If You Want You Can - Taekook *גמור*

למה הוא מוכר לי באופן מוזר?

נ.מ טאהיונג:

"צ'ים אני.. אוו גאד, אתה באמת חשבת שאני יוצא איתו?" שאלתי את ג'ימין שמסתבר שהוא פרש את זה... כן בצורה שלו. "אני אמור להגיד כן?" הוא שאל ודפקתי את היד בראש שלי, נמאס לי מהילד הזה, "אתה רציני?, אני בסך הכל סוג של התגריתי בו, וכן.. זה מה שיצא מיזה" אמרתי לו במבט חצי מיואש, "למה התגרית בו?, הוא לא נראה טיפוס רגוע במיוחד" הוא אמר, "כן, אבל גם אני לא טיפוס רגוע במיוחד" השבתי לו תוך כדי שאני פותח את דלת הבית, "אוקיי, את זה אני לא אכחיש" ג'ימין אמר והתיישב על הספה, "דרך אגב טאה, איפה יונטאן?" ג'ימין שאל, "אהה, השארתי אותו עד מחר אצל ההורים שלי, אני צריך עוד להתארגן פה קצת ולא יהיה לו נוח פה בכל הבלאגן" אמרתי בזמן שאני מכניס את המצרכים למקרר,
* דפיקות * "נוו באמתתת, יש לאנשים תזמונים כל-כך מציקים" אמרתי והלכתי לפתוח את הדלת.
פתחתי וראיתי את השכן ההוא, כןכן זה שאמר לי להימנע מלהיפגש איתו, אבל הוא זה שבעצם בא להיפגש איתי, אגב אין לי צל של מושג עדיין איך קוראים לו, "אני מניח שזה שלך?" הוא אמר והביא לי כרטיס, "אוומייפאקינגדד, איפה מצאת אותו?" אמרתי מתעלם מהעובדה שלפני כמה דקות כמעט הרגנו אחד את השני, "בכניסה לבניין, חבל שלא לקחתי אותו היית לומד לקח" הוא אמר ובא ללכת, "אתה יכול לקחת אותו" אמרתי נשען על המשקוף של הדלת במבט רגוע, "מה?" הוא אמר, "אין בו ממילא כלום אבל סתם רציתי לתת לך הרגשה שעשית משהו בשביל מישהו" אמרתי לו ובאתי להיכנס בחזרה, אך לפני שהספקתי הוא שם לי רגל מונע ממני לסגור את הדלת, "מה?" אמרתי לו במבט שואל, "אתה באמת מחפש למות?" הוא שאל וראיתי את העצבים בעיניים שלו, "אממ הייתי שמח, אבל לא רוצים אותי שם למעלה" אמרתי קצת חושש מהתגובה שהולכת לבוא מצידו, "ככה?" הוא אמר, כשהעצבים שלו ברורים עקב הווריד שבולט בצורה מזעזעת מהצוואר שלו, "אממ--" באתי לענות והוא הסתובב בעצבים ונכנס לבית שלו, אוקיי עכשיו אני באמת מתחיל לחשוש לחיי, הסתובבתי בכוונה להיכנס לבית ונתקלתי בחיוך הממזרי של ג'ימין, "ג'ימין לא, פאקינג לא, שלא תעז!" אמרתי לו הולך לכיוון המטבח להמשיך איפה שהפסקתי.

נ.מ ג'ונגקוק:

"לעזאזל!, לעזאזל עם כל הפאקינג מצב הזה" טרקתי את דלת הבית בעצבים וזרקתי את המפתחות של הרכב על השולחן, נשכבתי בייאוש על הספה מדליק את הטלוויזיה, חייגתי לסניף הפיצה הקרוב לבית והזמנתי לעצמי מגש.

לא באמת ראיתי טלוויזיה, בהיתי בה, בהיתי תוך כדי שמחשבות רצות לי בראש על הבחור הזה שעבר לגור פה אתמול, רק אתמול הוא עבר והוא כבר הספיק להסתבך איתי, אבל למה אני לא מצליח לשנוא אותו?, למה אני לא מרביץ לו כמו כל שאר האנשים שעיצבנו אותי?, היד שלי כאילו נעצרת מאליה, ולמה הוא מוכר לי באופן כל-כך פאקינג מוזר?.

סליחה שהפרק קצר אני קצת עסוקה
אני יפצה אותכם שבוע הבא בפרק ארוך🩵