הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

אין לי מושג מה הכותרת.⁦🤷🏽‍♀️⁩

נ.מ הרמיוני.

היסתערתי בצרחות על סנייפ.
ולא. לא השתמשתי בשרביט, פשוט קפצתי עליו.
כן, כן. אני יודעת שזה מעשה מטופש , אבל מרוב זעם לא הצלחתי לחשוב בצלילות.
"אההה!!" צעק סנייפ.
הוא בברור לא ציפה לזה.
הפלתי אותו על הרצפה.
"בוגד!" המשכתי לצרוח עליו. "אתה בוגד!"
הוא הדף אותי מעליו, והפיל אותי על הרצפה.
דחפתי לו ברך לפרצןף, והוא נפל על הרצפה באנקות כאב.
קמתי על רגלי וכיוונתי את השרביט.
גם הוא קם וכיוון עלי את השרביט שלו.
"הינה זה בא..." מילמלתי, והסתערתי בשרביט מונפת.
______________________________________

נ.מ פרסי.
התיישבתי בשולחן פוסידון ואכלתי באומללות.
הייתי כל כך אומלל שכמעט ולא אכלתי.
"אח..." מילמלתי.
אנבת' נעמדה מולי.
"אתה בסדר?" שאלה.
"לא." אמרתי.
היא התיישבה על הרצפה ולא על הספסל שלי כי אסור שחצויים שהם לא מאותו הורה, ישבו ביחד.
כירון בהה בנו.
כנראה שלא ראה אף חצוי עושה דבר כזה ולא העיר לנו על זה, כי תכנית, היא לא יושבת באותו שולחן איתי.
חצויים בהו בנו.
ידעתי שבסופו של דבר כירון יפריד ביננו כי הוא לא רוצה שחצויים אחרים יעשו כמונו, אז אין לנו כל כך זמן.
"ספר לי." אמרה אנבת'.
נתתי לה קצת ענבים שהיו בצלחת שלי, והיא נישנשה אותם.
"אני לא יודע מה לעשות כבר. אם אני לא יגיע להחלטה בקרוב הם יתחילו או להתקיף או ללחוץ עלי. זה משגע אותי."
היא הניחה יד על כתפי.
"היי, הכל טוב. הכל יהיה בסדר. חוץ מזה אם הם יתקפו אנחנו נמחץ אותם, ואם הם ילחצו עליך אנחנו... טוב, גם אז נמחץ אותם. וחוץ מזה, קח את הזמן, זאת ההחלטה שלך, לא שלהם. ואתה תאומר מתי אתה מגיע להחלטה.
חייכתי אליה.
"תודה." אמרתי.
"אין על מה, מוח אצה."
כירון כיחך בגרונו.
"זה הסימן שלי. תזכור מה אמרתי, אתה מגיע להחלטה לא הם." והיא הלכה לשולחן שלה לאכול, והתעלמה מהמבטים שנעצו בה החצויים.
חייכתי.
הבנתי מה קורה עכשיו, והבנתי שאולי, אבל רק אולי, הגעתי להחלטה.