הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

חדשים.

נ.מ הרמיוני

הלכנו אחרי השיעור למועדון.
הארי צנח על הספה בכעס, "אני לא מבין," אמר, "למה אף אחד לא מאמין לי?"
נאנחתי.
"הארי, אנחנו מאמינים לך." אמרתי.
"כן, אבל זה לא אותו דבר." אמר הארי.
"אחי, בסוף זה יתגלה, אל תדאג." אמר רון.
"יש עוד דבר שאני צריך לדבר עליו איתכם," אמר הארי, "על מה?" שאל רון.
"נכון הילדים החדשים," התחיל לומר, "דמבלדור אמר שהם... אחרים, ושהוא חושד בהם."
"אתה יכול לפרט?" שאלתי.
"דמבלדור שאל אותם אם הם מכירים זה את זה, והם אמרו שלא." המשיך, "והם נשמעו כאילו הם מכירים הרבה זמן. ולא רק זה היו עוד כמה פעולות שהם עשו ביחד וזה נראה ממש חשוד."
"אז...?" שאל רון.
"דמבלדור רוצה שנשים עליהם עין." אמר הארי.
"אה..." אמרתי.
"ולמה דווקא אנחנו?" שאל רון.
"לפי דברי דמבלדור אנחנו מסתבכים בצרות מהר, אז הוא אומר שכדי שנשים עליהם עין כי הם נראים כמו אנשים שמסתבכים בצרות... וגם הוא אמר שאנחנו בלשים מצטיינים." אמר הארי.
"זה לא הכול, נכון?" שאלתי.
"כן..." אמר, "שהוא התכוון שנשים עליהם עין הכוונה שאנחנו נתחבר אליהם...."
"או, יופי!" אמר רון בלעג. "איזה כיף לנו!"
"אני יודע," אמר הארי. "אבל זה מה שדמבלדור אמר לנו."
"הוא צודק," אמרתי. "אם זה מה שדמבלדור אמר זה מה שעושים."
רון נאנח.
"בסדר," אמר. "באו נלך להתחבר איתם."
__________________________________
נ.מ רון.

הלכנו לחפש את שני הנערים שאנחנו צריכים להתחבר איתם.
זה לא היה קל.
חיפשו בחדרים בכיתות, ובכל מיני מקומות עד שהגענו לספרייה.
כן, כן חברים, שני הנערים האלה היו בספרייה.
המקום הכי צפוי שיש, שם הם היו.
ואנחנו לא שמנו לב לזה. איזה יופי לנו.
בכל מקרה הגענו לספרייה, ושם הם היו בשני שולחנות שונים, ונראו אדישים למדי.
"הם התפצלו," אמרה הרמיוני, "חכם מאוד."
הארי נאנח.
"הינה זה בא." אמרתי.
"אני מציעה שנתפצל," אמרה הרמיוני, "זה ימשוך פחות צומת לב."
הארי ואני הנהנו.
"אוקיי, אני הלך על אנבת' ואתם על פרסי." אמרה הרמיוני.
"ניפגש במועדון."אמרה הרמיוני.
"אוקיי באו נעשה את זה." אמר הארי.
והלכנו לעבר הנערים.
__________________________________

צעדנו בשקט לעבר הנער והסתכלנו עליו לרגע, הוא קרא ספר בשפה מוזרה, ולפי הכריכה נראה שהספר על מים.
"היי." אמר הארי.
הנער הרים את עינו באדישות והסתכל עלינו.
"אז...איך קוראים לך?" שאלתי.
"פרסי," אמר,"פרסי ג'קסון."
"היי," אמר הארי. "אני הארי פוטר, וזה רון וויזלי."
"אממ..., היי" אמר בהיסוס.
"מה אתה עושה?" שאלתי.
פרסי הרים גבה.
"זאת ספרייה," אמר."אין שום דבר לעשות חוץ מלקרוא ספר."
"אה..." אמרתי. הילד הזה לא מצא חן בעניי.
"באיזה שפה אתה קורא את הספר?" שאל הארי.
פרסי הביט בנו בהיסוס, ובחן אותנו.
"בשפה עתיקה." אמר בפשטות.
"כן, אבל באיזה שפה?" שאלתי.
אם מבטים היו יכולים להרוג הייתי מת. כי המבט שהוא נעץ בי היה מלא בזעם טהור, כאומר: אם תשאל את זה עוד פעם אחת, אתה מת.
בלעתי רוק.
הנער הזה ממש מתחיל להפחיד אותי.
"לא משנה." אמרתי.
"אתם רוצים משהו? או ש..." אמר פרסי.
"אה... רק רצינו להכיר אותך." אמר הארי.
"כי לא נראה שאתה מכיר מישהו פה." אמרתי.
הוא נאנח.
"אז... רוצה לבוא למועדון או משהו?" שאל הארי.
"כאילו לבלות קצת?" שאלתי.
פרסי משך בכתפיו.
"לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות." אמר.
הסתכלתי על הארי במבט ניצחון, הצלחנו במשימה שלנו.
_______________________________

נ.מ הרמיוני.

הלכתי לשולחן של הנערה, היא קראה ספר ונראתה שקועה בו.
"היי." אמרתי.
"היי." אמרה באדישות, ולא הזיזה את עניה מהספר.
"אז.... איך קוראים לך?" שאלתי.
"אנבת' צ'ייס." אמרה באדישות.
"היי, אנבת'. אני הרמיוני." אמרתי.
היא הרימה את עניה מהספר.
"את צריכה משהו?" שאלה.
"אה... ראיתי שאת ילדה חדשה פה אז... חשבתי שלא תזיק לך קצת חברה."
"אני בסדר, " אמרה.
לא וויתרתי.
"אז את אוהבת מיתולוגיה יוונית." אמרתי.
"היא הסתכלה עלי.
"איך את יודעת?" שאלה.
"כי זה כתוב על הספר." עניתי.
"את יודעת לקרוא גם יוונית." אמרה.
היא חייכה.
"כן," עניתי. "קיבלתי שיעורים פרטיים."
"אני מניחה שגם את אוהבת מיתולוגיה יוונית." אמרה.
"כן," אמרתי והתיישבתי לצידה."כולם אומרים שהרה מדהימה, אבל לדעתי היא סתם שוויצרית."
חיוכה התרחב.
"אני איתך," היא אמרה. "היא פשוט אישה מקוללת."
רעם הרעים, והתחיל לרדת גשם.
אנבת' גלגלה עניים.
"נו, אז מי האל האהוב עלייך?" שאלה.
"בעניי, אתנה, " אמרתי. "למרות שגם פוסידון בסדר, חבל שהם אויבים ."
"נכון," אמרה אנבת'.
"אבל זאוס הוא מוזר." אמרתי. "איך לכל הרוחות הוא הוציא את אתנה מהראש שלו?"
"אני שואלת אותו דבר." אמרה אנבת'.
"אז..., רוצה לבוא למועדון?"
היא היססה.
"נוכל לדבר על מיתולוגיה יוונית." דירבנתי אותה.
היא נאנחה.
"טוב," אמרה "בואי נלך."
___________________________________

נ.מ הארי.

הלכנו למועדון והתשבנו על ספות, מחכים שהרמיוני תגיעה.
"אז.... מה עושים פה בשביל להנות?" שאל פרסי.
"אה... בדרך כלל מדברים." אמר רון.
פרסי החמיץ פנים.
"ואנחנו מחכים למשהו." אמרתי.
פרסי הרים גבה.
"נראה שתכננתם הכל מראש." אמר פרסי בקול רציני.
רון החוויר, ואני הרגשתי שסומק עולה על פני.
פרסי צחק.
"באמת האמנתם לזה?" שאל בצחוק.
רון צחקק באילוץ. ונתן לי מרפק בצלעות.
צחקתי גם אני צחוק מזויף.
פרסי פשוט התפקע מצחוק, והדביק אותי ואת רון,
עד שלא יכולנו לנשום.
"כואבת לי הבטן!" צעק רון. "תפסיקו!"
משום מה זה צחקנו מזה יותר.
"היי בנים," שמענו קול מאחורנו. הרמיוני נופפה לנו, ואיתה אנבת'.
פרסי השתתק, וגם אנחנו. הוא נעץ מבט באנבת'.
"היי הרמיוני." אמר רון.
"מי זאת?" שאלתי עדין מצחקק.
"זאת אנבת'" אמרה הרמיוני.
"היי, אנבת'" אמרתי.
"שלום." אמר רון.
"נעים לפגוש אותך אנבת'." אמר פרסי בחיוך.
"היי לכם." אמרה אנבת', וחייכה לפרסי.
הסתכלתי על הרמיוני ורון.
יכול להיות שהם באמת מכירים.
"טוב," אמרה הרמיוני. "אנחנו הולכות לדבר
, תעשו מה שאתם רוצים."
רון הזעיף פנים.
"רק עכשיו באת." אמר.
"כן, אבל אני ואנבת' רוצות לדבר.
נראה שרון רוצה למחות, אבל עצרתי אותו ואמרתי:
"בסדר, תבלו."
הרמיוני חייכה.
"בואי אנבת'." אמרה.
אנבת' הסתובבה עלינו, והלכה אחרי הרמיוני.
"נראה שהרמיוני מצא חברה חדשה." רטן רון.
"כן," אמרתי.
"כאילו, אולי היא לא תבלה איתנו יותר?" אמר רון.
"נו באמת רון," אמרתי. "היא רק מצא חברה חדשה זה לא אומר שהעולם התנפך.
רון הזעיף פנים.
"וחוץ מזה," אמרתי. "גם לנו יש חבר חדש." הסתכלי על פרסי.
רון נאנח.
"אני מניח שאתה צודק." אמר.
"נו בחייך, אני לא כזה גרועה." אמר פרסי.
"לא התכוונתי לזה ככה." אמר רון. "פשוט..., לא משנה"
"אוקיי, אז עכשיו מה צריך לעשות פה בשביל להנות?" שאל פרסי.
"רוצה שנעשה לך סיור בטירה?"שאלתי.
"יש מלא, מקומות מגניבים שאפשר ללכת אליהם."
אמר רון.
"זה יהיה כיף? שאל פרסי.
"כן." אמרתי.
"אז באו נלך!" אמר.
_________________________________

1006 מילים!!, וואו יפה לנו!