הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

פגישה מחודשת 2

נ.מ הארי.

יאיי עוד פגישה מחודשת עם הציידות.
עוד מכות, ואיומיי מוות.
פשוט כיף.
"וואו," אמר רון, "איזה מהממות,"
הרמיוני נעצה בו מבט ארוך, אבל הוא המשיך לבהות בציידות.
המנהיגה שלהם, תאליה נעצה בנו מבט של: הו, הינה המעצבן הזה, באו נהרוג אותו ואת החברים שלו!
בלעתי רוק.
נו,נו,נו," אמרה תאליה במבט של בוז. "תראו מי פה. באת עוד פעם לעצבן אותנו ולגרום לי להרוג אותך?"
"אממ..." מילמלתי בלחץ.
"רגע, רגע, רגע," אמר רון. "מי אתן בכלל?"
"אנחנו הציידות, זכר." אמרה תאליה בבוז.
"אמרו לכן שאתן יפיפיות?" שאל רון במבט חלומי.
הרמיוני כבר לא נעצה בו מבט עצבני.
לפני שתאליה נעצה את הסכין שלה ברון, אמרה הרמיוני:
"רגע אתן ציידות?" שאלה. "ה- ציידות? הציידות של ארטמיס?!"
מבטה של תאליה התרכך.
"כן, אנחנו ציידות ארטמיס," אמרה בגאווה.
הרמיוני נראתה כאילו היא לא מצליחה לינשום.
"אתן-אתן מדהימות!" אמרה הרמיוני. "אתם הגיבורות שלי! אתם מודל לחיקוי של כל אישה!"
רון החמיץ פנים, אבל הוא לא יכל להאשים אותה, אחרי הכל הוא נעץ עיניים בציידות, מותר להרמיוני להתלהב.
"נכון," אמרה תאליה בגאווה. "אנחנו באמת מדהימות וגם את תוכלי להיות כזאת."
קפאתי במקום.
אין מצב שהרמיוני עושה את זה.
רון החוויר כולו, אבל לא אמר דבר.
"מ-מה?" גימגמה הרמיוני.
"בואי איתי," אמרה תאליה. "אנחנו צריכות לדבר."
__________________________________________

לפני חצי שעה.

נ.מ ניקו.

שסנייפ נכנס כל כך רציתי לנקום, אבל אז ראיתי את המבט בעיניים שלו. מבט מפוחד. אבל יאמר לזכותו שהוא הסתיר זאת היטב.
"נו, תראו מי פה," אמר וולדמורט. "מי אם לא סנייפ."
"הלורד," אמר סנייפ. "רצית לפגוש אותי?"
"אממ..." אמר וולדמורט. "אני לא, אבל הוא כן,"
וולדמור הצביע עלי, לפניו של סנייפ החווירו.
"מה-מה- למה רצית לפגוש אותי, ניקו?" שאל סנייפ בחשש.
וולדמורט דפק בידו על השולחן.
"הוא אורח כאן!" אמר וולדמורט. "אתה פונה אליו בשם 'אדוני' ולא בשם אחר! מובן?"
"כ-כן הלורד."
"טוב ויפה," אמר וולדמורט, וסימן לי להגיד את דברי.
נשמת נשימה עמוקה.
"סוורוס סנייפ-" הוא התחלחל שאמרתי את שמו המלא. "האם אתה זוכר שרימית אותי בכך שחשבתי שאולי חיה?"
הוא הנהן.
"אך אדוני, על מה שראיתי היה נכון," אמר בלי רגש, אך קולו רעד קצת.
"שקט!" אמר וולדמורט. "המשך ניקו,"
"אני מזמין אותך מחר לדו קרב." אמרתי. "נקמה על זה שרימית אותי."
סנייפ החוויר. הוא ידע שאני יותר חזק ממנו.
"אתה משוחרר." אמרתי, והוא יצא מהדלת.
הגיע הזמן להתכונן לנקמה שלי, ואני אדאג אישית לזה שהוא יקבל את מה שמגיע לו.