If You Want You Can - Taekook *גמור*

ג'ונגקוק מגלה לי שהוא ערפד

אתמול נרדמתי בלי לשים לב, הגיוני, זה היה יום מתיש, כולם התרגשו אחרי זה למרות שבהתחלה הם הכחישו, אח של ג'ונגקוק בהחלט דומה לו, אבל שונה ממנו לגמרי באופי, ג'ונגקוק יותר סגור ואח שלו הרבה יותר משוחרר ורגוע, מדבר מלא שטויות, היפראקטיבי וחסר מנוחה, אבל קל להתחבר אליו.

הרגשתי ידיים נכרכות סביבי חזק יותר וקוטעות את מחשבותיי, חייכתי לעצמי והסתובבתי בתוך זרועותיו של ג'ונגקוק, מחבק את מותניו וקובר את ראשי בחזהו, אני לא יודע מה השעה, אבל אני לא חושב שתזיק לי עוד איזה חצי שעה לישון, במיוחד לא ככה.

"טאהיונג", שמעתי מישהו לוחש ונוגע קלות באפי, פקחתי עיניים לאט פוגש בעיניו המהופנטות של ג'ונגקוק מעליי, "בוקר טוב", הוא אמר בחיוך ועזר לי לשבת, "מה אתה עושה היום?", הוא שאל אותי בעיניים מלאות ציפייה, את האמת שתכננתי ללכת לחפש עבודה, אבל מרגיש לי שג'ונגקוק תכנן משהו לפי המבט הזה, אז אני ילך מחר, חסר לו אם הוא לא.
"כלום, למה?", שאלתי מנסה עדיין להתעורר, "סתם, רק שאלתי, לך להתארגן אני יסדר את המיטה", הוא אמר והנהנתי מעט, קמתי מהמיטה עדיין סהרורי והתכוונתי ללכת למקלחת, אך ידו של ג'ונגקוק עצרה אותי, הסתובבתי כדי להבין למה הוא לא נותן לי ללכת עדיין, אבל ראיתי חיוך קטן על פניו, "מה?", שאלתי לא מבין, "לא שכחת משהו?", הוא שאל והסתכל עליי, מצפה שאני יבין, "ל-לא, לא נראה לי", אמרתי מחפש בעיניי משהו ששכחתי אולי על המיטה, רק חסר לי שג'ימין הוציא איזה משהו מפדח מהארון שלי ושם אותו על המיטה, אני ירצח אותו.
ג'ונגקוק לפתע רכן אל פניי והניח נשיקה על שפתיי, חייכתי מעט אל שפתיו, מרגיש מפגר שלא חשבתי על זה, התמסרתי מעט אל שפתיו, מרגיש את חומם על שלי.
הוא נשך לפתע את שפתיי, מבקש אישור לפתוח אותם מעט, לא שהייתה לי ברירה אחרת, זה כאב, אבל אני גם יודה באי רצון שזה היה סקסי מצידו.
פתחתי את שפתיי מעט, נותן ללשונו לחדור לאט ולהרגיש את זרועותיו מושכות אותי ממותניי ומצמידות אותי אל גופו, יד אחת נותרה על מותניי ויד שניה עלתה מעט והחזיקה בערפי בעדינות ניכרת, ג'ונגקוק התמסר לנשיקה ונשך שוב את שפתי התחתונה.
אוקיי הפעם זה באמת כאב.
התנתקתי ממנו בבת אחת, ושמתי את ידי על שפתיי, ג'ונגקוק נבהל כשראה שיורד לי מעט דם, "אתה ערפד או מה?", שאלתי כשאני כולי מרוכז באיך אני יוצא עכשיו מהזרועות של ג'ונגקוק ומטפל בדבר הזה, ג'ונגקוק לפתע גיחך וחיבק אותי ממותניי, הסתכלתי עליו בעיניים פעורות מעט, לא מספיק שהוא פצע אותי, עכשיו הוא גם צוחק?, "מה כל-כך מצחיק אותך?", שאלתי מחכה לתשובה כנה מצידו, אך הוא לא ענה, הוא רק הניח את שפתיו שוב על שלי וניקה עם לשונו את כל הדם, הסתכלתי עליו בעיניים פעורות כשהוא ניתק את שפתיו משלי, "אוקיי עכשיו אני בטוח שאתה ערפד", אמרתי בבהלה ויצאתי במהירות מזרועותיו, רצתי לחדר האמבטיה ושמעתי את ג'ונגקוק צוחק ורץ אחריי, עצרתי לפתע במסדרון שלפני האמבטיה, ג'ונגקוק נעצר לידי והסתכל עליי בתהייה, הסתכלתי עליו במבט של: אני ראשון תיזהר ממני, לקח לג'ונגקוק שניה להבין את המבט הזה, ותוך שניה מצאנו את עצמנו בתחרות ל: 'מי מגיע ראשון לאמבטיה', כמובן שאני עקפתי, אני לא בא להתגאות או משהו, אבל כן, למרות שאני לא בכושר, ולמרות שג'ונגקוק הרבה יותר מהיר ממני, אני עקפתי.
"נתתי לך לעקוף", ג'ונגקוק אמר מחוץ לדלת, מנסה לחפות על ההפסד שלו, "בטח, רק אתה", אמרתי לו כשאני כבר עם המברשת שיניים בפה, "אתה לא מאמין לי?", הוא שאל בטון פגוע, "לא", אמרתי וסידרתי מעט את שיערי, "אוקיי", הוא אמר ולפתע שמעתי שקט.
תרגעו אני לא מפחד אוקיי?, למה לי לפחד, מה הוא כבר יעשה לי?, הוא הרי לא ג'ימין.
יצאתי מחדר האמבטיה עם מבטים חוששים לכל הכיוונים.
אוקיי בסדר, אני מודה, אני מפחד.
ראיתי שהוא לא בשום מקום, נכנסתי בזהירות לחדר שלי, מקווה שהוא לא הולך להפתיע אותי באיזה סופרייז לא צפויה, ראיתי שהחדר ריק ונשמתי לרחווה, סגרתי את את הדלת כשאני ממשיך להסתכל קדימה ולראות שהוא לא מתחבא לי מתחת איזה משהו, וזה הדבר הכי מפגר שעשיתי בהתחשבות על עצמי ובמבט לאחור.
הרגשתי לפתע זרועות מחבקות אותי מאחורה בחוזקה, צרחתי בבהלה וניסתי להשתחרר ממנו לרגע, ואז הסתכלתי על ג'ונגקוק שהניח את ראשו על כתפי והסתכל עליי מהצד בחיוך רגוע.
הדבר היחיד שעלה לי לראש באותו רגע, זה איך לעזאזל הוא נכנס מאחורי הדלת, זה לא צר מידי בשבילו?.
"ג'-ג'ונגקוק", אמרתי כשהרגשתי את חיבוקו מתהדק סביבי, "מממ", הוא מלמל כשעיניו עצומות ואני מרגיש את נשימותיו על צווארי, "א-אפשר אוויר?", אמרתי נחנק מעט, "לא", הוא אמר והמשיך לאחוז בי באותה תנוחה, "אתה מחזיר לי עכשיו?", שאלתי אותו כשאני מנסה להפריד בין שתי ידיו ולצאת אל אוויר העולם, "כן", הוא ענה ברוגע, אני לא מזיז לו אפילו אצבע לעזאזל, "אוקיי בסדר, אתה נתת לי לעקוף, עכשיו אפשר בבקשה לנשום?", אמרתי בייאוש ונשעתי לאחור על כתפו, הוא נשק מעט לצווארי ושחרר אותי.
הסתובבתי לכיוונו והסתכלתי עליו, לא מבין מה נכנס בו הבוקר עם כל הקיטשיות הזאת. "ג'ונגקוק הכל בסדר?", שאלתי כשראיתי את הבעת פניו, הוא היה נראה כאילו הוא עומד לבכות או משהו בסגנון, "כן, אני פשוט...", הוא עצר לרגע והסתכל עליי, "אני פשוט מצטער טאהיונג", הוא אמר והסתכלתי עליו לא מבין, "על מה אתה מצטער?", שאלתי, "מאז שהתחלנו לצאת בקושי פיניתי עבורך זמן, תמיד היה לי דברים לעשות או דברים שקרו לי והתעלמתי ממך, אני כל-כך מצטער טאהיונג", הוא סיים כשיורדות לו דמעות ועינייו פונות כלפיי מטה.
הרגשתי לפתע פרץ אהבה אליו, למרות שמהרגע הראשון בחיי כשנתקלתי בו הרגשתי פרץ אהבה אליו, אבל עכשיו הרגשתי את זה בכל הגוף שלי, אני לא יודע איך להסביר למישהו את הכמות אהבה שיש לי אליו, זה ארוך מידי.
"היי, ג'ונגקוק, הכל בסדר, לא התעלמת ממני, קרו לך המון דברים בתקופה האחרונה וזה בסדר, אני לא הרגשתי שאתה מתעלם ממני, הרגשתי שאתה צריך פשוט את הזמן שלך לעכל את כל הדברים שקרו לך בבת אחת, הכל בסדר, אתה לא צריך להצטער, אני מבין אותך ואני אוהב אותך בדיוק אותו דבר כמו לפני זה", אמרתי בחיוך וניגבתי את פניו מהדמעות, הוא הנהן בדמעות וחיבק אותי, קובר את ראשו בצווארי.
"אני אוהב אותך, כל-כך אוהב", הוא לחש בדמעות אל תוך צווארי, "גם אני".

דיי זה נראלי הפרק הכי קיטשי שאיי פעם נכתב בתולדות הוואטפד, אגב זה לא יצא ממני, זאת הייתה רוח רפאים שכתבה במקומי🙂✨
מקווה שנהנתם, פרק הבא הוא הפרק האחרון של הספר, ושוב אני רוצה להגיד תודה לכולכם על כמות המחמאות, הצבעות וצפיות, זה לא מובן מאליו🫶🩷🤍