If You Want You Can - Taekook *גמור*

אמור זה שם של דג

נ.מ ג'ונגקוק:
"ג'ימין חזר סופית הביתה?", שאלתי את טאהיונג שדילג יחד עם טאן, מנסה להמריץ אותו, "נראה לך?, פחח, הוא חוזר עוד שעתיים בערך, הוא הלך להביא לעצמו בגדים כי אני לא מסכים לו לקחת לי" הוא אמר והאיט את הקצב הליכה, "אז אני מבין שאני הולך לסבול עוד הרבה זמן" אמרתי ונאנחתי מיאוש, עד שיש שקט אחרי שבועיים של רעש, זה לא להרבה זמן.
התחלנו ללכת לכיוון הבית ואז שמענו מאחורינו צפירה, טאהיונג נבהל ומתוך רפלקס הוא קפץ עלי, נתלה עם הרגליים שלו על המותניים שלי, למען האמת, אני לא יודע ממה הלב שלי קפץ, מהצפירה של המכונית, או מזה שטאהיונג נתלה עליי, "היי בהמות!, צריכים טרמפ?", הנהג של המכונית הוציא את הראש, וכמו שהייתה לי הרגשה, ג'ימין, הוא לא אמור לחזור עוד שעתיים בערך?, "טוב אני מניח שאתם מסתדרים" הוא אמר, קרץ, והמשיך ליסוע.
"אממ טאהיונג?" אמרתי לטאהיונג שעדיין היה בשוק, הוא הסתובב אלי בתנועת ראש חדה והסתכל על הסיטואציה, הסתכלנו אחד על השני לכמה שניות ואז הוא ירד ממני במהירות, "ס-סליחה, ז-זה היה מרפלקס", הוא אמר וראיתי קצת סומק על הפנים שלו, "הכל בסדר" אמרתי וציחקקתי קצת, "ילד מטומטם" הוא אמר והתקדם עם טאן, "אני או ג'ימין?" רצתי קצת כדי להיות לידו, "מי נראה לך?" הוא שאל, "ג'ימין?" שאלתי אותו, "בהחלט" הוא אמר, "הוא לא אמור לחזור עוד איזה שעתיים?" שאלתי אותו, "אמור זה שם של דג", הוא אמר בעצבים והלך מהר, בזמן שאני מנסה להדביק את הקצב שלו.

נ.מ טאהיונג:
ילד מטורלל, גם חוזר מוקדם יותר, גם גורם לי להיכנס לסיטואציה מביכה, וגם מתנחל לי בבית כאילו זה הבית שלו, אם הוא לא מקבל כאפה היום אני שניצל.
"טאהיונג אתה יכול להאט?", שמעתי את ג'ונגקוק מאחורי, אני לא מסוגל להסתכל עליו עכשיו אחרי מה שקרה, למה הילד הדביל הזה היה חייב לצפור?, ולמה אני לוקח את זה כל-כך קשה לעזאזל אוף, נעצרתי במקום וג'ונגקוק הגיע ונעצר לידי, "למה עצרת?" הוא שאל, "כי מאוד משעמם לי בחיים, חיכיתי לך נו מה?" אמרתי לו בעצבים, "אוקיי, סליחה" ג'ונגקוק אמר והרגשתי רע שאני מוציא עליו את העצבים.

נכנסתי הביתה והדבר הראשון שעשיתי זה ללכת לג'ימין, לתפוס אותו מהאוזן, ולהוציא אותו מהבית, "אבל מה עשיתי??" הוא צעק כשהוא עומד מחוץ לדלת הנעולה, "הרבה דברים!" צעקתי לו בחזרה והלכתי לשבת בספה, "ג'ונגקוק, אני יכול להיות אצלך בינתיים?" שמעתי את ג'ימין אומר מבחוץ, "כן בטח תכנס" שמעתי את ג'ונגקוק עונה לו, לעזאזל הם עושים עליי עכשיו חרם?, ג'ימין הוא זה שצריך להחרים, החלטתי להתעלם ולהיכנס למקלחת.

נ.מ ג'ימין:
נכנסתי לבית של ג'ונגקוק חייב להודות שיש לו וויב רצח, "תגיד מה יש לטאהיונג?" שאלתי את ג'ונגקוק, בכנות שאני לא יודע מה נסגר איתו, "לא ממש הבנתי בעצמי, מאז שצפרת לנו והוא נבהל, הוא פשוט עצבני", ג'ונגקוק אמר, רגע רגע, אני מכיר את טאהיונג, הוא לא יתעצבן בגלל כזה דבר, אולי זה בגלל.., "תגיד הוא התעצבן ישר אחרי שהלכתי?" שאלתי אותו, "פחות או יותר" הוא אמר, "אני זוכר שהוא קפץ עליך, הוא התעצבן לפני שהוא ירד ממך?, או אחרי?" שאלתי אותו שוב, "לאן אתה חותר?" ג'ונגקוק אמר, והרים את המבט שלו מהשלט של הטלוויזיה, "אני מנסה לבדוק משהו תזרום איתי רגע" אמרתי, "הוא התעצבן קצת אחרי שהוא ירד ממני" הוא אמר, ידעתי, טאהיונג מנסתם הרגיש מוזר ובגלל זה הוא התעצבן, עכשיו יהיה לפחות חודש של הכחשה מצד טאהיונג, "הגעת למסקנה כלשהיא?", ג'ונגקוק שאל, אבל עם כמה שאני חסר טאקט, אני אתן לטאהיונג להגיד את זה, "לא ממש, אבל אולי עוד מעט אני יגיע" אמרתי לג'ונגקוק, והוא גלגל עיניים, למה לכולם יש קטע לגלגל עיניים לידי?.

נ.מ טאהיונג:
יצאתי מהמקלחת מנסה להתרכז בלחפש לעצמי בגדים, אבל חוסר ההצלחה מייאש אותי, כל רגע עולה לי הפרצוף של ג'ונגקוק שתי סנטימטר ממני, למה?, למה הוא היה חייב לצפור?, מספיק אני מובך כל פעם מהשכן הזה, אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש ממש מובך לידו, למען האמת הוא קצת מוכר לי, אבל אני לא זוכר מאיפה.

הכנתי ארוחת צהריים והלכתי לקרוא לג'ימין, בכל זאת אני לא יכול להרעיב אותו, הוא אחרי זה יתנקם בי כל חיי, הלכתי לבית של ג'ונגקוק ודפקתי בדלת, "כנס טאהיונג, כולם יודעים שזה האגו שלך", שמעתי את ג'ימין, בחיי, הילד הזה עוד שניה מת בידיים שלי, פתחתי את הדלת רואה את שתיהם על הספה עם חטיפים מול הטלוויזיה, "אחד זה לא האגו שלי, שתיים הכנתי אוכל אתה יכול ללכת לקחת", אמרתי לו במבט מיואש, "באמת?, מתי הספקת להכין?", ג'ימין שאל במבט מופתע, "בזמן שאתה יושב מול הטלוויזיה וטוחן חטיפים", עניתי לו בא להסתובב לכיוון הדלת של הבית שלי, בכל זאת זה שתי פסיעות וחצי, "רגע, ג'ונגקוק יכול גם לבוא?" ג'ימין שאל, אלוהים, למה דווקא עכשיו?, "ג'ימין" שמעתי את ג'ונגקוק לוחש לו בעצבים, מבין אותו לגמרי, "מה?, אתה לא רוצה לאכול?, טאהיונג מבשל דווקא ממש טעים", ג'ימין אמר וקם מהספה, "תחנק" אמרתי לו כשהוא עבר בריצה לידי, "אם אתה רוצה לבוא אתה יכול, אני לא אמנע ממך" אמרתי לג'ונגקוק ונשארתי לעמוד מחכה לתשובה, "אוקיי, אם ככה אני מעדיף להעסיק את השיעמום המחריד שלי בחוסר טאקט של ג'ימין", הוא אמר וקם, "מסכים עם כל מילה שלך", אמרתי לו וסגרתי את הדלת אחרי שנינו.

מקווה שנהנתם מהפרק😃🫶
אם יש הערות או הארות אשמח לשמוע🩵
פרק הבא יעלה כרגיל ביום שני