הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

גיהנום מהלך (נחשו מי זאת)

נ.מ הארי.

אם לומר את האמת אני הייתי בהלם מוחלט שסנייפ שיבח תלמיד מגריפינדור, זה היה קצת מוזר בהתחשב שהילד הוא מוגלגי, ואני חייב להודות ששני הילדים בשם אנב'ת ופרסי היו... איך לומר?
מוזרים ברמה מפחידה.
שני ילדים מוגלגים הגיעו מאוחר לבית הספר, תקפו את אגריד, ואחד מהם ענה על שאלה שרק קוסמים מכירים אותה ללא שום ידע על קסמים טוב, זה מוזר ברמה מחשידה מאוד.
אבל הרמיוני אמרה שאנחנו לא יכולים לשפוט אותם לרע כי טוב... אנחנו לא מכירים אותם אז כרגע אנחנו לא עושים כלום.
________________________________

דמבלדור קרא לי למשרד שלו אחרי שיעור שקויים בשביל לדבר איתו על משהו.
פתחתי את דלת המשרד של דמבלדור, והצצתי פנימה.
"פרופסור דמבלדור אתה פה?" שאלתי.
"הארי, כנס פנימה בבקשה." אמר פרופסור דמבלדור.
נכנסתי.
"פרופסור למה זימנת אותי?" שאלתי.
"כפי שאתה יודע יש לנו תלמידים חדשים," אמר, "ואני די מודאג בקשר אליהם."
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"שלקחתי אותם לשיחה," אמר, "שאלתי אותם שאלות והם נשמעו כאילו הכירו אחד את השניה, והם אמרו שלא. ותאמין לי אני יודע לגלות שקרים מקילומטרים."
"אני מניח שזה לא הכול." אמרתי.
"כן, זה נראה מאוד חשוד בגלל שהם הגיעו מאוחר להוגוורטס, תקפו את אגריד והתנגדו לו בתוכף."
אמר. "וזה לא רק זה, הם גם תקפו עם אותו עם אותם סכינים."
פערתי עניים.
"מה זאת אומרת תקפו עם אותם סכינים?!" צרחתי.
"למה שהתקפו את אגריד עם סכינים?!'
"תרגע הארי," אמר. "אגריד בסדר גמור, אבל אם חושבים על זה ככה זה מאוד חשוד."
הירהרתי לרגע.
"זה באמת מוזר," אמרתי.
"כן," אמר דמבלדור."ובשביל זה אני רוצה שתשים עליהם עין."
"למה אני?" שאלתי.
"כי בלי להעליב הארי," אמר, "אתה נוטה להסתבך בצרות ונראה לי ששניהם מסתבכים בהמון צרות גם כן. וחוץ מזה אתה יודע לפקוח עין מאוד טוב, וגם אתה שחקן מעולה."
חייכתי.
"אני נעשה כל מה שביכולתי." אמרתי.
דמבלדור הנהן.
"אבל שאני אומר שאני רוצה שתשים עליהם עין אני מתכוון שתתחבר איתם."
"אממ... אוקיי... אני חושב שאני יסתדר עם זה..." אמרתי בהיסוס.
"וכדי שתצרף גם את הרמיוני ורון." אמר בחיוך.
הינהנתי.
"תודה הארי," אמר. "זה מאוד עזר לי. וכדי שתלך לא נראה לי שהמורה שלך תשמח אם תאחר לשיעור הראשון שלך בהתגוננות מפני כוחות האופל."
הנהנתי ויצאתי מהמשרד.
___________________________

רצתי במסדרון בשביל להספיק להגיע לכיתה לפני המורה, פתחתי את הדלת והתיישבתי ליד רון.
"איפה הייתה?" שאל רון.
"אני יסביר לך אח"כ." אמרתי.
ואז נכנסה מורה שמנמנה לבושה כולה בוורוד, הידועה בשם: פרופסור אמבריץ.
"שלום לכולם," אמרה במתיקות, "אני פרופ' אמבריץ ואני הלמד אתכם את השיעור התגוננות מפני כוחות האופל, משרד הקסמים הוציא בשבילכם ספרים חדשים בשביל השיעור הזה."
ספרים התעופפו לשולחנות שלנו.
כל התלמידים הוציאו שרביטים.
"לא, לא, בלי שרביטים בבקשה." אמרה.
"אה... מה?" אמרתי. "מה זאת אומרת בלי שרביט?!"
"כי אין צורך השרביטים," אמרה במתיקות תקיפה.
"מה?!" צרחתי.
"מר פוטר, דבר רק בהצבה!" אמרה פרופסור אמבריץ.
גלגלתי עניים והצבעתי.
פרופסור אמבריץ לא התייחסה אלי, ונתנה רשות דיבור לדין.
"למה אין צורך בשרביט?" שאל דין.
"כי אף אחד לא יכול לתקוף אותך חומד." אמרה בקול מתקתק.
"כן יכולים לתקוף אותנו!" צרחתי.
"כמו מי למשל?" ענתה פרופסור אמבריץ.
"כמו, אני לא יודע, וולדמורט!! צרחתי.
ניהיה שקט בכיתה.
פרופסור אמבריץ נאנחה.
"יש שמועות שקוסם חזק עלה עוד פעם לשלטון, והוא חי," אמרה, "אבל זה שקר."
"זה ממש לא שקר!" צרחתי, "אני ראיתי אותו!"
"מר פוטר!" צעקה פרופסור אמבריץ. "ריתוק אצלי במשרד! ביום שישי!!
היא נאנחה וחזרנו לשיעור.
נמלעתי זעם,
היא לא יכולה לעשות את זה חשבתי.
נשמתי נשימה עמוקה וניסיתי לא להתעצבן על אמבריץ.
_____________________________________