If You Want You Can - Taekook *גמור*

לנצח.

נ.מ טאהיונג:
התעוררתי בבוקר עם חיוך על הפנים, כאילו מישהו תפס לי את קצוות השפתיים, מתח אותם, והדביק אותם עם הדבק הכי חזק שקיים.
מיששתי את הצד השני של המיטה כדי לחבק את ג'ונגקוק, אבל הוא לא היה שם, במקום זה שמעתי משהו נופל מכיוון המטבח, חייכתי לעצמי שוב והלכתי לחדר האמבטיה, אני בכל זאת צריך לקום.

נכנסתי לסלון וראיתי את ג'ונגקוק עומד מעל הכיור ושוטף כל מיני ירקות, בחיי, הבן אדם הזה נראה לי בישל את כל המתכונים שקיימים בגלקסיה ועוד המציא כמה.
זה לא נורמלי.

ג'ימין לעומתו, ישב על כיסא הבר צמוד לשולחן ואכל מהירקות שכנראה ג'ונגקוק הניח שם.
"אתה לא אמור להיות בעבודה?", שאלתי את ג'ימין תוך כדי שאני מוזג לעצמי כוס מים מהקנקן שנח על השולחן, "אתה באמת לא מתעניין בי יותר, אה", ג'ימין קבע עובדה והניח את הטלפון שלו על השולחן ברשלנות, "אני אדם עסוק, תכבד", אמרתי לו, לוגם מהכוס שבידי, "פפפ, עסוק, חה, הצחקת אות-".
ג'ימין נקטע כשהעפתי עליו את המים שנותרו בכוס שלי.
"הייי, למה זה היה נחוץ?", ג'ימין שאל כשניסה לנתק את החולצה הרטובה מגופו, "אני עסוק בלכבס את כל הבגדים המסריחים שלך, לנקות אחריך, להכין לך אוכל, ל-".
"את זה ג'ונגקוק עושה, אל תיקח קרדיט", ג'ימין קטע אותי במבט עייף.
"סתום, אני מממן לך את כל היציאות הטפשיות שלך לקניון, ודואג לנקות אחרי כל הדברים הטפשיים שאתה זורק לכל מיני אנשים, אז כן, אני בן אדם עסוק", סיימתי בעצימת עיניים גאה.
"אתה בשיא הכנות אדם מפגר".
"אולי תפסיקו לריב כמו ילדות קטנות?", ג'ונגקוק קטע את שתינו והניח על השולחן תבשיל רותח שעשוי מכל מיני ירקות מבושלים, משהו בסגנון מרקי אבל טיפה יותר מוצק.
"אוווו, זה נראה כל-כך טוב", ג'ימין אמר בחיוך ולקח לעצמו צלחת מהערימה שג'ונגקוק הניח לפני.
"אתה לא צריך לעשות כל-כך הרבה", אמרתי לג'ונגקוק בחיוך כשהתיישב לידי, "אני נהנה מזה", הוא החזיר לי בחיוך, "נהנה מלעבוד קשה?", שאלתי בחוסר הבנה, "נהנה מלראות את הפרצוף המאושר שלך אחרי", ג'ונגקוק אמר בחיוך והניח צלחת מלאה לידי.
ג'ימין לפתע נחנק, הוא ירק את מה שנשאר לו בפה בחזרה לצלחת, והסדיר את נשימתו, "אולי תדברו על הדברים האלה במקום אחר?", הוא אמר במבט של, 'למה לעזאזל אני אמור לשמוע את כל זה?'.
"כאילו אתה ויונגי לא מדברים על הדברים האלה אחד עם השני", אמרתי בגלגול עיניים.
"מה?"
"מה?"
"אני ויונגי לא יוצאים", ג'ימין אמר והפעם היה תורי להיחנק.
"אתה בסדר?", ג'ונגקוק שאל ותפח על גבי בעדינות, סימנתי לו עם ידי שאני בסדר, בזמן שהרמתי את ראשי בסימן שאלה לעבר ג'ימין, "מה זאת אומרת?, זה היה נראה כאילו אתם זוג נשוי שרב כל שניה ואני המתווך", אמרתי בחוסר אמון, "אז תתפלא לשמוע שלא, הוא אדיש וקר, ולא אכפת לו משום דבר שאני אומר בכלל, אני לא סובל אותו, והוא כל הזמן לוקח לי את השוקולדים שאני קונה ואז אומר, 'ראיתי שוקולד אז לקחתי', הוא כל היום ישן ולא מסתכל עליי אפילו לא לרגע, אני מנסה להציק לו בשביל שישים לב אליי, אבל הוא רק מתעצבן ומעיף אותי ממנו, אז כן, אני שונא אותו".
ג'ימין סיים את הנאום שלו בשילוב ידיים עצבני, ואני וג'ונגקוק מסתכלים עליו כאילו הוא הרגע נחת לי בתוך הבית עם חללית מלאה בחדי קרן.
"וואו, זה היה..., חתיכת נאום", ג'ונגקוק אמר תוך כדי שהוא מנסה כמוני לעכל את הסיטואציה.
"אוקיי, אני בטוח שבכל זאת יש בו משהו טוב אחד, תנסה שניה למצוא", אמרתי לג'ימין בניסיון להרגיע את הכמות כעס שנוצרה בו בפחות מדקה.
"אמממ, הוא..., יפה?, יש לו חיוך מהפנט, הוא תמיד דואג שכולם יהיו בסדר, הוא עושה דברים נחמדים מאחורי הגב של אנשים כדי שיהיה להם טוב, ואז מצתנע ולא לוקח על זה שום קרדיט, הוא דיי ג'נטלמן, הוא תמיד מקשיב בסבלנות לסיפורים שלי על כל מיני סרטים שראי-", ג'ימין לפתע נעצר בעיניים פעורות, "אני שונא אותו, אוקיי?, אל תנסה להוציא ממני בכח משהו שאני אפילו לא חושב עליו", הוא אמר בעצבים והמשיך לאכול, "אני לא ניסיתי להוציא שום דבר, ביקשתי שתמצא בו רק משהו אחד טוב, לא את כל הנאום המרגש הזה", אמרתי מכניס כף מלאה לפי בחיוך.
"אני שונא אותו".
"טוב, שמעתי עליך"
"טאהיונג תיזהר ממני"
"אוווו, אני ממש משקשק מפחד"
"בוא לפה-"
"שבו שתיכם בבקשה לפני שכל אחד ממכם הולך לחדר שלו וסוגר שם את עצמו עד להודעה חדשה!", ג'ונגקוק קטע את הריב שלנו בצעקה, "סליחה", אמרנו ביחד.
בפעם האחרונה שרבנו ג'ונגקוק הכריח אותנו לעשות את זה, וזה היה הדבר הכי גרוע שעשיתי לעצמי בחיים, אז לא, אני לא רוצה לחוות את זה שוב.