הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

הציידות.

נ.מ הארי.

"אוי לא. " מילמלתי.
והוא הסתער.
הוא חתך את ידי, ודם זרם מזרועי.
"אהההה!!!" צעקתי.
הוא העיף אותי הצידה בידו ואז מתִּי.

סתאאאאאם! נראה לכם?, לא, אני לא מת. כן, נפלתי, אבל לא מתי.
שנפלתי על האדמה, והאיש שור בא להרוג אותי זה קרה.
"לירות!" צעק קול.
חצים שרקו מאחורי האיש שור, וננעצו בו.
"מה לא כל הרו-" התחלתי לומר.
הוא שאג בזעם.
"לירות!" אמר עוד פעם הקול.
עוד חצים ננעצו בו.
חנית עפה ישר לתוך הראש שלו והוא התפוגג, בשאגות זעם.
קמתי מריצפה מתנשף, ורועד מפחד.
מולי עמדו חבורה גדולה של בנות עם ג'קטים כסופים, וחץ וקשת.
"היי," אמרתי. "תודה שהצלתם לי את החיים."
הן נעצו בי במבט עוין.
אוקיי...
אחת הבנות בעלת שיער שחור ותספורת קצרה, צעדה קדימה. היא נראתה שונה מהאחרות, וסמכותית יותר.
היא נראתה לי מוכרת.
זאת כנראה המנהיגה. חשבתי.
"מי אתה?" שאלה אותי בקול עוין.
"היי, אני הארי פוטר, ואני-"
"אז אתה הארי פוטר," קטעה אותי.
ואז ניזכרתי מי זאת.
זאת הייתה אחת מהאנשים שבאו עם ניקו די אנג'לו לוולדמורט, בשביל להציל את פרסי או משהו כזה.
"ואת חברה של פרסי." אמרתי.
הבנות זעו באי נחות.
המנהיגה שלהם הסתערה עלי בסכין שלופה, ולפני
שהספקתי להגיב, היא כיוונה את הסכין שלה לגרוני.
"אתה לא אומר כלום אלה עם כן, אנחנו שואלות שאלות. זה מובן?" אמרה בקול מפחיד.
בלעתי רוק.
הייתה לי הרגשה שלא יהיה נחמד אם אני יתעסק איתה.
"כ-כן. זה מובן." אמרתי בקול מבוהל מאוד.
"יפה. עכשיו זכר-"
היא אמרה זכר כאילו זאת מילה נגועה.
"- אתה בא איתנו לגבירה ארטמיס." אמרה.
באתי לשאול מי זאת הגבירה ארטמיס, אבל אז נזכרתי את מה שהיא אמרה לי, וחלטתי לשתוק, ולא להסתכן.
והן קשרו לי את הידיים, והובילו אותי לגבירתם.