If You Want You Can - Taekook *גמור*

יש לך רבע שעה להביא לי את אותו שוקולד בדיוק

נ.מ טאהיונג:
"טאהיונג אני ירצח אותך!!", התעוררתי בקפיצה כשאני עדיין מחובק בתוך הזרועות של ג'ונגקוק.
הדלת של חדרי נפתחה באחת וג'ימין עמד עם פנים אדומות מעצבים, אוי לי, זה מה שחסר לי עכשיו, ג'ימין עצבני בשבע וחצי בבוקר, "אתה אכלת את השוקולד ששמתי במקפיא?", הוא שאל כשכולו מתנשף מעצבים, "מה?", עניתי לו כשמבט חצי ישן וחצי לא מובן על פני, "על מה אתה מדבר?", שאלתי אותו, "השוקולד שהיה במקפיא", הוא אמר והסתכל עליי בציפייה שאני אתוודה, "מה איתו?", שאלתי אותו, "אתה אכלת לי אותו?", הוא שאל שוב עם אותו מבט חודר וכביכול מאיים, "לא, מה אתה רוצה?, שבע בבוקר", אמרתי ושמתי בחזרה הראש על הכרית, מרגיש את הזרועות של ג'ונגקוק נכרכות חזק יותר סביב מותניי, "טוב, לא משנה, אני כבר ימצא את מי שלקח את זה וירצח אותו", הוא אמר כשהוא פונה לדלת ויוצא מהחדר.

"בוקר אור ילד יפה", פקחתי את עיניי לאט וראיתי את ג'ונגקוק מעליי, בוחן כל חלק בפני, "מה השעה?", שאלתי אותו תוך כדי שאני חוזר לחבק אותו ולקבור את ראשי בשקע צווארו, "עשר וחצי", הוא אמר והרגשתי את ידו מלטפת את ראשי, "איך ישנת?", הוא שאל אותי ועבר לחבק אותי, "אפשר עוד חמש דקות?", אמרתי מנסה לקבור את ראשי עמוק יותר, "חמש דקות ואתה קם?", הוא הפסיק לרגע את הליטופים על גבי וחיכה לתשובה, הנהנתי לתוך צווארו, "טוב, אני בינתיים הולך לשטוף פנים", הוא אמר וניסה לקום, "טאהיונג, אני רוצה לקום", הוא אמר וצחקק, "לא", אמרתי והמשכתי לעצום את העיניים, נרגע מההרגשה המגנה של זרועותיו. לפתע הרגשתי את ראשי מתרומם מתוך שקע צווארו, ג'ונגקוק חפן את פניי בשתי ידיו ונשק בעדינות לשפתיי, "עכשיו אני יכול?", הוא שאל וחייך למראה פניי הרדומות, "מממ", מילמלתי חצי ישן, הוא נשק שוב למצחי והוזיז אותי בעדינות, בניגוד אליי שהשתרעתי על כל המיטה, הוא צחק מעט והלך לחדר אמבטיה לשטוף פנים.

"צ'ים לך לישון בחדר", אמרתי לג'ימין שישן על חצי ספה, לא בגלל שהוא קטן, אלא בגלל שהרגל האחת שלו הייתה על השולחן, והשניה על משענת הספה, הידיים שלו היו פחות או יותר על אותו כיוון, והפה שלו היה פתוח כמו דג סלומון.
התיישבתי לידו והדלקתי את הטלוויזיה, ג'ונגקוק בינתיים הכין ארוחת בוקר, כי "הוא לא סובל להיות כל היום מול מסך", רואים שג'ין חינך אותו בכמה שנים האחרונות, הפעלתי על ערוץ סדרות לא מוכר והמשכתי לצפות. לא עד שג'ימין החליט שהוא זז ובעט לי ביד מתוך שינה, הקפה במקרה היה לי באותו יד, הרגשתי את הגוף שלי עולה באש, במיוחד שהיום התחשק לי קפה חם בגלל הקור בחוץ, קפצתי בבת אחת ובצעקה, ג'ימין כמובן הועיל בטובו להתעורר ולהסתכל עליי חצי ישן ובמבט של 'סתום ת'פה לפני שאני מעיף אותך לקיבינימט', רצתי למטבח והתחלתי לשטוף את החולצה שתתקרר, ג'ונגקוק שהיה באמצע לחתוך סלט, קפץ כשראה את הלחץ על הפנים שלי, וניסה להבין מה קרה, הוא הסתכל על החולצה ואז במבט אחד מיואש הוא אמר, "ג'ימין",
"בדיוק, ג'ימין", עניתי לו, "לך להתקלח בינתיים, אני ימשיך להכין את האוכל", הוא אמר, סגרתי את הברז והלכתי לכיוון המקלחת תוך כדי שאני שומע את ג'ימין ממלמל משהו מתוך שינה.

"שאלווו-"
"סתום", קטעתי את הוסוק שנכנס בצעקה, "מה יש לך?", הוא שאל, "תשאל את ג'ימין, הוא ידע להסביר לך טוב מאוד", אמרתי בגלגול עיניים, "היייי, זה לא אשמתי שלקחת לי את השוקולד", הוא אמר בעצבים ושילב ידיים בהפגנתיות, "אני לא לקחתי לך וואייי, שעה אני מסביר לך, אין לי צל של מושג מי לקח את ז-"
"אני לקחתי", יונגי קטע אותי כשהוא נכנס לבית, "מה?, מתי היית פה?", שאלתי אותו, הוא יותר מידי שקט, זה קריפי, "נרדמתי פה אתמול, ובבוקר רציתי משהו מתוק, ראיתי שוקולד במקפיא אז לקחתי", הוא אמר כבדרך אגב והתיישב על הספה בעייפות, "אתה מה?!?!?", ג'ימין לפתע צעק, סליחה, צווח, "תפסיק לצרוח!", צעקתי עליו, "יונגי אני נשבע לך, אני הורג אותך!", ג'ימין צעק ורץ לכיוון של יונגי, מתעלם ממני לגמרי, "היהיהי, לא להרוג אותי!", יונגי צעק כולו מבוהל, ג'ימין היה שניה מלמחוץ את יונגי לפחות מטורטיה, אך יונגי הספיק לצעוק שניה לפני שזה קרה, "אני יקנה לך חדש!", הוא אמר כשהעיניים שלו עצומות בחוזקה כאילו מחכות כבר לקבל את המכות, והידיים שלו כלפי מעלה, כדי איכשהו להדוף את ג'ימין, יונגי פתח עיניים לאט והסתכל על ג'ימין שעמד כולו אדום ומתנשף, "יש לך רבע שעה להביא לי את אותו שוקולד בדיוק", הוא אמר כשהוא מנסה להירגע והלך לשבת בחזרה בספה, יונגי לעומתו נאנח בייאוש והלך לקחת את המפתחות של האוטו.

נ.מ יונגי:
שילמתי על השוקולד במהירות ויצאתי מהחנות רץ לכיוון האוטו, נשאר לי חמש דקות להביא לו את השוקולד המחורבן הזה, ואין לי שום רצון לדעת מה יקרה אם אני יאחר אפילו בשניה.
נסעתי מהר אבל בזהירות, נשאר לי עוד שתי פאקינג דקות.
חניתי במהירות ויצאתי מהאוטו, רצתי בכל כוחי לבית של טאהיונג, פתחתי את הדלת וג'ימין עמד שם וספר, "שלוש, שתיים, אח-",
"הבאתי, הבאתי", אמרתי והושטתי לו את השוקולד כולי מתנשף, "יש לך מזל, זה היה בשניה האחרונה", הוא אמר במבט מתנשא ולקח את השוקולד, "תרתי משמע", טאהיונג הוסיף מהצד ונבהל כששלחתי לו מבט, "סליחה, סליחה, קרציה", הוא אמר ולחש את המילה האחרונה, התעלמתי והלכתי לשכב בספה השניה, כל-כך חיכיתי לזה.
"אתה לא שוכב פה, אני יושב פה", ג'ימין אמר ושם רגל, נו מה לעזאזל, היום הזה פשוט שונא אותי מכל כיוון, וגם אני שונא אותו, "נו ג'ימין, אל תעצבן אותי, הבאתי לך את השוקולד עכשיו תסתום ותתן לי לישון", אמרתי לו בעצבים, "לא, אתה תחכה בדיוק כמו הזמן שאני חיכיתי לשוקולד הזה", הוא אמר במבט מרוצה, אוי לי, "כמה זמן חיכת?", שאלתי בתקווה לשמוע רק את הרבע שעה הזאת, "בגדול מלפני שבוע, אבל אני ירחם עליך ויגיד לך מאתמול", הוא אמר והעיף את השיער שאין לו, דייי, שמישהו יקח אותי כבר וישים אותי במקום שאני יוכל לישון בו בשקט, "ג'ימין אם אתה לא קם אני-"
"אתה מה?", ג'ימין שאל בהתגרות, לעזאזל, למה אני לא באמת מצליח להתעצבן עליו?, למה ברגע שהוא עושה לי את הפרצוף הכי קטן כל העצבים שלי יורדים באחת?, שונא את ההרגשה הזאת.

סליחה על האיחור, מקווה שזה לא יקרה לי שוב
מקווה שנהנתם, פרק הבא יעלה מחר כפיצוי
אשמח להערות והארות 🫶🩵
האב א גוד נייט💕