(לפחות ניסיתם, נוותר לכם)
נקודת מבט ג'ונגקוק:
התעוררתי באמצע הלילה מצעקות.
"דייי!!! תפסיקי!! אני לא רוצה את זה!!!" שמעתי.
פקחתי את עיני לאט וראיתי את טאהיונג לידי צועק ומעיף רגליים וידיים לכל כיוון, כאילו הוא מנסה להתגונן.
"טאה..." לחשתי אבל הוא המשיך.
"טאה!!!" צעקתי.
"טאהיונג תתאפס על עצמך!!" צעקתי שוב.
הוא לא הקשיב לי והייתי חייב לעשות משהו כדי שהוא יעצור.
התיישבתי עליו, החזקתי את הידיים שלו מעל הראש והוא המשיך לצעוק.
הוא לא הפסיק לזוז והאיברים שלנו התחככו.
ניסיתי לעצור את הגניחות כדי שלא יצאו לי מהפה.
"אהה..." גנחתי בקול חלש.
האיבר שלי כבר הספיק להתקשות טיפה.
"טאה בבקשה תפסיק לזוז" אמרתי מנסה לעצור את הגניחות שלי.
לא יכולתי יותר.
"זהו, זה הניסיון האחרון לעצור אותו" אמרתי לעצמי.
קירבתי את הפנים שלי לפניו.
"בבקשה תפסיקי, אני לא רוצ- מממ..." הוא צעק וקטעתי אותו בנשיקה.
בהתחלה הוא התנגד, הוא ניסה להזיז את הפנים שלו, אבל לא עברו 10 שניות והוא זרם איתי.
הוא הפסיק לזוז והתחיל לנשק אותי.
לאט לאט הוא פקח את עיניו וראיתי שהוא בכה.
מיד סגרנו את העיניים שלנו, המשכנו את הנשיקה לכמה דקות והתנתקנו מחוסר אוויר.
הסתכלתי לו בעיניים והוא עלי.
"טאה, בבקשה תפסיק לזוז" לחשתי לו מתנשם.
הוא הסתכל על איברי ואז על פני והסמיק.
"א-אני מ-מצטער" הוא גמגם.
"זה בסדר, אבל אני אסלח לך על זה בתנאי אחד" אמרתי.
הוא הסתכל עלי בפרצוף מבולבל.
'הוא כזה חמוד' חשבתי וחייכתי.
"תפסיק לגמגם, בבקשה אל תתבייש ממני" אמרתי.
"א-אוקיי" הוא אמר וכחכך בגרונו.
"וואי סליחה, הנה אני לא מגמגם יותר" הוא אמר מנסה להשיג את שיא הביטחון וחייך.
"אז עכשיו אני צריך ללכת" אמרתי וקמתי ממנו.
"למה? לאן אתה הולך?" הוא שאל לא מבין.
"כדי לטפל בבעיה שאתה יצרת" אמרתי, הדגשתי את המילה 'אתה' וחייכתי אליו.
YOU ARE READING
הצלת את חיי
Fanfiction[הושלם] ג'ונגקוק בחור בן 27 שיש לו חֶבְרָה בינלאומית מאוד מפורסמת שֶׁיָרַשׁ מאביו בגיל 23 לאחר מותו. שנתיים לאחר שקיבל את החֶבְרָה אימו נפטרה ממחלת הסרטן. הייתה לו בת זוג בשנתיים האלה ויום לאחר שאימו נפטרה היא נפרדה ממנו, מאז חייו השתנו. הוא הפך לסג...
