If You Want You Can - Taekook *גמור*

אדון רווק

נ.מ כללית:
"מה איתו?".
"הוא..".
"הוא מה?".
"הוא חזר".

"הוא חזר".
המשפט הלך והדהד בראשו של ג'ונגקוק כשהוא הולך בלי לשים לב מה קורה מסביבו, הכל היה מעורפל, האנשים נשמעו לו כמו בתוך המים, המכוניות נשמעו לו כמו רעש עמום ולא מוסבר, הכל היה לו מסוחרר.
הוא פנה שמאלה, ואז ימינה, ואז שוב שמאלה, הוא הסתובב בחזרה.
הכל הציף אותו.
התאונה, העזיבה, ההתמודדות, החרדות, הבדידות.
הכל רץ לו בראש כמו סרט בלתי נשלט.
סרט שאתה מנסה לעצור, אבל יש מישהו שמפעיל אותו כל פעם מחדש ומכריח אותך לצפות בו.

הוא נכנס לבית וטרק את הדלת מבלי לשים לב.
הוא הסתובב בין החדרים וניסה לתרגל את הנשימות שג'ין היה מתרגל איתו בכל פעם שקיבל התקף, הוא ניסה שיטות שלמד בעצמו, הוא ספר חפצים, הוא לקח שוב נשימות, הוא שטף פנים.
הוא ניסה לצאת מזה.

דלת הבית של ג'ונגקוק נפתחה שוב ונסגרה מיד אחרי.
ג'ונגקוק עמד מעל הכיור שבשירותים בראש כפוף, ידיו נשענו בחוזקה על צידי השיש הלבן, כאילו מנסה להחזיק משהו שחשוב לו.
משהו שהוא איבד..
"ג'ונגקוק!", ג'ונגקוק שמע מישהו מאחוריו, הקול מאחוריו נשמע לחוץ, הוא נשמע.., דואג?.
"ג'ונגקוק!", הוא שמע שוב את אותו קול, הקול היה לו מוכר בין כל הרעשים בראש שלו, הוא היה חזק וברור, הוא היה מנחם, הוא היה דואג, הוא היה.., אוהב.

ג'ונגקוק הסתובב אחורה וראה במטושטש דמות, בעלת שיער כהה, היא הייתה טיפה מתחת לגובה עיניו, העיניים היו נראות חומות.
הדמות נפנפה לו הלוך ושוב מעל העיניים, הוא הרגיש שהדמות מנערת אותו.
לפתע הכל התחיל להתכהות, לאט לאט, הכל הפך שחור.

נ.מ טאהיונג:
"הוו, בחיי, זה היה כל-כך מפחיד", אמרתי בפליטת אנחה, "מה בדיוק קרה שם?", הוסוק שאל והתיישב עם רטיות בידיו.
הוא הניח אותם בעדינות על מצחו של ג'ונגקוק, וספג את כל הזיעה שנותרה על גופו מהלחץ.
"לא יודע, זה היה נראה כאילו הוא ער ולא ער, כאילו הוא מקשיב ולא מקשיב, הוא היה נראה פתאום...", עצרתי לרגע וחשבתי שוב על הסיטואציה.
"הוא היה נראה פתאום?..", הוסוק ניסה להמשיך אותי, "הוא היה נראה פתאום כל-כך קטן, כל-כך חסר ישע, הוא היה נראה שהוא צריך מישהו שיגן עליו", סיימתי כשאני בוהה בקיר ממולי ומשחזר שוב את הסיטואציה.
"הוא פשוט התעלף לי בידיים", אמרתי והעברתי את ידי בשיערות ראשו של ג'ונגקוק, "הוא כנראה היה נורא מופתע, זה בכל זאת לא הפתעה כל-כך נעימה", הוסוק אמר בחיוך קלוש וסחט את המגבת על מנת לספוג בה מים נקיים יותר.
"הוא לפחות אמר לכם איפה הוא גר האח הזה?", שאלתי בדאגה וכעס בו זמנית, "קוראים לו ג'ונגהון דבר ראשון, ודבר שני כן, הוא אמר לנו איפה", הוסוק אמר והניח את ידו על מצחו של ג'ונגקוק, הוא פלט אנחה מודאגת, "החום שלו לא יורד", הוא אמר והניח שוב רטיה על מצחו, "חכה קצת, רק הנחת את הרטיות", אמרתי מנסה להרגיע אותו, ובעיקר את עצמי.
"הוא יהיה בסדר אל תדאג", הוסוק פנה אליי בחיוך מנחם, והמשיך לטפל בג'ונגקוק בעדינות.