הארי פוטר+פרסי ג'קסון=?

זוג היונים רב

נ.מ הארי

"וואו, אבא שלי הוא גיבור." אמר רון בגאווה, אחרי שסיפרתי לו ולהרמיוני את הסיפור כולו.
"אממ... כמובן." מילמלה הרמיוני.
"את מזלזלת באבא שלי?!" אמר רון בעלבון ובזעם.
"לא אמרתי דבר כזה." אמרה הרמיוני.
"טוב, את כן רמזת!" אמר רון בכעס.
המריבות של שניהם עדיין לא הפסיקו, אה?
"אוקיי חבר'ה. תורידו קצת הילוך..." אמרתי.
"היא מזלזלת באבא שלי!" צעק רון. "איך היא מעיזה?!"
"רון, אני לא מזלזלת בו!" אמרה הרמיוני.
"אה כן? אז מה זאת הייתה התגובה הזאת? אה?" אמר רון, עדיין כועס.
"רון, אני לא אמרתי דבר כזה, או רמזתי את זה!" צעקה הרמיוני.
"כן, בטח." אמר רון ונחר בבוז.
"רון, זה שאתה נעלבת בגלל שאמרתי שאני אוהבת את ציידות ארטמיס, זה לא אומר שעל כל משפט שאני אגיד אתה תתחיל להתעצבן!" צעקה הרמיוני.
פניו של רון האדימו.
"אני... אני..." מילמל.
"אוקיי, כולם די!" צעקתי.
"שמעת מה היא אמרה הארי? שמעת?" אמר רון.
"אוקיי, תקשיבו-"
"היא פגעה בי!" אמר רון.
הרמיוני גילגלה עיניים.
"אתה חסר מוח." רטנה.
"שמעת את זה הארי?" אמר רון.
"אני אומרת את האמת!" צעקה הרמיוני.
רון התנשף בעלבון.
"את מעצבנת!" אמר רון.
"זה כל מה שיש לך?" אמרה הרמיוני בלעג.
"שאני לחוץ אין לי מה לומר, תתמודדי!" צעק עלי רון.
"או, עכשיו אתה נלחץ ממני," אמרה הרמיוני, ועל פניה היה חיוך ניצחון.
פניו של רון האדימו עוד יותר.
"את-את-" מילמל.
"אתה צריך לקבל את זה שלא כל העולם סובב סביבך!" צעקה הרמיוני.
"תפסיקו-" אמרתי.
"זה שרציתי להיות ציידת זה לא אומר שאתה צריך לצעוק עלי ככה. ואתה יודע מה? אולי כדאי שאני יהפוך להיות ציידת!" אמרה הרמיוני.
"אז תהפכי!" צעק רון, ודמעות עצב מילאו את עינו(או שאלה היו דמעות כעס?). "לא אכפת לי!"
"אה,טוב? אז גם לי!" החזירה לו הרמיוני וגם כן דמעות עצב/כעס מילאו את עינה.
"חבר'ה..." מילמלתי.
"את מעצבנת!" אמר רון.
הרמיוני היסתכלה עליו במבט אדיש.
"אתה רציני?" מילמלה.
רון נחר התשובה.
הרמיוני באה להגיד משהו. אבל לי נמאס. נמאס מאוד.
"אוקיי, דיי!" צעקתי. "תישמרו את זה לאחר כך! יש לנו או לפחות לי דברים יותר חשובים על הראש! אולי בגלל שוולדמורט מנסה להרוג אותנו?! או העובדה שפרסי מסכן את עצמו ואת חבריו בשביל לעזור לנו?! תתאפסו על עצמכם, ותפסיקו כבר לריב?!"
התנשפתי והתנשפתי. הוצאתי את מה שהיה בי.
הרמיוני ורון הביטו בי. המומים.
"אתה-אתה צודק." אמרה הרמיוני. "אנחנו היינו עסוקים בעצמנו ואנחנו מצטערים. נכון רון?"
רון לא ענה.
"נכון?" אמרה הרמיוני שוב. אבל בתקיפות גדולה יותר.
"כ-כן. כמובן." מילמל רון.
"אנחנו בסדר." אמרה הרמיוני.
נאנחתי, וסימנתי להם ללכת איתי. אבל אני ידעתי שהם עדיין לא בסדר. אבל גם ידעתי שהכל יסתדר בסוף.
__________________________________________

   אזזזז מישהי בווטפאד כתבה שכדי שהרמיוני תיהיה ציידת. מה אתם חושבים? להפוך אותה לאחת כזאת?
קרדיט ל:.   dindin370j5zE0rAdv7
על הרעיון 😁