If You Want You Can - Taekook *גמור*

"אוהב"

נ.מ ג'ונגקוק:
"ה-היי כולם, אני אח של ג'ונגקו-, זאת אומרת, אתם יודעים את זה למה אני צריך להסביר?, אבל בכל זאת נחמד להציג את עצמי אז בואו שניה תתנו לי", אחי אמר אחרי שנכנס הביתה ופגש בכל המבטים המאשימים של השאר.
"אז היי, אני אח של ג'ונגקוק, קוראים לי ג'ונגהון, אני בן עשרים ושש וגר ממש לידכם", הוא סיים להציג את עצמו בחיוך רחב.

"בוא לפה יחתיכת-"
"ג'ין אני יכול ללכת לקנות לי משהו?", ג'ימין שלהפתעתי הבין את הסיטואציה, עצר את ג'ין מלתפוס את ג'ונגהון בשיערות ולמשוך אותו החוצה.
"מה אתה צריך?", ג'ין שאל בחוסר סבלנות, "אממ, לא יודע, אני ידע כשאני יגיע לחנות", ג'ימין אמר, מנסה להוציא מג'ין כמה שיותר מהר את הכסף ולגרום לו להסחת דעת קלה, "טוב, תיקח מהארנק שלי, הוא על השולחן במטבח", ג'ין אמר בייאוש והפנה את מבטו בחזרה אל ג'ונגהון, "אני נשבע לך-"
"יש לי הסבר", ג'ונגהון קטע אותו כשהוא מרים את ידיו בניסיון לגונן על עצמו.
"שום הסבר יחתיכת מפגר, בוא לפה!!", ג'ין צעק והתחיל להתקדם לכיוון ג'ונגהון בעצבים, "לאלאלא, אני ידעתי שזה יקרה, יונג!!", הוא צעק ליונגי בתקווה שיעזור לו, "תגידו זה קטע של אחים לקצר שמות לאנשים?", יונגי שאל בבלבול, "אוקיי, מין יונגי הנכבד, התואיל בטובך לבוא לעזור לי ל- אההה!!", ג'ונגהון נקטע כשג'ין תפס אותו מהשיער ומשך אותו לכיוון הדלת, "אתה עכשיו עף החוצה", ג'ין הודיע בתקיפות ופתח את הדלת, "ג'ין תעזוב אותו", אמרתי לו בייאוש מעורבב בצחקוק קליל, "לעזוב אותו??, למה לי?", הוא שאל תוך כדי שהוא נאבק עם הידיים של ג'ונגהון שמנסה להשתחרר מהאחיזה, 'הבלתי ניתנת לניצוח של ג'ין', "כי עוד רגע לא ישאר לו שיער", עניתי לו והסתכלתי עליו בציפייה, "טוב טוב, משוחרר", ג'ין אמר ושיחרר את אחיזתו מהשיער של ג'ונגהון, "אחח, אני נשבע שהולך לצאת לי חצי מהשיער ביחד עם הקרקפת", ג'ונגהון אמר ושיפשף את ראשו בכאב, "יש לך מזל שיש לך ראש", ג'ין התגרה בו, "סתום חתיכ-"
"ג'ונגהון וג'ין סתמו!", טאהיונג לפתע צעק מהסלון, והינה הילד שאני מכיר, תכירו גם אתם, טאהיונג עצבני, כולם, כולם, טאהיונג עצבני.

"מה קרה?", שאלתי את טאהיונג תוך כדי שאני מתיישב לידו, "שום דבר", טאהיונג ענה במבט עצבני ופוזל לכיוון של ג'ימין, "מה הפעם?", שאלתי עכשיו את ג'ימין, "כלום", ג'ימין ענה, מה נסגר איתם?, "יש לכם קטע להיות עצבניים ואז להגיד לכולם מסביבכם שלא קרה כלום?", שאלתי והם המשיכו לשתוק, "בחיי אתם יותר גרועים מנשים", אמרתי בייאוש ושקעתי בתוך הספה, "תגיד לו!, הוא זה שלקח לי את השלט של הגיימינג!", ג'ימין לפתע צעק בעצבים, "בגלל שאתה תקוע בו כל היום!!", טאהיונג צעק עליו בחזרה, והינה זה מתחיל, אין לי כח למריבות שלהם כבר, כמו זוג נשוי לפני פרידה.
"טאהיונג מה דעתך על הגבלה במקום לקחת?", שאלתי את טאהיונג בניסיון להשתיק את הצרחות שלהם, ג'ונגהון בהחלט יקבל טראומה אם זה ידרדר, "מה הגבלה?, הבן אדם יחביא את השלט ולא יתן לי לקחת אותו", טאהיונג ענה, מנסה להסביר עד כמה הוא מתוסכל, "אז פשוט תתן לו, הוא לא ילד קטן ומותר לו", עניתי מרוכז חצי במה שאני מוציא מהפה וחצי בטלויזיה, "אתה סותר אותי עכשיו?", הוא שאל בטון פגוע, "לא, אני אומר את דעתי, אם הוא רוצה להיות דבוק כל היום למסך אז שיהיה, הוא ילמד בסוף", אמרתי בפשטות, טאהיונג היה בשקט לכמה רגעים, חשב על מה שאמרתי, "טוב קח", הוא אמר לפתע והחזיר לג'ימין שלקח בעצבים את השלט ועלה לחדר שלו, "אל תדאג הוא יבין בסופו של דבר שזה לא טוב", אמרתי לטאהיונג ושמתי את ראשי על החזה שלו, ממשיך לצפות בטלויזיה.

נ.מ טאהיונג:
"אז אתה טאהיונג, וואו, גדלת", ג'ונגהון אמר והסתכל עליי בחיוך, יש לו קטע קריפי עם החיוך הזה, אני מרגיש שאני מדבר לרגע עם ג'ונגקוק וזה לא כייף לי, "אנשים גודלים בחיים, אתה יודע", אמרתי מנסה להתחמק מהחיוך שלו, "לא כולם, קח לדוגמה את הוסוק", הוא אמר והחווה בידו לכיוון הוסוק, "היייי", הוסוק החזיר בהפגנתיות, "אתה רואה?, הוא עדיין מגיב לכל דבר שטותי שאני אומר עליו", הוא ענה והסתכל על הוסוק במבט מתנשא, אני מתחיל לחבב אותו בניגוד למה שאמרתי לפני כמה דקות, "אתה מחפש בכוח לעצבן אותי?", הוסוק שאל בהרמת גבה, "אני לא מנסה, אני מצליח", הוא ענה לו בחיוך, "טוב דיי, אני הולך לבדוק מה עם ג'ימין" הוסוק אמר בייאוש וקם מהכיסא, "יונגי הלך כבר לא?", נאמג'ון אמר לפתע והרים את הראש מהספר שהיה דבוק אליו כל היום, "יו אתה חי!", ג'ונגהון לפתע קפץ בהתלהבות, "לא אני מת", נאמג'ון ענה לו בגלגול עיניים, "ו.., עדיין אותו הומור שחור, שמח לראות שלא השתנת", ג'ונגהון החזיר לו בחיוך מלא וחזר לשבת בכיסא שלו, "שמח לראות שגם אתה נשארת אותו קרציה", נאמג'ון החזיר לו גם הוא בחיוך, "היייי, מה זה היה?", ג'ונגהון דרש בהפגנתיות ניכרת, "עובדה?", נאמג'ון חצי אמר חצי שאל, "פחח, היית מת", ג'ונגהון ענה וזרק את גבו על הכיסא.
"אתם רוצים משהו לאכול?", שאלתי מנסה להעביר נושא, "אתה יודע להכין לחמניות באן?", ג'ונגהון שאל אותי בעיניים מלאות ציפייה, "לא", עניתי וירד לו החיוך, "תזמין", ג'ונגקוק ענה והביא לו את האשראי שלו, "אהייי, אם אני מזמין אז אני משלם", הוא אמר והוציא את האשראי שלו, הוא קם מהכיסא והלך לכיוון המרפסת להזמין לכולם.

"איך אח שלי?", ג'ונגקוק התיישב לידי בזמן שג'ין הלך לבדוק מה עם יונגי הוסוק וג'ימין, ונאמג'ון עדיין היה שקוע בספר.
"אני חושב שאני מחבב אותו", אמרתי בחיוך וג'ונגקוק הסתכל עליי בהפתעה, "אתה מה?", הוא שאל כדי להיות בטוח, "לא!, לא התכוונתי לזה ככה, התכוונתי שהוא אדם ממש נחמד", אמרתי בצחקוק קל, "אתה היחיד שאני מחבב", אמרתי מנסה לפצות אותו, וגם כי זאת האמת, "אוהב", הוא תיקן אותי והניח נשיקה על שפתיי, חייכתי מעט לתוך שפתיו כשהוא הוזיז אותם באיטיות על שלי, הוא ניתק את הנשיקה והרגשתי שאני מסתכל עליו במבט מאוהב, סליחה, הסתכלתי עליו במבט מאוהב.
"אוהב", חזרתי אחריו בחיוך קל, הוא רכן שוב לפניי וחיכך את אפו בשלי בחיבה, הוא הניח שוב נשיקה קצרה על שפתיי והסתכל עליי, ראיתי בעיניים שלו חיבה, ראיתי בעיניים שלו מישהו שאוהב אותי כמו שאף אחד אחר לא.

אני לא בוכה, נכנס לי טאהקוק לעין🙂
אניוואי, סליחה על האיחור היה לי שבוע קצת עמוס בגלל החזרה ללימודים וכל זה, פרק הבא יעלה כרגיל ביום שני, לאב יו סו מאצ'🫶