הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

הדו קרב

נ.מ ניקו.

יש עוד חמש דקות. עוד חמש דקות עד שאנקום.
אלו היו החמש דקות הכי ארוכות בחיי.
הסתובבתי הלוך ושוב, מודאג.
"היי," אמר וויל. "הכל יהיה בסדר."
נאנחתי.
"איך אתה כזה בטוח?" שאלתי אותו.
"כי אני יודע שאתה תצליח" אמר וויל. "ואני בטוח בזה."
חייכתי אליו.
"תודה," אמרתי. "נחמד שיש מישהו שמאמין בי,"
וויל בהה בי.
"כולנו פה מאמינים בך, אתה יודע," אמר. "כולם."
היסתכלתי אליו ופתחתי את פי בשביל להגיד משהו, אבל מישהו קטע אותי. או יותר נכון מישהי.
"היי, ניקו!" צעק קול נשי. זאת הייתה אנבת'. הסתובבתי אליה.
"בהצלחה," אמרה לי, וחייכה.
חייכתי אליה בחזרה, והסתובבתי אל וויל. הוא היסתכל אלי במבט כאומר: 'אמרתי לך,'
גילגלתי עיניים בחיוך.
נשארו עוד דקה אחת בודדה, כל חברי צעדו לעברי.
"בהצלחה," אמר לי פרסי.
הינהנתי לעברו.
"תישתדל לא להרוג אותו!" אמרה הייזל.
צחקתי.
"אני אשתדל, מבטיח." אמרתי.
"הו, תראו מי כאן!" צעק קול. וולדמורט. "הגיע הזמן לנקמך, ניקו די אנג'לו. נקום היטב."
הינהנתי לעברו, ובאתי להתקדם, אבל אז הייזל הניחה יד על כתפי.
"ניקו, קח את זה." אמרה. "זה שקוי שהכנתי. זה יתן לך כוח. מקווה שתשתמש בו."
הינהנתי לעברה.
"תודה," אמרתי.
היא חייכה.
ואז ניזכרתי שאולי יש חוקים.
"זה מותר או ש...?" שאלתי את וולדמורט.
"זה עומד להיות קרב פאנקרטיון.*" אמר וולדמורט."אין חוקים."
"הו," אמרתי. "אוקיי. תודה הייזל."
וולדמורט היתקדם קדימה לזירה.
"ברוכים הבאים!" צעק וולדמורט.
קריאות נשמעו ברקע. רגע, קריאות?
הצצתי החוצה וראיתי המונים של אוכלי מוות, מריעים.
"יש לנו קהל," רטן פרנק.
"זה וולדמורט, למה ציפיתנו." רטנתי.
"אני מזמין לקהל את סוורוס סנייפ!" צעק וולדמורט.
סנייפ צעד קדימה, הוא היה מוגן כולו בשיריון. קצת מוגזם.
צעקות בוז וקריאות נשמעו ברקע.
"ועכשיו קבלו, את האדם הרב עוצמה, המדהים, החזק מכל, האמיץ, המושלם-"
דפקתי את הראש בקיר.
"מתי זה יגמר לכל הרוחות?!" אמרתי בזעף.
"-הטוב מכולם, בנו של האדס....קבלו, ניקו די אנג'לו!'
"הו, תודה לאל," וצעדתי קדימה. הקהל הריע.
"ביחרו כלי נשק!" צעק וולדמורט.
סנייפ הוציא שני לקח חרב ארוכה מעמדת כלי הנשק, הקהל הריע.
הוצאתי את החרב מברזל סטאגי השחורה שלי מעדני, וכל אוכלי המוות השתנקו.
"התחילו בקרב!" צעק וולדמורט.
נשמתי נשימה עמוקה.
"הינה זה בה," מילמלתי, והסתערתי לקרב.
_________________________________________
*פאנקרטיון- קרב היאבקות ללא חוקים עד המוות, נחשב לספורט אולימפי בימי קדם.( קרדיט לספר "פרסי ג'קסון והקרב על המבוך")
_________________________________________

נ.ב
זה לא קשור אבל מישהו יודע איזה אתר זה?:
Đọc Truyện
מצאתי את הסיפור שלי ועוד כמה סיפורים של ווטפאד באתר הזה, זה גרסה אחרת של ווטפאד או משהו? כי זה ממש מוזר