חוב מלוכלך

פרק 8

דיאבלו
עליתי לחדרי כמו חיה שהתחרפנה, לא ראיתי בעיניים. בדמיוני ראיתי רק את גופה העירום והמפתה, את עיניה הכחולות והגדולות ושמעתי את לחישותיה השקטות מבעד לערפל שנקרא האלימות שלי. אחרי ליל הכלולות, עשיתי רק צרות.
הרגשתי כמו כשלון ענק עם ההבטחה שלי כלפיה - לחכות יחד איתה, להתאפק, כדי שהיא תהיה מוכנה.
כמעט חדרתי לתוכה בלי רצונה, כמעט אנסתי אותה, ואני לא אוהב את זה. אני שונא לשמוע סיפורים כאלה, ושנאתי את עצמי כששמעתי אותה ככה. מפוחדת, מתייפחת, קוראת לעזרה.
בעולם שלי אני לא נחשב גבר, אני פחדן.
חובתי הייתה לכבוש את גופה, להכניס אותה להריון, ולא יכולתי.
כן, זיינתי הרבה נשים. אני אגרסיבי, אני נמשך לדברים שנחשבים לא נורמליים ומשוגעים לגמרי. אני אוהב להשתגע ולענג אישה עד שעורה הופך לאדמדם והאישה מתפתלת וממלמלת מילים לא ברורות בצירוף השם שלי.
אני בן אדם קצת יותר מורכב מאחרים. הראש שלי עובד שעות נוספות כל הזמן וחושב קדימה. אין לכם מושג כמה קדימה.
בחיי היום יום שלי אני בוחן את האנשים שחושבים שהם מלכים ואז דוקר אותם בגב. ככה זה כשאף אחד לא חכם מפסיק כדי לעמוד על המשמר.
יש לי הרבה סודות, דברים שאני לעולם לא אספר. הסתרתי את הכל מכולם, אם זה את סיפור משפחתי, או כל פרט אחר שנוגע לליבי. אין לי חולשות חשופות.

אני פותח את דלת חדרי בדממה. הדלת נסגרת מאחורי כשאני פוסע באיטיות לתוך החלל המתוח, כמו חוט שעומד להיקרע. ריח של וורדים עולה לאפי, הריח של טיאנה. הוא מדגדג את אפי וגורם לי לנעול את לסתי.
לא רציתי להתחתן איתה, יותר מכל דבר. ניסיתי להתחמק ממנה כל חיי. בתקופה שאליה נולדתי, כל נסיך ונסיכה משודכים כבר מיום הולדתם. כל איש מטומטם בממלכה יודע שהם יהיו יחד. הייתי אמור לפגוש את טיאנה כשחגגו לנו שנתיים, להכיר אותה עד למעמקים החשוכים ביותר של נפשה בתהליך ההתבגרות שלנו.
זה לא קרה.
המלחמה לקחה ממני את הכל, גזלה לי ילדות והשאירה אותי עם צלקות וטראומה. אני מלא בזעם על הממלכה הכחולה ומוכן לכסח להם את הצורה בכל התקפה שהם יפתחו בה נגדי.
עכשיו כשאני המלך, הכל בידיי. אני השולט.
מבטי הקר והכועס מוצא את גבה החשוף של טיאנה, עורה השחום מואר באור השמש הזורחת והחמה, שנכנסת דרך החלון הגדול. טיאנה מחבקת את חזה באיקס עם זרועותיה, משקיפה על חצר המלכות ומתנשמת בכבדות.
היא יודעת שאני כאן. היא מרגישה את המתח נבנה, את הנוכחות שלי כמו זאב מאחוריה.
"תסתובבי אליי." אני פוקד בקול קר, סוגר ופותח את אגרופי לצידי גופי.
טיאנה בולעת רוק ומסתובבת, מסתירה את החזה הגדול והפטמות שלה. אם היא הייתה סתם אישה, הייתי כבר מזיין אותה שני לילות לפחות, וכמה פעמים בלילה.
היא יפהפייה כמו שהבטיחו לי. אביה נשבע שהיא איכותית, יפה, ותספק את הצרכים שלי.
טוב, היא לא.
היא מפחדת מסקס ולא יודעת מה זה. היא פרי בוסר שצריך המתנה וסבלנות, כמו פרח סגור שמחכה לפרוח. לא ידעתי שיש לי סבלנות לזה, אבל מתברר שיש לי. לא שכבתי עם אחרות מאז שהתחתנו. למרות המבטים והרמיזות של נשים סביבי, עמדתי בהבטחתי כלפי אשתי. לא שאני חייב.
"תראי לי אותך." אני אומר בקול נוקשה. היא מיד מצייתת, נראית אפילו להוטה לעשות זאת. "תרכיני ראש, ידיים לצדי הגוף."
"אתה... אתה תכה אותי?" לוחשת כשמביטה בכפות רגליה החשופות.
לעולם לא אכה אישה.
"לא." אני משיב בפשטות, "אל תדברי, תעלי על המיטה ותשכבי על הגב."
הינה זה.
מה שחיכיתי לראות. היא לא רוצה לציית לפקודתי, מהססת ונרתעת. אני יכול להרגיש את המחשבות שלה רצות עד אליי. היא לא רוצה סקס בגלל מה שראתה – אותי, נער בן שש עשרה, מזיין מאחור איזו אישה מבוגרת – היא פוחדת ממני, היא רוצה לברוח מהחלון ולהעלם ביער. והכי – היא לא רוצה לשכב על המיטה לידי. כאילו אנצל אותה.
ואולי אני אנצל, אולי הסבלנות תגמר ואני אתנפל על הגוף הנשי שלה. אני אטרוף אותה.
טיאנה נשכבת במיטה, על גבה. עיניה הכחולות נעוצות בעיני, סורקות אותן בלי סוף. נדמה כאילו היא מסתכלת על צבע עיניי במיוחד, לא משחררת. "ידיים פרושות לצדדים," אני אומר לה בלחישה קלה וצועד קדימה.
היא נדרכת כשאני מושיט יד מתחת למיטה. עיניי נעולות על שלה ונשימותיי החמות מתפזרות על מצחה. היא עוצמת עיניים ולא עומדת במתח.
אני תופס את החבל הרך וכורך אותו סביב מפרק כף ידה, נועל את זרועה למיטה באופן שלא יפצע את עורה וישאיר קצת סימנים של חיכוך. אני עושה זאת ביד השנייה ואז עובר לרגליים.
כשאני ניצב בין רגליה הסגורות והמתפתלות, שזופות וארוכות כל כך. אני יכול לדמיין את לשוני מחליקה על עורה החם עד שאני אמצוץ את הדגדגן שלה ואגרום לה לגמור כמה פעמים עד שתצרח לאלוהים שלה.
אני סורק אותה, נוצר את הרגע עמוק בראשי.
עיניה עצומות בכוח, מסרבות להביט בי. חזה החשוף נראה גדול ועומד ישירות מול עיניי, פטמותיה הכהות זקורות ומפתות. בטנה הרכה גורמת לי לדמיין איך אאחז בשומן שבצדי מותנה כשאדחק לכוס שלה מאחור ואתייחס אליה כמו כלבה מלוכלכת. הזין שלי מתחיל לפעום מתחת למכנס הקצר שאני לובש.
אני מוריד את מבטי ונועץ מביט ישיר בין רגליה. התחתונים השחורים שלה לא חושפים אם היא רטובה, אם המתח בינינו מגרה אותה... ואני שונא את זה.
אם כבר התחתנתי בניגוד לרצוני, אני רוצה לזיין, חזק. אני לא רוצה להיות בעונש – להתנזר מסקס זה עונש – בגלל הפחדים שלה, אז אפיק את המיטב.
כאילו מרגישה את מבטי העוצמתי שנעוץ בכוס שלה, היא נועלת חזק יותר את השרירים ונושמת עמוק, גורמת לציצים שלה לעלות ולהתנדנד.
אלוהים אדירים, בא לי לזיין גם את הציצי הזה. שוב ושוב ושוב.
"תפשקי רגליים," קולי צרוד ומעורפל.
"רגע," היא מתנשפת ופוקחת לאט את עיניה, "אני לא..."
"תפשקי," אני פוקד בכוח. אני לא רוצה לנעול את ידיי בכוח ולפתוח את רגליה בלי רצונה.
עיניה הכחולות מביטות בי לרגע ארוך, ירכיה החלקות מתחככות אחת בשנייה – ואז אני יודע, פאק, אני יודע שהיא מגורה וכנראה רטובה מאוד.
היא לא יודעת מה היא מרגישה? היא בטוח יודעת, חשבתי שתפסתי אותה מאוננת במקלחת. טעיתי?
"אני לא מפשקת." לוחשת בעקשנות.
אני מצר את עיניי. האישה שלי מלאה בהפתעות, יש בה... תכונות שאני לא מצליח לקלוט. כשהיא מחליטה משהו, היא לא זזה מעמדתה. כמו לוחם.
אני יכול להילחם בה עם החרב שנמצאת לי בין הרגליים, אבל זה יקח זמן, כנראה. אצטרך להמשיך להמתין עבורה, ומסיבה מסוימת, אני רוצה לחכות ולראות מה יצא ממנה כשתהיה סוף-סוף עירומה מתחת לשמיכות שלי.
אני מהנהן, מעביר את אגודלי על כף רגלה ברכות. היא מצטמררת. "אם כך, אקשור את הרגליים שלך אחת לשנייה, חזק. לא תוכלי להפחית את הכאב מהעקצוצים בין הרגליים."
זה יהיה מעניין – לראות אותה נלחמת להניע את הירכיים כדי לגבור על הכאב המר-מתוק בין רגליה, כאב של צורך. אני יודע שהיא חושבת על לשוני שליקקה ארוכות את הדגדגן שלה בליל הכלולות, ואני ממש מקווה שהיא סקרנית לגבי ההמשך. אני אוהב סקס ולא אוכל להתנזר כל כך הרבה רק בגלל פחדיה.
היא, עם ידיה הפרושות וקשורות למיטה בצדדים, מביטה בי בבלבול ומהנהנת. היא לא מבינה.
חיוך ערמומי עולה על שפתיי ואני תופס את החבל מתחת למיטה, לוקח בידי השנייה ונועל את ירכיה יחד, מצמיד עד שזה כואב והיא פולטת אנחה. אצבעותיי גולשות ברכות על העור השזוף, נפרסות על ירכיה המלאות ולופתות מעט. אני קושר אותה ומונע ממנה את היכולת לנוע.
היא כלואה לחלוטין, כנועה בפניי.
נראה כמו עונש הולם לשקר הגרוע שלה, שלמעשה היה סתם תירוץ שלי. אני מפנה לה את גבי.
"רגע, אתה משאיר אותי ככה?" היא קוראת אחריי בקול המום.
"שקט." אני מרים את ידי בפקודה, "אסור לך לדבר, אחרת אסתום את פיך."
אחח... חבל שאני לא יכול לזיין את הפה הזה.
למה אתה מבטיח הבטחות, דיאבלו? אתה דפוק? יכולת ללכת לכל אישה ולזיין כמה שתרצה. כל אישה אחרת הייתה מתחננת אליי שאהפוך אותה על הבטן ואזיין אותה. אני לא בן אדם שידוע בסבלנות.
אני לוקח את הכד הקטן עשוי עץ, שסגור במכסה.* החום שבתוך הכד עובר לידי, ואני נושך את שפתי, חושב על איך היא תגיב כשאשפוך עליה את זה.
אני מסתובב אליה עם כף קטנה בידי יחד עם הכד.
היא לא שואלת מה זה, וסותמת את פיה בכניעה.
"מה את חושבת שיש פה?" אני שואל, מביט בשפתיה הדקות והאדומות מרוב נשיכות. היא לא עונה. חיוך עולה על שפתיי. "ילדה טובה, את לומדת מהר." אני לוחש ופותח את הכד. הכף נטבלת בשוקולד החם והריחני.
טיאנה מבינה מה נמצא בכד אבל לא מספיקה למחות –
השוקולד מתחיל לטפטף על השפתיים שלה במחווה סוטה ומלוכלכת. היא פוערת את עיניה הגדולות ומצטמררת, מושכת את ידיה הקשורות.
"אוו... פאק." ממלמלת בהתנשפות.
אני מסתכל על הנוזל החם שעל שפתיה ואז נועץ מבט בלשונה שמלקקת את הטעם המתוק, וממשיך מטה אל צווארה.
"לא, זה דביק, חכה!" מייבבת בגלל החום השורף על עורה.
אני מחייך אליה בערמומיות, "חשבתי שלמדת לסתום את הפה." אני רוכן אליה, מתיישב על המיטה ומעביר את לשוני על צווארה.
"אווו..." נאנחת ומקמרת את גבה. "דיאבלו-"
אני מניח את כף ידי על פיה ומוחץ בכוח, משתדל לא להכאיב יותר מידי.
אני יודע שזה כן כואב, וזה מעמיד לי את הזין, לעזאזל. אני רוצה להינעץ עמוק-עמוק בפנים כבר.
היא מביטה בי בקשר עין אינטנסיבי, אבל אני לא עוצר. השוקולד מטפטף על השדיים שלה ומחליק ביניהם, נוטף על בטנה ועל פטמותיה.
"זה כואב..." ממלמלת לכף ידי, עיניה מוצרות עליי בכאב.
"זה כאב שאת יכולה לסבול," אני אומר בקול צרוד וממשיך להחליק את לשוני על צווארה המתוק. השוקולד לא חם מידי כדי לעשות לה כוויה, דאגתי לזה. טעם ממכר ממלא את פי. הטעם שלה ושל השוקולד העשיר.
אני מוריד ראש כדי להביט בפטמותיה הכהות מכוסות שוקולד חם. ידי יורדת אל הזין שלי כדי לסדר אותו וגם למחוץ טיפה את העטרה, כדי להירגע. שלא ייפול לי הזין מרוב שאני חרמן, אלוהים אדירים.
"את תנסי לשקר לי שוב?" אני שואל, רוכן מטה ומתייצב מול הפטמות שלה.
היא עומדת להתחרפן סופית, אני מרגיש את זה ברעידות של גופה הקטן תחתיי, בשליטה המלאה שלי.
היא מנידה בראשה, "לא, לא אשקר לך." מבטיחה.
תשקרי לי כדי שאעניש אותך שוב.
אני משרבב את לשוני ומעביר על הפטמה בתנועה איטית ומייסרת. לא רציתי להיות כל-כך גס איתה, התכוונתי לחכות עוד כמה שבועות, אבל הסבלנות שלי אוזלת...
"אני לא מאמין לך." אני נוהם ומוצץ את העסיסיות מתחת לפטמה.
היא צופה בי בהלם כשאני אוכל את הציצים שלה עם השוקולד. "אהה!" גונחת וזורקת את ראשה לאחור, מניעה את ירכיה קדימה ואחורה בכוח. היא לא תצליח להקל על הכאב.
חיוך קטן וממזרי עולה על שפתיי. אני רוצה כל-כך לרדת לה ולטעום את הנשיות שלה על הלשון שלי.
"שיקרת לי מול אריק, מול המשרתות שלך, השפלת אותי." אני נוהם ונושך את הפטמה.
"איה-" זועקת ופוערת עיניים, בולעת את רוקה ומנסה לברוח. ידייה מושכות בכוח את החבלים שכובלים אותה.
"אין לך לאן לברוח ממני." אני לוחש, כמעט ברוע, "את שייכת לי, טיאנה." אני תופס את השד שלה בכף ידי, חופן אותו בהנאה ומוצץ לתוך פי החם.
השוקולד נופל הצידה ונשפך על המיטה שלנו.
"אני מצטערת, באמת- אני מצטערת מכל הלב שלי!"
"את רוצה שאעצור?"
"אוייייי... אלוהים אדירים!" היא מתפתלת ומחפשת את הפה שלי כשאני נסוג מעט. הזין שלי מתחיל לכאוב כל-כך. "אני לא יודעת, דיאבלו, זה יותר מידי-"
אני מתרחק ממנה באיטיות, מפסיק לנשק ולמצוץ את שדיה הגדולים. "זה היה העונש שלך על מה שעשית, ואני מאוד מקווה שלא אצטרך להעניש אותך חזק יותר, כואב יותר." אני אומר בכוחניות.
היא מצרה את עיניה עליי, "אתה..." מגמגמת ופחד נוצץ בה יחד עם כל החושניות, התשוקה והחשש.
"אני?"
"אתה לא משקר לי... מספיק טוב." ממלמלת בהתנשפות. היא אומרת שאני שקרן גרוע?
אני רוכן אליה בחיוך שלי, חיוך שכל קורבן רואה רגע לפני שאני עורף לו את הראש ומתכסה בדמו החם. "צודקת, האמת היא שאני רוצה להכאיב לך, אני רוצה שתצרחי בכאב ובעונג, טיאנה. אני רוצה...." אני מרפרף על לחיה, "אני רוצה הכל. את הנשמה שלך, שתהיה שלי. לכבוש את כל פיסות גופך ולסמן אותך ברוק ובזרע שלי."
אני קם במהירות לפני שאאבד שליטה ואחליט לא להתאפק. אני מסתובב ומתקדם אל הדלת. "תקראי למשרתות לנקות פה." אני חייב לאונן.
אני טורק את הדלת ויוצא.
"רגע- עצור, שחרר אותי!" אני לא חוזר אליה וצחוק מטלטל מעט את חזי כשאני יודע שהיא נשארת קשורה ומובכת.

*את הרעיון לקטע עם השוקולד לקחתי מחמישים גוונים, הסרט השלישי אני חושבת.