הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

המילה הראשונה שעולה לכם לראש היא הכותרת⁦🤷🏽‍♀️⁩

נ.מ כללי.
לפני שנה.

דמבלדור, התהלך בשקט. אחרי מה הקרב שקרה עם פרסי ואנבת' דמבלדור היה נסער,
ושאלות עטפו אותו כל פעם מחדש.
האם הם צריכים לחיות? האם זה נכון שלא כל החצויים הם רעים? האם הם צרכים למות? או שהוא זה שלא היה בסדר?
דמבלדור נאנח והתיישב על כיסאו.
הוא לקח דף נייר והתחיל לכתוב. הגיע הזמן שהארי יגלה את האמת.
________________________________________

נ.מ פרסי.

"ברוכים הבאים, לביתי הצנוע." אמר וולדמורט.
"ביתו הצנוע" של וולדמורט, לא היה בדיוק "צנוע."
היה בו ספות מרהיבות, חלונות גדולים, ומרחב ענק. היה שם אוכל עם ריח נפלא, וכל מה שבן אדם יכול לחלום. אבל המקום הזה הרגשה של רשעה טהור.
"באו, שבו." אמר וולדמורט, והצביע על שולחן אוכל גדול.
"פרסי, אני רוצה להכיר לך מישהו." אמר וולדמורט, וסימן לנער חיוור להתקדם. "פרסאוס, תכיר את דראקו מאלפוי."
_________________________________________

נ.מ הארי.

הלכנו לנו בשקט ברחוב.
"אז אנחנו פשוט מחכים שפרסי יחזיר תשובה?"
שאל רון.
"אממ...כן." אמרתי.
"ואיך אנחנו יכולים לסמוך עליו?" שאל רון.
"רון, אני עכשיו מכיר את פרסי טוב, האמת שזה בזכות אבא שלך." אמרתי.
"בזכות אבא שלי?" שאל רון, מבולבל.
נאנחתי.
שהייתי אצל הציידות-" אמרתי.
"הציידות?" שאל רון.
"בנות הלוויה של ארטמיס שנשבעו לא להתחתן עם גברים." אמרתי.
עינה של הרמיוני נצצו.
"ציידות! החלום שלי הוא להיות חלק מהן..." היא אמרה בקול חלומי.
רון הסתכל עליה בפנים סמוקות.
הרמיוני, שקלטה רק עכשיו מה אמרה, החווירה כולה ומיהרה לתקן את עצמה.
"זאת אומרת, הם נחמדות והכל, אבל יש לי כבר חבר.... כן... " היא אמרה במהירות.
אני ורון בהינו בה.
"אז..." אמרה בניסיון לשנות נושא. "איך ידעת שאפשר לסמוך על פרסי?"
"מה?" אמרתי, עדיין בהלם. "אה, כן אממ... זה סיפור ארוך, כדאי שתישבו.