעקתי לג'ימין ובכיתי.
חיבקתי אותו חזק, לא רציתי לאבד אותו כל כך מהר.
דמיינתי לנו חיים ארוכים, דמיינתי לנו כבר ילדים, משפחה, דמיינתי הכל.
אני לא רוצה שכל החלומות שלי יתנפצו, אני לא רוצה שהם יתנפצו בשנייה בגלל טעות אחת.
"קוקי שלי" אמרתי לו.
הרמתי טיפה את גופו, שמתי את ראשו על כתפי בחיבוק ובכיתי.
תוך כדי החיבוק ניסיתי לעצור את הדם שלו עם מטלית שג'ימין הביא לי.
לאחר כמה דקות התחלתי לשמוע סירנות של אמבולנס.
"אל תדאג קוקי שלי, הם יצילו אותך" אמרתי וליטפתי את ראשו.
לפתע נכנסו מהדלת כמה אנשים עם אלונקה וציוד רפואי.
"אתה יכול לזוז בבקשה?" שאל אותי אחד מהם.
ליטפתי את ראשו של קוקי בפעם האחרונה ועזבתי אותו.
אני עמדתי ליד הכניסה של הדלת בזמן שג'ימין חיבק אותי והסתכלתי על האנשים האלה מטפלים בקוקי שלי.
לאחר דקה הם הרימו אותו לאמבולנס ואחד מהם ניגש אלי ואל ג'ימין.
"שלום, אני אחד מהאנשים שטיפלו בו, אנחנו צריכים אפוטרופוס בשבילו שיבוא איתנו" הוא אמר.
"אני, אני האפוטרופוס שלו" אמרתי מהר.
"איך אתה קשור אליו?" הוא שאל.
"אני הבן זוג שלו" אמרתי והוא הסתכל אלי במבט טיפה נגעל.
"אני מצטער שאני מגעיל אותך, אבל לאהוב בנים לא משנה בן אדם" אמרתי.
"אז עכשיו בבקשה תיקח אותי אליו מהר, כי אין הרבה זמן" הוספתי.
הוא פשוט התעלם ממני והוביל אותי לאמבולנס.
"להתראות ג'ימין, תבוא אחר כך" אמרתי, נופפתי לו לשלום והוא נופף לי בחזרה.
"אל תדאג הוא יהיה בסדר!" ג'ימין צעק לי מרחוק, אני הנהנתי לו והמשכתי לכיוון האמבולנס שקוקי נמצא בו.
נכנסתי לאמבולנס והנהג נסע מהר לבית החולים.
לאחר שהגענו, הוציאו אותו, לקחו אותו לחדר ניתוחים ואני חיכיתי בחדר המיועד לו.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
