If You Want You Can - Taekook *גמור*

אהבה ראשונה

נ.מ טאהיונג:
"צ'יםםםם!!" צעקתי על ג'ימין ששבר לי את הצלחת שקניתי רק לפני פאקינג שבוע, "סליחה טאה, אני ינקה את זה" הוא אמר לי בחיוך לחוץ, "לא, לא פאקינג לנקות!, למה נראה לך, שאתה נכנס לבית שלי, שובר לי צלחת שקניתי לפני פאקינג שבוע, ואומר לי שאתה תנקה את זה?!?!" צעקתי עליו בתסכול, אני באמת לא יודע עוד כמה זמן אני יצליח לשרוד איתו, " אה רגע אז לא לנקות?" הוא הסתכל עליי במבט תמים, "בשם כל הממוטות, ג'ימין, לך שב בספה" אמרתי לו מצביעה לכיוונה, הוא הסתכל עליי במבט ניצחון והלך לספה, "אני שונא אותך" לחשתי לעצמי, "גם אני אוהב אותך!" הוא צעק לי מהסלון, "תסתום!" צעקתי לו בחזרה, הרמת יאוש מהבנאדם הזה רק הולכת וגוברת.

אני וצ'ים ישבנו לראות טלוויזיה, אחרי שעשיתי לו נאום שלם על למה הוא לא צריך להתקרב לי למטבח, והוא כמובן עם השאלות המטומטמות שלו כגון; 'ואם אני צמא?' או, 'ואם אתה במטבח ואני רוצה לשאול משהו?', כמובן שלא ייחסתי לזה חשיבות, אבל זה עדיין הפריע לי בנאום, "צ'ים למה אתה לא בבית שלך?" שאלתי אותו תוך כדי שאני מעביר ערוצים, "אמא שלי זרקה אותי כי לא עזרתי לה לנקות את הבית" הוא אמר, "ועכשיו רציני" אמרתי לו, "אני רציני לגמרי" הוא אמר תוך כדי שהוא לוקח את הכוס שתיה שלו מהשולחן, "אוי אלוהים" אמרתי באנחה, "במקום אמא שלך הייתי מעיף אותך גם אם לא הייתי מבקש" אמרתי והמשכתי להעביר ערוצים, "טוב אולי תפסיק להעביר ערוצים?, ניהיה לי כבר סחרחורת" צ'ים אמר ולקח לי את השלט, "אתה רוצה לנסות למצוא משהו מעניין?, אני בספק אם תמצא" אמרתי לו, "אהא, מצאתי" הוא אמר במבט ניצחון, אוי לי, רק לא זה, הוא אכל את כל הפרקים של כל העונות, חמש עשרה פעמים, בובספוג, כן גם אני אהבתי את זה עד לא מזמן, או יותר נכון, עד שג'ימין היה שם ברצף את אותו פרק חמש מאות פעמים, "צ'ים נו אתה רציני?, תביא את השלט" אמרתי לו מנסה לקחת את זה מלידו, "לאא!" הוא צעק, לקח את השלט וברח לקצה השני של הספה, "צ'ים, אני סופר עד שלוש, אם לא, אתה ישן היום בחוץ" אמרתי לו, "אתה באמת חושב שזה גם עובד עליי" הוא חצי אמר חצי שאל, "אני לגמרי רציני הפעם" אמרתי לו והתחלתי לרדוף אחריו בכל הבית.
וכן כמו שתארתם לעצמכם, הבית במשך חמש דקות היה ברעש של ריצות, צרחות, זריקות אביזרים, רהיטים וכו'..
* דפיקות * "יש לך הרבה מזל צ'ים!" צעקתי לג'ימין שהיה בשירותים, תוצאה של תבוסה.

פתחתי את הדלת וקצת איך לומר?, מוסמרתי למקום, השכן ממול עמד שם, כולו אדום, וכמובן שהוא היה עם גופיה נטולת שרוולים ומכנס ארוך בצבע אפור, מסמן על זה שכמו כל בני האדם הנורמטיביים בעולם הזה, הוא ניסה לישון, "תקשיב לי טוב חתיכת יצור מוזר, או שאתם סותמים, או שאני מזמין לכם משטרה" הוא אמר בעצבים, "אהה.., אני מצטער.., לא התכוונתי להרעיש, אבל חבר שלי עיצבן אותי" אמרתי לו מנסה להרגיע את העצבים שלו, ולא נראלי שהצלחתי, "מעניין לי את הפאקינג תחת, עכשיו סתמו אם לא אני מזמין לכם משטרה שתסתים אותכם טוב יותר" הוא אמר ובא ללכת, "תגיד אגב", אמרתי לו והוא הסתובב, "איך קוראים לך?" אמרתי לו, יודע בברור שזה לא הזמן הנכון לשאול, אבל עדיין, רציתי לפתח איתו שיחה, הוא נראה אדם מעניין, "ג'ונגקוק" הוא אמר בעצבים ונכנס לבית שלו, "ג'ונגקוק" אמרתי לעצמי בחצי חיוך, "שם נחמד" הוספתי ונכנסתי לבית, רואה את ג'ימין יושב על הספה עם בבוספוג, נמאס לי כבר להילחם איתו כל פעם מחדש, אני פשוט אלך לישון.

נ.מ ג'ונגקוק:
נכנסתי לבית בעצבים, לעזאזל, לא מספיק יש לי הפרעות שינה, עכשיו שתי הקרציות האלה באו להפריע לי?, נשכבתי במיטה מנסה לישון, לפתע עלה לי פלאשבק.

*פלאשבק*
"סליחה, אין לך מספיק כסף באשראי" אמרה המוכרת בחנות, מאחורי עמד נער נראה כבן תשע עשרה בערך, הוא היה שקוע בטלפון עד שהמוכרת דיברה, "אני ישלם עליו, רק בבקשה, אני חייב לעוף, חבר שלי מחכה לי בחוץ כבר יותר מרבע שעה, והוא לא טיפוס שכל-כך אוהב לחכות" הוא אמר ורק אז יכולתי לשים לב לפניו, הן היו יפות, יפות ומוכרות, אך לא זכרתי מאיפה, בהיתי בו בניסיון להיזכר מאיפה הוא מוכר לי כל-כך, בזמן שהוא שילם ויצא מהחנות, ארזתי את הדברים במהירות ורצתי אחריו, "יה!, חכה רגע!" צעקתי לו והוא הסתובב, "כן אתה צריך משהו?" הוא שאל בחיוך, "לא, רק פשוט, רציתי להגיד תודה" אמרתי לו, "חכה רק שניה, אני יביא לך כסף מהאוטו שלי" הוספתי במהירות ובאתי ללכת, אך הוא תפס בידי ועצר אותי, "לא צריך, זה בסדר" הוא אמר בחיוך והסתובב עם חבר שלו לכיוון הנגדי, ורק כשראיתי את ההליכה שלו זיהיתי, אותה הליכה עדינה ורגועה, של אותו ילד שאהבתי בתיכון, "קים טאהיונג?", פלטתי בטעות את מחשבותיי, והוא שלא הספיק להתרחק הרבה, שמע אותי והסתובב אליי במבט שואל, "מאיפה אתה מכיר אותי?" הוא שאל, "אה.. סליחה.. דיברתי עם חבר שלי" אמרתי בצחקוק קלוש והרמתי את הטלפון, מסמן לו כביכול שדיברתי בו, "גם לחבר שלך קוראים קים טאהיונג?" הוא שאל וראיתי את ההפתעה על פניו, "מסתבר" אמרתי וציחקקתי, "אוו~ מגניב" הוא אמר, קרץ, והמשיך ללכת עם חברו לכיוון האוטו שלהם.

*סוף פלאשבק*
"פאק איט", פלטתי מפי, "זה לא באמת הוא נכון?" אמרתי לעצמי, "בבקשה שמישהו יגיד לי שזה לא נכון" הוספתי כשמבט מופתע על פניי, וכמובן שלא נרדמתי חצי לילה, או מהתרגשות שהאהבה הראשונה שלי גרה שתי מטר ממני, או כי פשוט יש לי הפרעות שינה, וזה לא שהם סתמו.

מקווה שאהבתם🫶
ותודה על כל הצפיות לוב יו פיפול😀🩵