חוב מלוכלך

פרק 6

הרגשתי את היובש שעל לחיי ישר כשהתעוררתי. מרוב הבכי ששטף את פניי לפני השינה, אני בטוחה שהפרצוף שלי נפוח יותר מהשמלות שלי. יהיה לי קשה להתארגן הבוקר.
אני מהמהמת לעצמי בקול רם, נמעכת יותר חזק לתוך משהו חם, קשיח ומחוספס בניסיון להישאר מתחת ענני השינה המתוקים. רגליי עוטפות את השמיכות הכבדות בנינוחות וידיי מכורבלות ליד בטני.
אני מרגישה כאילו אני בחלקת האלוהים שלי, במקום שליו... ואז אני נזכרת ברוע שמחכה לי מחוץ לחדר.
אני אשתו של השד הגדול מכל השדים והטרולים, דיאבלו סטונהאם.
אני טיאנה סטונהאם.
איכס.
ידעתי שכולם מחכים לי בחוץ כדי לשמוע אותי מספרת בהתלהבות על אמש, אבל לא היה לי דבר לומר. רציתי רק לבכות ולהתחבא. שנאתי את כל ההעמדות פנים האלו.
"את מתכוונת להתעורר מתישהו?" קול צרוד וגברי נשמע, חודר לקורי השינה הרכים שלי.
אני ממלמלת ומכווצת את גבותיי, "שששש... גם אלוהים לא יפריע-" פיהוק גדול, "לשינה שלי."
אולי אני מתחילה להזות קולות גברים כדי לחפות על העובדה המוחלטת והמגוחכת שאני אשאר בתולה לנצח. הכי עצוב הוא שאני מקווה להישאר בתולה לנצח. דיאבלו לא יציע לי אהבה וקרבה ולכן המשתמע היחידי הוא להפנים שאין לי לאן לברוח. הוא סוגר על חיי.
"טיאנה, כדאי שתתעוררי... לפני שאני זורק אותך על הסוס שלך ומעיף אותך ככה לתושבים." קול עמוק לוחש באוזני, וחזה קשוח וחמים נצמד לחזי החשוף. "הם ישמחו לראות אותך עירומה."
"מה-" אני מזדעזעת לרגע, ועיניי נפערות. אני עוד חולמת-
דמותו של דיאבלו הרוכן מעל גופי גורם לכל שרירי להתכווץ ולליבי לצאת ממקומו.
"הצילו!!!" אני צורחת בבהלה ומרימה את ידי, מדביקה לו סטירה חזקה. אני חושבת שזו הייתה מכה חזקה כי היד שלי כואבת.
הוא לא נראה כל-כך כאוב או מופתע ממני. הוא הבין שאת משוגעת כבר, טיאנה, כי את מטורללת על כל הראש.
ראשו בקושי זז מהמכה שלי ועיניו הירוקות ננעצות בעיניי, רמז לגיחוך עולה בזווית שפתיו. "את חלשה מידי בשביל להכות אותי, טיאנה." מצקצק בלשונו ותופס את ירכי בכף ידו, מתחת לשמיכה, לופת את עורי בכוח.
עיניי כמעט מתגלגלות לאחור מהתחושה החמימה של כף ידו.
"אולי כדאי שתתרחקי ממפלצות ולא תמזמזי אותי כל הלילה." עכשיו הוא רשמית מחייך. גומותיו קורנות כמו שמש ואש ניצתת בעיניו.
מזמזתי אותו כל הלילה?!
אין מצב. הוא משקר כדי להטעות אותי, לגרום לי להתבייש ולאבד ביטחון עצמי מולו.
טיפש!
אני נחנקת. להחליף נושא, עכשיו!
"ל-לא עשיתי שום דבר כזה... מה אתה עושה כאן?" אני נועצת בו מבט מרוגז, "היית אמור לישון במקום אחר, חשבתי שאתה כועס עליי."
אפו מתחכך באפי, "אני לא המאהב שלך, ובטח לא כלבלב שישן במיטה אחרת כשאשתו אומרת לו."
הלוואי שהיית כלבלב, אולי היינו מסתדרים.
"לא אמרתי שאתה כלבלב." אני מנסה לדחוף אותו מעליי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי, הוא כבד מידי. ידיי שעל חזו ננעלות על כתפיו הרחבות. "אולי תרד ממני כבר?" נבלה!
הוא מניד בראשו ודחוף את אגנו לאגני. זקפתו קשה וברורה.
אני נועלת עליו את רגליי מתוך רפלקס, שרירי דרוכים בפחד. הוא הולך לשכב איתי עכשיו? אני עדיין לא רוצה, אני לא מוכנה...
החששות חונקות אותי.
"תירגעי," הוא נושם עמוק ומנסה להכיל את הסירוב הברור של גופי אליו. "אני לא אגע בך, נסיכה מפונקת. אבל אני חייב להשאיר כמה סימנים. כדי שיחשבו שזיינתי אותך." נוהם בצרידות.
אני מאבדת את הראש מהמילים אבל לא מספיקה להגיב לפני שראשו יורד לצווארי כמו עוף דורסת ומפחידה –
מגע שפתיו הרטובות גורם לי לנשוף ברעד ולהרים ידיים אל ראשו. כל ליקוק על צווארי המתוח וכל נשיפה לוהטת גורמת לי להתמוסס למזרון ולאבד כל קשר להגיון הבריא. הוא מנשק את נקודת הדופק שלי, מעביר את לשונו למעלה ולמטה בעדינות והתחשבות. אגנו נע קדימה בתנועה מייסרת, והזקפה שלו מתחככת באיברי הרטוב.
עקצוץ של התכווצות נעימה כמו של אתמול בלילה גורם לי לוותר על המלחמה ולהתמסר לו.
"אמממ..." אני ממלמלת, חושפת את צווארי יותר ומחדירה את אצבעותיי לשיערו.
הוא נוהם ודוחף את אגנו חזק יותר בתגובה לאנחות שלי, מתחכך עליי בעזרת אגנו ושריריו ונושך את צווארי בלהיטות. לשונו כה חמה ונשימתו על עורי גורמת לי להתפתל תחתיו.
"אההה...." אני גונחת בחוסר שליטה ועוצמת עיניים בעונג. "דיאבלו..."
"שששש... את מפריעה לי." כף ידו ננעלת על שפתיי וסותמת לי את הפה. התחושות של גופו על גופי משגעות אותי ואני לא מצליחה לעצור את תגובת גופי אליו.
"אמממ..." אני מזעיפה פנים מתחת לכף ידו, אך הוא מרים את ידו השנייה וחופן את השד החשוף שלי. גופי רועד מעונג.
"כשאת לובשת עוד שמלה מכוערת, תדאגי שהיא תחשוף את הסימנים האלה." לוחש באוזני ואז מעיף את השמיכה משנינו, ככה – כשאני עירומה, סמוקה וכנראה ממש מגורה, עם תחתון לבן ושדיים חשופים וזקורים.
"מה אתה עושה? תחזור-" אני מתנשפת ונועלת את ציפורניי חזק בשרירי זרועותיו. הוא קם למרות אחזתי, מפנה לי את גבו השרירי והחשוף, את התחת המוצק בבוקסר ואת רגליו השריריות והלא נגמרות.
שאלוהים יעזור לי לרצוח אותו, הוא לוהט מידי לעולם הזה.
"תתכסי, עוד מעט כל הזקנות יבקרו אותנו בשביל הסדינים."
אוי שיט.
למה הדם שלי זה מופע ראווה? זה מגעיל.
אני ממהרת לכסות את עצמי בשמיכה ולהתיישב. "למה חשבו על המסורת הזו?" אני ממלמלת כשאני עוד מסמיקה ממה שהוא עשה לי.
חוץ מזה, איזה דם בדיוק הוא יביא להם?! אין דם, תודות לתפילותיי לישו. "זה לא מספיק לנדור נדר ולהמשיך הלאה? למה אני צריכה להפוך לזונ-" אני עוצרת כשאני מבחינה בעיניו הנעוצות בי מתחממות בשעשוע.
"דיברתי יותר מידי?" אני לוחשת. אופס.
"את לא זונה," הוא מעיר ולוקח את מכנסיו מהרצפה. "את אשתי, וזה נישואי נוחות אז תתמודדי עם זה. חשבתי שלימדו אותך מה קורה בליל הכלולות."
"לימדו, אבל לא הצלחתי לענות לציפיות. מצטערת." אני עונה בציניות.
"לא משנה, לכי להתקלח ולהתארגן-"
דפיקות נמרצות נשמעות על הדלת.
דיאבלו עוצר, מסתובב אליי שוב ומצר את עיניו.
אני בולעת את רוקי ומחזירה לו מבט.
נראה לי שזה מבט של – תזהרי, אם תעשי טעות, אני אשחט אותך.
"לכי למקלחת. קליאו לא תעזור לך היום, אסור שהנשים האלו יראו אותך עדיין." פוקד ומחווה בסנטרו לדלת עץ של המקלחת.
אני מהנהנת במהירות וקמה עם השמיכה שעוטפת את גופי. אני רצה למקלחת ונועלת את עצמי בפנים. אוזני נצמדת לדלת ואני מנסה לשמוע מה קורה מעבר לה.
ליבי הולם כמו דהירות סוסים, והראש שלי כל-כך כואב.
אבל מה שהכי מוזר זה העקצוץ בין רגליי שגורם לי לפתל את רגליי, לחכך את ירכיי החשופות זו בזו בניסיון להקל.
"אין לכן מה לחפש כאן." קולו של דיאבלו נשמע קשוח. אני עוצמת את עיניי בניסיון להרגיע את ליבי ואת הסומק המתפשט בכל גופי.
"מה זאת אומרת?!" קול נשי וגבוה נורא נשמע, כנראה אישה כועסת. "אנחנו חייבות לאסוף את הסדינים, הוד מלכותך. זו המסורת!"
אני מזהה את הקול הזה, זו האישה שהפחידה אותי אתמול בערב!
"אני יודע מה המסורת, אבל אני לא רוצה שהיא תימשך. אין צורך להראות לכולם את הדם של אשתי." הוא נשמע כועס. "עכשיו הממלכה הזו תכיר פרטיות ולא יהיו יותר טקסים חסרי משמעות כאלו. תצאו מכאן, כדי שאוכל להתארגן. נתראה בארוחת הבוקר עם כולם, גברת..."
בחיים לא חשבתי שגבר יעשה דבר כזה עבורי.
כי את כזו פחדנית. הוא לא היה יכול לעמוד במבט המתמסכן שלך.
אני מכריחה את עצמי להסתובב אל המראה ולנשום עמוק. מראה שיערי הפרוע לא מועיל לי כלל, אבל אני בכל זאת יכולה להגיד שעברתי את זה.
זה לא היה נוראי אחרי הכל.
אתמול בלילה היה... חוויה מבלבלת, אפשר לומר. אני יודעת שהיה לי ממש-ממש נעים כשלשונו ליקקה אותי ב... שם. זה היה כל-כך נעים שהמחשבה על זה עכשיו גורמת לי להתפתל ולהסמיק.
אני בולעת את רוקי ופותחת את זרם המים. קול המים על רצפת המקלחת רם, כך שאני יכולה להפיק צליל מבלי לחשוש.
אני נעמדת מול המראה, מורידה את התחתונים הרטובים ומביטה לעצמי בעיניים. "אני אעבור את היום הזה, אחייך כמו מלכה ראויה ואצעד לצד בעלי. אחר כך אני אמצע דרך להרוס לו את היום." אני אומרת בחיוך קטן.
עיניי יורדות לאדמומיות שעל צווארי. הוא סימן אותי בעזרת שיניו ולשונו. זה נראה... רכושני באופן אובססיבי.
אני נכנסת למקלחת, הדוש מכוון מעל ראשי ושוטף את שיערי המבולגן. אני מרכינה את ראשי ונהנית מהמים החמים, לוקחת סבון ושופכת על כף ידי, מתחילה להעביר על גופי באיטיות. ידיי עוברות מהכתפיים לזרועות ואז לבטן. אני מעבירה את הסבון בריח ווניל לאורך רגליי ומתקדמת חזרה לבטן. אני נושפת ברעד, מסמיקה מרוב חום.
האם נעמד לו... בגללי? זאת אומרת, היום בבוקר. יכול להיות שהוא התחרמן מלישון לצידי?
אני בולעת את רוקי ועוצמת עיניים ברכות, חושבת על גופו על גופי, על לשונו שואבת את נוזלי גופי בהשתוקקות ועיניו הירוקות מביטות רק בי, כאילו אני העולם שלו.
כפות ידיי עוטפות את הציצים שלי, לוחצות ומלטפות. אני מעסה את הפטמות וזורקת את ראשי לאחור. ידי יורדת באיטיות אל בטני ואל בין רגליי.
אני רועדת בדממה.
הסבון מריח כל כך טוב, המקלחת מתמלאת אדים וקול התנשפות שלי. אני נושכת את שפתי התחתונה ובאומץ וביישנות מחדירה את ידי בין שפתיי התחתונות, מפשקת את רגליי ומתחילה לעסות במעגלים את הנקודה שבה הלשון שלו לקקה כל-כך הרבה, עד שרעדתי מרוב עונג ונעלתי על ראשו ברגליי.
בטני מתכווצת בתחושה שאני זוכרת מאתמול -