If You Want You Can - Taekook *גמור*

המנורה הידועה

נ.מ טאהיונג:
"ג'ונגקוק" ניערתי את ג'ונגקוק שישן על הספה, חייב להודות שהוא נראה חמוד כשהוא ישן, אבל תדגישו את זה כשהוא ישן, "ג'ונגקוק!!!" צעקתי לו באוזן והוא קפץ, "מה, מה רגע, החולצה בחדר ההוא" הוא אמר ואז הסתכל סביבו, הוא נתן לי מבט של, למה הרסת לי חלום בלהות שממילא לא עניין אותי אבל רציתי להמשיך לישון.

אז כן, אתמול חברים של ג'ונגקוק הגיעו לראות איתנו סרט כי ג'ימין לא היה מוכן שג'ונגקוק ילך, הסיבה לכך?, הוא מפחד מכל דבר שהוא לא קומדיה, אז כן הוא נצמד לג'ונגקוק כל פעם שהיה מתח, למרות שרציתי להעיף לו כאפה כל פעם שהוא עשה את זה, לא יודע למה, גם לא היה נראה שג'ונגקוק נהנה מזה כל-כך.
ונחזור לאיפה שהיינו, מכיוון שג'ימין לא שחרר את ג'ונגקוק, החברים שלו נאלצו לבוא אלינו, לא שזה מפריע לי, אבל הם לא מכירים אותי ואני לא אותם, אבל בכל זאת היה נחמד, בשלב כלשהוא ג'ימין וג'ונגקוק נרדמו על הספה, החברים של ג'ונגקוק הלכו, ומצאתי את עצמי נכנס למקלחת בשעה ארבע לפנות בוקר, מה עשיתי אחר כך?, הלכתי לישון.
קמנו, או ליתר דיוק, קמתי, בשעה אחת ועשרים בצהריים רואה את ג'ימין וג'ונגקוק עדיין ישנים על הספה, מג'ימין לא אכפת לי, אבל אם ג'ונגקוק פספס בגללי יום עבודה, אני לא רוצה אפילו לחשוב מה יקרה לי.

"איזה חולצה ימטומטם?, אתה עדיין בבית שלי" אמרתי לג'ונגקוק שעדיין הסתכל עליי באותו מבט, מבט שמביע, תן לי לישון לפני שאני תולה אותך על המנורה, כן, המנורה הידועה, "מה השעה?" הוא שאל, "אחת ועשרים בערך" אמרתי לו עדיין עומד מולו, "מה??" הוא שאל והסתכל על השעון, "פאק אני מאחר!" הוא צעק וג'ימין התעורר, "יחתיכת מפגר!, תודיע לפחות לפני שאתה צועק!" ג'ימין צעק עליו חצי ישן, "סתום השינה שלך לא חשובה יותר מעבודה" הוא החזיר לו, דאממ אהבתי, ג'ונגקוק לקח את באם ששיחק עם טאן ורץ לבית, "בהצלחה!" צעקתי לו מבעד לדלת, רגע מה?, למה אמרתי לו את זה?, יש מצב שהוא לא שמע?, הוו בבקשה שזה מה שקרה, אני לפעמים כל-כך מטומטם, לא לפעמים, כל הזמן.

"צ'ים תנקה את השולחן מאתמול" אמרתי לג'ימין שעדיין ישב על הספה חצי ישן, "למה אני?" הוא לפתע התעורר לחיים, וואו לפעמים הוא יכול להדהים גם אותי, "כי אמרתי" עניתי לו והלכתי להכין משהו לאכול לארוחת 'בוקר צהריים', "תגיד ראית את החבר ההוא של ג'ונגקוק?" ג'ימין אמר ונכנס עם שתי צלחות למטבח, "איזה מהם?, היו ארבעה" אמרתי לו תוך כדי שאני מפעיל את המיקרוגל, "נוו, ההוא הממש ממש בהיר ההוא, נוו איך הוא אמר שקוראים לו?" ג'ימין שאל והסתכל עליי כאילו אני יודע למי הוא מתכוון, "הוסוק?" שאלתי אותו מקווה שאני זוכר נכון את השמות מאתמול, "לא, לא הוא" הוא אמר מנסה להיזכר גם הוא, "יונגי?" שאלתי אותו שוב, "כן, יונגי" הוא אמר מחוייך, "מה איתו?" שאלתי אותו, "אתה לא חושב שהוא חתיך?" ג'ימין שאל, אוי ואבוי לי, קראש חדש לאוסף של ג'ימין, "אני חושב שהוא ישן יותר מידי" אמרתי לו ממשיך להכין את שאר הדברים, "נווו תיהיה רציני רגע" ג'ימין אמר, "אני רציני לגמרי, הוא כל רגע מפהק, וזה אחרי שהוא טען שהוא ישן לפני זה ארבע שעות, ובלילה הוא ישן גם משמונה בערב עד תשע וחצי בבוקר, זה נשמע לך נורמלי?" שאלתי את ג'ימין שהסתכל בשוק, "טוב.., לא, זה לא נורמלי", הוא אמר והנהנתי לאות הסכמה בינינו, "אבל זה עדיין לא סותר את זה שהוא חתיך", הוא הוסיף וגלגלתי עיניים, היאוש, מה יהיה איתו?.

נ.מ ג'ונגקוק:
התארגנתי מהר ורצתי לכיוון החדר כושר, אה כן, לא הצגתי את עצמי במלוא הפרטים עדיין.
אז אני ג'ון ג'ונגקוק, בן 20, עובד כמאמן בחדר כושר, אני גר לבד מגיל שמונה עשרה, אבל לרוב חברים שלי באים להיות איתי, וזהו אני מניח.
הגעתי למתחם והמנהל הסתכל עליי במבט שואל, "מה?, עשיתי משהו?" שאלתי ונכנסתי, "ג'ון ג'ונגקוק" הוא אמר "כן" עניתי לו, "מה קרה אחרי כמעט שנתיים שלא איחרת?" הוא שאל, שיט, מה אני יגיד לו?, חשבתי לעצמי ואז נזכרתי במה שטאהיונג אמר לי אתמול בבוקר, 'אני מעדיף שישנאו אותי על זה שאני אומר את האמת, מאשר שיאהבו אותי על זה שאני אומר שקר', החלטתי לאמץ את הרעיון לרגע, "ישנתי עד מאוחר ולא שמתי לב" אמרתי מנסה להיראות כמה שיותר רגוע, בכל זאת העבודה שלי כרגע תלויה במצב רוח של הבוס שלי, "טוב, זאת פעם אחרונה, אין לי כח לחזור לאיחורים של פעם" הוא אמר ונכנס, ואני?, אני הרגשתי את האבן יורדת לי מהלב, תרתי משמע.

סיימתי את העבודה כרגיל בחמש וחצי, והדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה זה להתקלח, אחר כך נתתי לבאם חטיפים שנגמרו לו כבר מהבוקר, חיכיתי שהוא יסיים וארגנתי אותו לצאת לטיול, אבל משהו היה לי מוזר, היה שקט מופתי בבנין, החלטתי ללכת לבדוק שטאהיונג וג'ימין לא הרגו בטעות אחד את השני.
דפקתי וטאהיונג ענה חצי ישן, אוי אלוהים, הוא לא מת, "היי" הוא אמר עם עיניים חצי סגורות, אבל הם לא היו ככה הרבה זמן מכיוון שבאם היה מאחורי, "באמייי" העיניים שלו נפתחו והוא התכופף אליו, חייב להודות שבאם אף פעם לא התחבר לאנשים כל-כך מהר כמו שהוא התחבר לטאהיונג, "אה, רגע, רצית משהו ג'ונגקוק?" טאהיונג שאל כשעוד היה על הריצפה, "לא, זה פשוט, היה שקט יותר מידי מחשיד מהבית שלך" אמרתי לו מקווה לא לצאת מטומטם, "אווו, אתה דואג?" הוא שאל וצחקק, "אהה-" באתי לענות אבל הוא קטע אותי, "אל תדאג לא קרה כלום, ג'ימין פשוט חזר הביתה היום" הוא אמר וקם מהרצפה, "אוקיי, זה מסביר הרבה" אמרתי, "רגע, אבל אם אתה כבר יוצא לטיול, אני יקח גם את טאן, לא הוצאתי אותו היום" הוא אמר והנהנתי, "אני יצטרך לחכות הרבה זמן?" שאלתי אותו, "בשביל מה?" הוא שאל והסתכלתי עליו במבט שואל, "אתה לא נראה בדיוק במצב לצאת" אמרתי והצבעתי על הבגדים שלו, הוא לבש מכנס פיג'מה שחור ארוך, עם חולצה קצרה אפורה, "למה, מה הבעיה בזה?", הוא שאל, "אין בעיה, אם אתה אוהב, אני מניח שאפשר ללכת" אמרתי בחצי חיוך.
הוא כל-כך שונה, כמו שאמרתי אתמול, הוא לא מנסה להרשים אף אחד סביבו, וזה בעצם מה שמרשים בו.

זהו להיום מקווה שנהנתם
ואגב נולדה לי היום אחיינית סתם רציתי לומר אל תתייחסו יותר מידי😃
פרק הבא יעלה ביום שני האב א גוד דיי😃🫶🩵