If You Want You Can - Taekook *גמור*

אני מרמה את הוסוק במחשקי מחשב

נ.מ טאהיונג:
"מ-מה?", הסתובבתי אחורה וראיתי את ג'ונגקוק עומד ליד המיטה שלי, "מ-מתי נכנסת?", שאלתי אותו מנסה להרגיע את הבכי, "לפני כמה דקות", הוא אמר, משדר אווירה מרגיעה ממבטו, "ל-למה אתה מתכוון?", שאלתי אותו מנסה עדיין להרגיע את עצמי, "אתה לא זוכר כמה פעמים מתוך מה שהם עשו הם הפסיקו?, אתה לא זוכר כמה פעמים הם רק זרקו לך מבט והלכו?, אתה לא זוכר את הכמות פעמים שצעקתי עליהם?", הוא אמר ברצף ופלט ציחקוק מיואש, "טאהיונג אתה מצחיק אותי", הוא אמר בחיוך עצוב, "אני לא הייתי שם?", הוא שאל שוב, "טאהיונג הייתי שם בכל רגע ורגע, אני מצטער אם לא הרגשת או שמת לב לזה, אבל הייתי שם", הוא סיים והסתכל עליי במבט מלא תקווה.
באותו רגע התחילו להציף אותי רגשות אשם, לא ידעתי מה להגיד לו, מאיפה להתחיל, איך להתנצל, התחלתי להרגיש עוד יותר מתוסכל ממה שאני, ממה אבל?, מהחודש האחרון?, ממה שג'ונגקוק עכשיו אמר לי?, ממה שג'ימין עובר?, ממה אני כל-כך מתוסכל?.
הרגשתי את ג'ונגקוק מתיישב לידי במיטה ולוקח את פני בשתי ידיו, הוא ניגב עם האגודל שלו את הדמעות שלי, "טאהיונג אני מצטער", הוא אמר וראיתי שגם הוא התחיל להזיל דמעות, "אני מצטער שהייתי כל-כך מטומטם, אני מצטער שלא באתי אליהם פנים מול פנים לידך וסילקתי אותם, אני מצטער שלא הייתי שם כשהיית צריך אותי, אבל.., טאהיונג..., בבקשה, רק הפעם.., תסלח לי?", הוא סיים והסתכל עליי כשגם הוא בוכה, הלב שלי רצה להגיד, כן, אבל המוח שלי סירב, הרגשתי שזה לא נכון כרגע, הרגשתי שאני צריך לחשוב על זה, הייתי עייף, הייתי מתוסכל, כל מה שרציתי זה לקבור את הראש שלי בכרית ולחלום חלומות ורודים, אבל החיים הם דבר מתיש, נכון?.
"א-אני צריך לחשוב על זה ג'ונגקוק, אני לא יודע", אמרתי לו, "אתה יכול לחשוב עד מתי שתרצה, אני ימשיך לחכות", הוא אמר והנהנתי, "אני יכול רק לבקש בקשה קטנה?", הוא שאל והסתכלתי עליו, מחכה שיגיד כבר, "אני יכול לחזר אחרייך?", הוא שאל ופערתי עיניים בתדהמה, "כאילו לא עשית את זה עד עכשיו", לחשתי חצי לעצמי חצי אליו, "אני יודע, אבל אני רוצה את הרשות שלך", הוא אמר עם חיוך קל, "תעשה מה שאתה רוצה, גם אם אני יגיד לא אתה תעשה את זה", אמרתי וקברתי את ראשי בחזרה בכרית, מנסה לעצום עיניים, "תודה טאהיונגי, לילה טוב", הוא אמר ובא לקום, "עכשיו צהריים", פלטתי ביאוש, "אני בכל זאת אבחר מה להגיד", הוא אמר שוב וקם מהמיטה, נאנחתי אנחת יאוש ושמעתי את הדלת של החדר נסגרת.

"ג'ימין?", דפקתי על הדלת של ג'ימין, בכל זאת צריך לבדוק מה איתו, "מה חייזר?", שמעתי אותו מעבר לדלת, הוא נשמע הרבה יותר טוב, ליתר דיוק, הוא חזר לעצמו סופית, "אחד, דיי לקרוא לי חייזר, שתיים, אתה הולך לאן שהוא?", שאלתי אותו, "לא, אתה רוצה ללכת לקניון?", הוא שאל, "עם מי נלך?", שאלתי אותו, "ג'ונגקוק, ג'ין, הוסוק, נאמ-",
"הבנתי הבנתי, אני יגיד לג'ונגקוק לקרוא להם", קטעתי את ג'ימין והלכתי לכיוון הסלון, אך במחשבה שניה שמתי לב שהוא נמנע מלהגיד את השם של יונגי.

"אז?", יונגי שאל, "נוסעים?", הוא שאל שוב והסתכל עליי ועל ג'ימין, הסתכלתי על ג'ימין וראיתי את המבט המתחמק שלו מיונגי, מה בדיוק קרה ביניהם?, "אני מניח", ג'ימין אמר מנסה כמה שיותר לא להסתכל עליו.

"יווו, קניון!!", הוסוק צעק, עדיין לא הבנתי מה הסיפור של הבחור הזה, "הוסוק תסתום, אתה במקום ציבורי", הבחור הגברי העונה לשם נאמג'ון, אמר להוסוק, "כאילו שזה מעניין אותי", הוסוק אמר והמשיך לחפש בגדים באלגנטיות, כאילו הוא לא צעק לפני שניה.
"תגיד ג'ין?", שמעתי את ג'ימין מאחורי, "כן", ג'ין ענה לו, "העולם שטוח או עגול?", הוא חד משמעית חזר לעצמו, "מה?", ג'ין לא יודע במה הוא הסתבך, "העולם שטוח או עגול?", אם מישהו לא יפסיק אותו עכשיו זה יכול להמשיך עד אמצע הלילה, "אני חושב שעגול", בשביל מה אתה עונה לו?, אין לך צל של מושג לאן אתה נכנס, "ואם אני יגיד שהוא שטוח?", אוי בחיי אני פשוט אפרוש לי לחפש כמה בגדים.

"טאה?", שמעתי מישהו לוחש לי באוזן וקפצתי בבהלה, "תגיד אתה עשית תואר בזה?", שאלתי את ג'ונגקוק בעצבים, "במה?", הוא שאל בתמימות, "בלהבהיל אותי", אמרתי עדיין באותה נימה עצבנית, "אה, אולי", הוא אמר ועקף אותי, מתעלם לגמרי מהעצבים שלי, "ג'ונגקוק אני נשבע ש-",
"שמה?", הוא קטע אותי עם מבט מתגרה, "אההה, בחיי, לך מפה", אמרתי מיואש וחזרתי לחפש בגדים.

"טאהיונג?, נכון?, טאהיונג?, אני לא טועה, זה טאה-",
"כן, זה טאהיונג", קטעתי את הוסוק שניסה להבין את השם שלי בלי לתת לי להגיד אותו, "אוו מגניב, אז טאהיונג", הוא אמר, "כן", עניתי לו, "יש לך משחקי מחשב?", הוסוק שאל והתיישב לידי בספה, "תוציא את השלטים מהארונית שם בצד, אני הולך לכסח אותך", אמרתי לו בנימה רגועה, אך עוקצנית, "אוהו, מר מתנשא שלנו, נראה אותך מתחרה עם אלוף אוניברסיטה לשעבר", הוא אמר במבט גאה, "נראה אותך מתחרה עם אלוף משפחת קים העכשווי", החזרתי לו ולקחתי את השלט.
אני רק אומר את זה עכשיו, לנצח את אבא שלי או את אחותי במשחקי מחשב, זה הדבר הכי קשה שיצא לכם אי פעם לעשות, הם לא רואים בעיניים, חד משמעית, ואני ניצחתי אותם כל אחד ברצף שלוש משחקים, כך בעצם הוכתרתי לאלוף הבית, אוי זה היה טקס מדהים.

"זה לא פייר!!", הוסוק זרק את השלט על הצד של הספה, "אתה רימית", הוא אמר בעצבים, "ככה זה משחקים הוסוק", אמרתי לו, "אם עדיין לא הבנת שבשביל לנצח צריך לרמות, זה אומר שעדיין לא למדת לשחק", הוספתי ולקחתי לג'ונגקוק את האבטיח שהיה לו ביד, "היי", ג'ונגקוק אמר בהפתעה, "סליחה, תיקח לעצמך חדש, אין לי כח להתכופף", אמרתי לו והמשכתי לדבר עם הוסוק, "לא זה לא מה שהתכוונתי", הוא אמר, "מה?", השבתי לו, הוא נשען קרוב לאוזן שלי כדי ללחוש משהו, "התכוונתי לזה שלקחת את האבטיח שנגסתי בו", הוא אמר בשקט והרגשתי את הלחיים שלי מאדימות,
"מה דעתכם שנראה סרט?", שאלתי את כולם בניסיון להתעלם ממה שקרה עכשיו, "כן", כולם ענו ביחד, בזווית העין ראיתי את ג'ונגקוק מסתכל עליי ומחייך, בחיי, אני עוד יתנקם בו.

סו היי, סליחה שהפרק עלה מאוחר, בני דודים שלי הגיעו מחו"ל ונסעתי לבקר אותם.

מקווה שנהנתם🫶, פרק הבא יעלה ביום ראשון, אלא אם כן תיהיה לי כריזה נוספת😃🫶🩵