*מומלץ להפעיל בזמן הקריאה*
נקודת מבט טאהיונג:
המטוס נחת בשדה התעופה ביפן, יצאתי מהמטוס ולקחתי את המזוודה שלי.
הזמנתי מונית ואמרתי לנהג את הכתובת של בית המלון.
הבית מלון לא היה כל כך רחוק מהשדה תעופה, אז הגענו תוך 20 דקות בערך, אפילו פחות.
נכנסתי לבית מלון והלכתי לקבלה.
ראיתי שם אישה עם שיער שחור חלק, עיניים בצבע חום חזק ומשקפיים עגולים על אפה הסולד.
היה לה מראה עדין מאוד, היא הייתה יפה אבל קוקי שלי היה יותר.
"שלום" אמרתי לאישה.
נזכרתי שהיא לא מדברת קוריאנית, אז עמדתי להוציא את הטלפון שלי כדי לתרגם.
"שלום, איך אוכל לעזור?" היא לפתע אמרה בקוראנית ופערתי את עיני.
"את מדברת קוריאנית?" שאלתי בהלם.
"כן, אני ועוד אחד פה שלידי" היא אמרה בחיוך, הצביעה על עוד בחור שהיה לידה והוא נופף לי לשלום.
הייתי מחייך אליהם בחזרה, אבל אני לא מסוגל, כל רגע ורגע אני נזכר בקוקי שלי.
"אני הזמנתי חדר" אמרתי.
"מה שמך?" היא שאלה.
"ג'ון ג'ונגקוק" אמרתי בהיסוס והיא הסתכלה עלי טיפה מוזר.
כנראה היא הכירה את קוקי שלי כמו כל אחד ולא האמינה שזה אני.
אבל היא ראתה שהחדר אכן רשום על שמו.
נקודת מבט כללית:
"אתה קשור אליו?" היא שאלה.
"ה-הוא הבן זוג שלי" טאהיונג אמר בגמגום.
"באמת? לא ידעתי שיש לו בן זוג" היא אמרה מופתעת.
"אז איפה הוא עכשיו?" היא שאלה וניסתה לחפש אותו מאחוריו.
"ה-הוא עוד מעט י-יבוא" הוא אמר.
אבל מה שהוא לא ידע שזה נכון, ג'ונגקוק באמת עומד להגיע.
"אוקיי קח, הנה הכרטיס לחדר" היא אמרה.
"תודה רבה" הוא אמר ולקח את הכרטיס מידה הקטנה.
הוא עלה במעלית לקומה 4, איפה שהחדר שלו אמור להיות.
הוא יצא מהמעלית וחיפש את החדר שלו.
לאחר שמצא אותו, הוא נכנס ושם את הדברים שלו ליד המיטה.
"אחרי טיסה כזאת ארוכה אני חייב ללכת לשירותים" הוא אמר ונכנס לשירותים.
לאחר שהתפנה, הוא שטף את ידיו ופניו והסתכל במראה.
לפתע הוא ראה את הדמות של ג'ונגקוק מאחוריו במראה מחייכת אליו.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
